פרשת פיסטור החלב+ המלצות למפרסמים ולבלוגרים

גם אני קיבלתי היום את המייל שטוען כי תנובה ממחזרת חלב ומפסטרת אותו מספר פעמים ולמרות שיש לי ימבה דברים אחרים לעשות החלטתי להתקשר לשיווק של תנובה להשיג תגובה ולפרסם בבלוג. דיברתי עם אורית מ"שלמור", משרד היח"צ של תנובה וגם עם שמעון בוסקילה מ"דוקרט" שהסביר לי את משמעות הסימון על האריזות. עשיתי זאת כבלוגרית ומטעם הבלוג בנורמות של עבודה עיתונאית, מתוך ההנחה שהפרשה לא תתפרסם בשום מקום רשמי בגלל שתנובה היא המפרסם מספר אחת בישראל ואין סיכוי שאף אחד ממש יצא נגדה. בדיוק במקום הזה אנחנו זקוקים לכוח הבלוגי העצמאי וחסר האינטרסים ולעוצמת התפוצה של האינטרנט. מכיוון שזה פורסם בווינט (אם כי בערוץ המחשבים) אני לא אפרסם את פרטי התחקיר כי אין לי הרבה לחדש, רק עוד כמה חידודים:

לא הצלחתי לאתר את המפיץ המקורי של המייל אבל אין לדעתי ממש בטענה שמדובר במתחרה של תנובה מפני שאין באמת דבר כזה מתחרה של תנובה. לתנובה יש מונופול על המחלבות בישראל, למי שלא יודע, וגם המתחרות שלה בעצם קונות ממנה את החלב, אני לא רואה את האינטרס לירוק לבאר שממנה הן שותות. בקטריולוגית שעבדה בעבר בחברה מסרה שלא לציטוט שמפסטרים חלב יותר מפעם אחת ולא רק חלב, יש הרבה מוצרי מזון שעוברים תהליכי פיסטור על מנת להאריך את חיי המדף שלהם ולטענתה אין עם זה בעיה, זה לא עושה דבר למזון ואפילו טוב לבריאות כי זה הורג חיידקים. ייתכן שהתארכות תאריכי התפוגה קשורה לכך שתהליך הפסטור מועבר מספר פעמים אבל לא על חלב ממוחזר אלא על החלב הטרי מלכתחילה. בארץ יש חוק שמחייב פיסטור חלב שלא קיים בכל המדינות. אם תטעמו חלב בחו"ל תרגישו את ההבדל בטעם (גם באחוזי השומן).

תנובה טענה שכל החלב החוזר מרשתות השיווק מושמד לאלתר. עם זאת, קיימת שמועה אחרת שהחלב שפג תוקפו אינו מושמד אלא משמש בגבינות קשות ומתפזר על גבי מוצרי חלב אחרים. למרות שתנובה טוענת בתוקף שהחלב מושמד, במחזור שכזה דווקא יש היגיון, אפילו חנן כהן התייחס לכך ולכן לא אתפלא אם בנקודה הזו תנובה משקרת. אני לא יודעת מי הגאון השיווקי שהפך גבינה עם עובש ללהיט גורמה אבל תנובה מוזמנת לנסות קמפיין דומה לגבי גבינות מחלב ממוחזר במקום לנסות להסתיר. במוקדם או במאוחר דברים כאלה מתגלים.

שוטי החלב וידידי החיידקים

מכיוון שכרגע נראה שבפרשה ספציפית זו אין ממש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות להפנות את תשומת לבכם לבעייתיות הכללית של יחסי עיתונות-מפרסמים שבדרך כלל מונעת מאיתנו את האמת לגבי המוצרים שאנחנו צורכים. נישאר עם תנובה לרגע. לפני מספר שנים ד"ר אריה אבני שעובד עם חולי סרטן וסוכרת גילה שכאשר הוא מוריד אותם מצריכת מוצרי חלב מצבם משתפר לאין ערוך לאחר כמה שבועות. הוא החל לחקור את נושא החלב והתחבר גם לחוקרים מחו"ל, מסתבר שבעולם זה בכלל לא סוד שחלב פרה לא בריא לנו ולא בכדי יש המון אנשים עם רגישות ללקטוז. האדם הוא היונק היחיד בטבע שצורך חלב לאחר גיל שנתיים ועושה זאת מיונקים אחרים. נסו לתת חלב לחתול רחוב רעב ותראו איך הוא יגיב. (לעומת זאת הוא יאכל בתאבון גבינה ואכן הגבינות ובייחוד גבינות צאן, הם עסק עתיק עוד מימי התנ"ך ויוון העתיקה) אבני גילה קשר ישיר בין מחלות שיש לנו לבין שתיית חלב וכתב על כך ספרון בשם "תעזבו את העטינים שלי" שאותו ניתן לקרוא ברשת.

בתחילה הוא ניסה להפיץ את הספרון בחנויות הספרים אך לטענתו תנובה קנתה והעלימה למעלה מ-2000 עותקים ולאחר מכן הכחישה זאת. בזמנו רציתי שחברה שלי שעבדה בשש עם אשרת קוטלר תעשה על זה תחקיר אבל כבר בבירור הראשוני תנובה הורידה אותם מזה ע"י ניסיון לערער את המוניטין של ד"ר אבני ולהציגו כרופא קצת מטורלל. הספר כתוב בצורה קצת צעקנית אבל זה רק בגלל שלרופא אין ביג דיל כשרון כתיבה, יצא לי לשמוע הרצאה שלו במציאות ואני משוכנעת שהוא לא אידיוט וגם לא בעל אינטרס. אותי זה די שכנע להפחית בצורה משמעותית את צריכת מוצרי החלב שלי.  מצד שני היה לי ברור שחברת החדשות תיאחז בקש הראשון שיאפשר לה לסגת מתחקיר נגד המפרסם הראשי בערוץ 2.

לבסוף היתה כתבה על זה בסופשבוע מעריב אבל אם תקראו אותה תתקשו להתעלם מהחשד שהכתבת משמשת כמעט כדוברת תנובה בהתקפותיה ומוציאה את הרופא כסוג של פריק מיליטנטי. מאז אבני הוציא ספר חדש שנקרא "שוטי החלב" (תוכן עניינים ופרק לדוגמא). שימו לב שחברות ומועצות החלב מעולם לא טענו שהחלב הוא דבר בריא ולכן הן מתרכזות ביתרון היחיד שלו: הסידן. אם כי יש יותר סידן במים. ומוצרי חלב של אפס אחוז שומן רק עוזרים לסידן לברוח, אגב. 

בואו נעבור למפרסם השני בגודלו בישראל, שטראוס-עלית (אולי בעצם מאז המיזוג הם כבר גדלו לראשון?). מי מכם מודע לזה שזה לא בריא לצרוך יותר מאקטימל אחד ליום, בייחוד לילדים? בכלל כל החיידקים הידידותיים האלה לא בהכרח ידידותיים לילדים בכל מני הקשרים ופה גם תנובה עם היופלה 360 שלה חורקת. המידע הזה צריך להיות יותר זמין וברור לציבור ולהיות מסומן בפרסומות כהגבלה. יש לפחות פרסומאי אחד שאני יודעת עליו שסרב להמשיך לעבוד עם שטראוס על רקע העדר המידע הזה.

ומה לגבי נזקי הקרינה הסלולארית? מתי ראיתם לאחרונה דיון ציבורי או ניסיון לתחקיר עיתונאי שקשור לכך? שדרגתי השבוע למכשיר חדש וקיבלתי לראשונה עלון מפורט שנותן מידע על תקני הקרינה. איריס עצמון, לעומת זאת, דוקטורנטית מחיפה ואזרחית מודאגת, עשתה מחקר משלה והוציאה ספר אחר בעניין. מומלץ לקרוא מאמר שכתבה ואת הראיון עימה במגזין חיים אחרים, כל המידע כאן

איך הורגים סיפור עיתונאי ומה תפקיד הבלוגרים

זה רק קצה המזלג. בשל התלות של העיתונות במפרסמים לא תמצאו עיסוק מעמיק בדברים הללו. מדי פעם, העיתונים ידפקו כרטיס בחובתם העיתונאית באמצעות מסגור מוחלש יותר של הסיפור, בדרך כלל בערוצי נישה. סיפור החלב של היום פורסם בערוץ המחשבים של ווינט על תקן מתיחת אינטרנט. הראיונות עם איריס עצמון מופיעים בערוצי איכות סביבה וניו אייג'. ואילו כאשר בריוני עלית הבריחו את קדבורי מישראל בעבודת שטח ואיום על מנהלי רשתות שיווק, במקום לפרסם על זה תחקיר ענק בחדשות, הצדדים התפשרו על ידיעה במדור הפלילים שכולנו כבר שכחנו ממנה/לא ראינו בכלל. מזל שזה התגלגל לרשות להגבלים עסקיים ואז כבר לא היה מנוס מלהתייחס לזה גם במדורי הכלכלה.

יש המון דרכים להרוג סיפור וחלק מהן כוללות קונבנציות של דיווח עליו. דרך נוספת היא פשוט לדווח על משהו כאירוע בודד במקום ליצור את ההקשר ולהתריע על דפוס. הטקטיקה הזו של יריות בבודדת כבר כל כך מקובלת, שביקורתיות הפכה שם נרדף לקונספירטיביות. אבל תחשבו גם כמה דיווח עובדתי נקודתי יבש ואקראי יכול להטעות ולהקטין בעיה תחת מסווה של אובייקטיביות לכאורה. חלק מהבלוגרים טענו זאת לגבי הסיפור של עובדות הקבלן ברשות הדואר, שכל תחקירי התקשורת הציגו את בעייתן באופן נקודתי ולא יצרו הקשר והרחבה לבעייתיות הכרונית של עובדי קבלן באופן כללי. בכלל, אל תצפו מהתקשורת ליצור דיון ציבורי בנושאים מטרידים, לצאת נגד שגרות של תאגידים או מוסדות מדינה באופן ממשי, זה ייעשה רק כשאי אפשר להסתיר יותר או כשיווצר מזה נזק ממשי. התקשורת, כמו המדינה, רק מכבה שריפות. אז אם זה רק עשן, הואילו בטובכם להמתין לאש. 

בעיני זהו אחד התפקידים שבלוגרים מוזמנים לקחת על עצמם. הייתי רוצה לראות בלוגרים עושים את מה שעשיתי היום, מפנים להם רבע שעה כדי להרים טלפון ולבקש תגובות. במסגרת טשטושי הגבולות בעולם האינטרנט מיטשטש הגבול בין הציבור לעיתונות ובין צרכן (מדיה ומוצרים) לבין יצרן (מדיה). הקפיצה היא כל כך קטנה בין טלפון של צרכן מודאג לחברה לבין תיעוד ופרסום האינטראקציה במסגור של תחקיר. וזה באמת לא ביג דיל, עיתונאים לא עושים הרבה יותר מזה ולרוב מסתפקים בפחות.

בניגוד למפיצי שמועות ברשת, אתם מוזמנים ליידע את הקוראים שלכם בכמה שיותר פרטים על עמדתכם בעניין ולתת להם לשפוט, סוג של סובייקטיביות מודעת. אבל הציבור זקוק לכם בדיוק במקום הזה שבו אמצעי תקשורת ההמונים יעדנו או יחליקו סיפורים שקשורים למפרסמים הגדולים. בדקו ודווחו, ספרו חוויות צרכניות והשיגו תגובה רשמית של החברות שאיתן חוויתם זאת. הזדהו ככותבי בלוג, אותי אף פעם לא שואלים שאלות וגם כשביצעתי תחקירים הזויים לשם שעשוע לבלוג בעבר קיבלתי שיתוף פעולה מלא.

המלצות למפרסמים בחזית האינטרנט

התירוץ של "באינטרנט הזה קל להפיץ שמועות לא מבוססות" אולי מחזיק מול מייל אנונימי אבל בעידן תוכן מבוסס גולשים רף ההתמודדויות עומד לעלות. למקרה שלא סיפרו לכם, תם עידן השליטה במידע ולא, אי אפשר להתחיל לשחד את כל הציבור. משבר הסיליקון בחלב של תנובה נלמד כיום כמקרה מבחן של טיפול טוב במשברים בזכות ההחלטה להודות ולנהוג בכנות ובאחריות. אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהיות אחראים מראש, אחריות חברתית או אתיקה כלכלית, קוראים לזה בחו"ל וזה לא מס שפתיים. חברות אתיות יותר הן גם הרווחיות יותר, יש על זה כבר מחקרים. השוק בארץ עדיין מאד פרובינציאלי, מבוסס על כוחנות וקומבינות, והניחוח הבינלאומי של הפרסומות לא מצליח להסתיר זאת מעינינו. אבל אם עד עכשיו זה עבד לכם, עידן האינטרנט מעלה את רף הקושי.

בינינו, זה נורא משתלם ליידע מראש את הצרכנים בכל הבעיות האפשריות. קודם כל, אנחנו ממילא חיים בהכחשה לגבי זה וממשיכים עם ההתמכרויות שלנו. אנחנו מעשנים סיגריות שזועקות אלינו שהן הולכות להרוג אותנו מעל גבי אריזתן, בלי להתבלבל. אז אם תכתבו לנו את ההגבלות האמיתיות של החיידקים הידידותיים, לא נראה לי שזה באמת יהרוג לכם את השוק. שמעתי מאחד הסטודנטים שלי שעובד בקד"מ וחילק את המוצרים הללו חינם, שהוא מקפיד לומר למי שלוקח לא לשתות יותר מאחד ליום אבל אנשים שותים לו שניים מול העיניים ונותנים לילדים ולוקחים יותר כי זה חינם ובכלל לא מקשיבים. ככה אנחנו, אז מה אכפת לכם להרוויח נקודות אתיות ולאפשר מידע למיעוט בציבור שכן רוצה להיות מיודע ולבחור? עם כל מה שאני יודעת על הטלפון הנייד שלי אני לא מתכוונת להפסיק להשתמש בו, ככה אני, יצור עלוב, אבל אני רוצה לפחות לעשות זאת מתוך בחירה וכך גם לא אתבע אתכם כשאשב עם גידול מוח בבית אבות ואזמזם "i did it my way".

אי אפשר לפגוע במי שאין לו סודות. במוקדם או במאוחר סודות מתגלים ונפוצים באינטרנט וזה כבר לא עידן של סודות, ככה זה. ככל שמרפים ממאמצי ההסתרה יש יותר אנרגיה להשקיע ביצירתיות והרווחים יעלו. ככל שמתעסקים יותר בעשייה ופחות בתחרות, יסתבר שיש מקום לכולם. אני יודעת, זה לא בדיוק הולך עם המודלים שלימדו אתכם באוניברסיטה אבל גם הם כבר הולכים לעזאזל בעידן הזה. נסו, מה אכפת לכם. זה משתלם להיות כנים עם הצרכנים כי אנחנו יודעים שאף אחד לא מושלם. ואנחנו באמת לא מצפים שתצליחו בכל דבר, רק שתנסו באמת ותיידעו אותנו בכנות. אם ייצא לכם מוניטין של חברה שמודה במגבלות שלה תהיו פשוט חסיני אש בשוק, תחשבו על זה. אי אפשר להזיק למי שחושף את עצמו ביוזמתו ובדרך כלל, להפתעתו, הוא רק מרוויח אהדה. אנחנו רואים את זה באאוטינג בבלוגים כל הזמן. שלא תגידו שלא אמרו לכם, אנחנו נכנסים לעידן אחר וזה בכלל לא עניין של אוטופיה, אתם תגלו שהאסטרטגיות הקודמות שלכם מרוויחות לכם פחות ופחות זמן ושטח וכשתחפשו פתרונות חדשים, אולי תיזכרו גם בזה. פשוט אבל עובד. תנסו.

פוסט עבר בנושא קרוב: בתיאבון ותודה על הדגים

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דודי  On 5 ביוני 2007 at 18:23

    אולי, אבל מהצצה בספר נראה לי שמשפט כזה הוא לא היה כותב.

  • דודי  On 5 ביוני 2007 at 18:24

    במאמץ לגבור על קוד ההפעלה.

    כוונתי היתה למשפט "זה רק בגלל שלרופא אין ביג דיל כשרון כתיבה"

  • אחד חשדן  On 5 ביוני 2007 at 19:35

    לא מזמן היה הייפ ב"הארץ" בעקבות תחושה של נשים שגלולות למניעת הריון גורמות לסרטן השד

    במאמר תגובה אוזכר מחקר ש"הוכיח" שאין דברים בגו.

    מכתב קטנטן למערכת האיר את האמת: הממצאים המקוריים של המחקר היתה שכיחות של פי 2 מקרי סרטן השד אצל נשים שנטלו גלולות, אלא מה? החוקר הוריד את כל המקרים שבהם הסרטן הופיע פחות מ5 שנים לאחר הגלולות מכיוון שלא הגיוני שהן תגרומנה לסרטן להופיע כל כך מהר…

    אני שוב מרגיש את הפרנויה שלי חוזרת, מזל שמחקרים מוכיחים שלתרופה שאני לוקח נגד פרנויה אין תופעות לוואי…

  • מרק ק.  On 5 ביוני 2007 at 20:32

    הקטע של חלב לא בריא לאדם היה כבר במה שבחורות טענו שהוא רב מכר – רזה לתמיד. אחד מעיקרי הדיאטה שהומלצה בספר כללה הימנעות ממוצרי חלב.

  • נו באמת  On 5 ביוני 2007 at 21:05

    כרמל היקרה. כבר בפסקה הראשונה שלך את כותבת ש"תנובה היא המפרסם מספר אחת בישראל". ובאותה נשימה את טוענת שיש לך "נורמות של עבודה עיתונאית".

    עיתונאי רציני (כן, יש כאלה) מבצע תחקיר לפני שהוא כותב.

    מצ"ב נתונים לגבי 2006 של יפעת בקרת פרסום (צריך לגלול קצת אבל זה שם).
    http://www.selectv.net/lofiversion/index.php/t27316.html

    תנובה נמצאת במקומות ה-10-12.

    לפני שאת מטיפה לאחרים, כדאי שתבדקי את העובדות. החופש להיות בלוגר לא מעניק לך, לטעמי לפחות, את הזכות להיות שרלטנית (וזה בלי להזכיר את התחקיר של "סופשבוע" על תנובה מלפני עשור ואת העובדה שגם המפרסם המוביל, שטראוס גרופ, זוכה לכותרות לא מחמיאות.

  • חנן כהן  On 5 ביוני 2007 at 21:10

    מחלבת יטבתה, ששייכת עכשיו לשטראוס, קונה את החלב שלה ישירות ממהרפתות בכל הערבה, הצפונית והדרומית.

  • ימימה  On 5 ביוני 2007 at 21:23

    🙂

    ולמרק ק. – נדמה לי שזה הופיע עוד הרבה קודם. ואחר כך. לא יודעת להגיד בדיוק מתי.

  • נו באמת  On 5 ביוני 2007 at 21:37

    1. שלמור עושים רק חלק מהתקציב של תנובה. חלק אחר נמצא אצל גיתם BBDO. כפי שאפשר לראות כאן.

    http://www.gitam.co.il/main.htm

    2. גם לגבי "קדבורי", את עושה סלט בעובדות. לחברה עצמה לא הייתה פעילות בארץ. הכל בוצע באמצעות חברת כרמית.

    הוכחה? כאן.

    http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/070/128.html

    3. לגבי המונופול של תנובה – הוא רק בחלק מהסגמנטים. לכל דבר כזה יש משמעות.

    וחוץ מזה שכחתי סגור סוגריים בתגובה הקודמת אז הנה).

  • תומר  On 5 ביוני 2007 at 22:17

    .

  • סיגל  On 5 ביוני 2007 at 22:39

    לגבי 3 הטענות שלך:
    1. יכול להיות שכרמל היתה צריכה לדייק ולכתוב שתנובה היא אחת המפרסמות המובילות בישראל ולא "מספר אחת" (שאגב יתכן שהיא השתמשה בכך כמטבע לשון ולא כפשוטו אבל מילא). בכל מקרה זה לא מוריד בכלום מהטענה שלה שגופי תקשורת שמרוויחים את לחמם מהמפרסמים נמנעים מלצאת נגדם. ואפילו כשכבר יש תחקירים, בעלי ההון מהצד של התקשורת ימנעו אותם. ראה דוגמת תחקיר עובדה על ישראייר.
    2. מה זה רלוונטי איך מתחלק תקציב הפרסום של תנובה לא ממש הבנתי?
    3. שוב, מה הרלוונטית שקדבורי שווקה בישראל ע"י מערך ההפצה של כרמית. בשורה התחתונה עלית הבריחו את המוצרים של קדבורי מהארץ. הרבה חברות גדולות שיש להם נוכחות בישראל פועלות דרך מפיצים מקומיים ולא תמיד מקימות חברה מקומית. אז?

    בשורה התחתונה הנקודה שכרמל מנסה העבירה ברורה ביותר – אין להם שליטה על המידע ולכן עדיף בהרבה הגינות כלפי הצרכנים. קפיש?

  • דרומי  On 5 ביוני 2007 at 22:44

    שותפים למסע פרסום של 'שלושה ביום' – לעידוד צריכת שלושה מוצרי חלב ביום.
    חשוב להדגיש שלשירותי בריאות כללית – כגוף פרטי ששואף להוציא כמה שפחות כסף – יש אינטרס ברור לעודד תזונה נכונה.
    יש לך הסבר לשאלה למה הוא עושה את זה?

    שכחת לציין גם עובדה מכרעת לגבי ד"ר אבני – הוא אמנם ד"ר לרפואה, אבל את הטענות שלו נגד החלב הוא טוען דווקא כהומאופט, ולא מטעמים של רפואה קונוונציונלית.

  • ימימה  On 5 ביוני 2007 at 22:57

    סליחה שאני נדחפת, אבל לי יש הסבר אפשרי: מפני שהוא מכיר רק בגישה המערבית התומכת בצריכת מוצרי חלב כמקור לסידן, ולא מכיר בגישות אלטרנטיביות.

    (כשביקרתי לא מזמן אצל דיאטיקנית והיא שאלה אותי למה כל כך מעט מוצרי חלב, לא ידעתי אפילו מאיפה להתחיל להגיד לה שזה כנראה לא שוס, אז שתקתי.)

    והעובדה שד"ר אבני הומיאופת לא גורעת משהו מהתואר שלו ברפואה קונבנציונלית. הוא יכול לומר את מה שהוא אומר כששני הכובעים על ראשו.

  • כרמל  On 5 ביוני 2007 at 23:07

    סליחה שלא הגבתי קודם אל הייתי כאן בשעות האחרונות.

    לדודי – יש לי תחושה שהבנת שהתכוונתי לרופאים באופן כללי, הכוונה הייתה לרופא הזה. ההערה הסובייקטיבית שלי היא שהספר הראשון לא כתוב טוב ולא עבר עריכה מקצועית ולכן זה שימש לתנובה בסיס לנסות לטעון שהאיש לא רציני כי לספר יש תחושה חובבנית בכתיבה, זה הכל.

    ל"נו באמת" בתגובה הראשונה: צודק, זה בכל זאת בלוג ולא התיימרתי לעשות ידיעה עיתונאית מלאה אלא דיברתי על לאמץ פרקטיקה עיתונאית של תחקיר כדי להביא בבלוג משהו שאולי לא יעלה בתקשורת ממוסדת, כלומר להשקיע קצת יותר מאמץ מבירור צרכני רגיל. אין בכך להפחית מרצינות הטענות כאן והירידה לפרטים קטנים לא תצליח להפריך ולהשכיח את המצב הכובל שיחסי עיתונות מפרסמים מצויים בו כעובדה.

    על פי ידע שהיה לי נכון ללפני שנתיים לגבי ערוץ 2 הם היו המפרסם הראשי בנתח הזה, לא איתרתי ביפעת התייחסות ספציפית בתוך עוגת הפרסום. לגבי תגובתך השניה לא מצאתי בשומקום בפוסט שלי טענה שקדבורי הגיעה ישירות לארץ, לא ירדתי כלל לרמת הפירוט הזו אלא פשוט נתתי לינק לסיפור. כמו כן לא ברור לי מה אתה מנסה להוכיח בחלקיותה של שלמור בתקציב. בשיווק של תנובה הפנו אותי לשלמור כך שבסגמנט ספציפי זה, כנראה שהם מטפלים. אני לא מבינה איך ה"הוכחות" האחרונות שלך קשורות לטענות בפוסט שלי ונוצרת בי תחושה שאתה מחפש לתקוף את רוח הדברים כאן בכוח. רוח הדברים היא עובדה קיימת שאף מגן של בעלי ההון לא יצליח לשנות, כולם יודעים שהתקשורת כבולה על ידי מפרסמיה ולוקחים זאת בחשבון. גם המפרסם העשירי הוא בעל השפעה רבה במערכת ויש המון חברויות אישיות בין הצדדים. אני מאמינה שכאשר נכנסים במפרסמים הללו נכנסים בהם במינימום האפשרי ואני לא חושבת שאני בעמדת מיעוט באמונה הזו.

    מה שגורם לי לתהות מדוע אינך מזוהה בשם וזהות שיש לה גב או אימייל. איפה אתה עובד, רובין הוד של התאגידים?

    חנן, עד כמה שידוע לי ממקור מוסמך מאד בתעשייה העניין עם יוטבתה הוא מיסקונספציה ומדובר באותו חלב אצל כל היצרניות. אפילו "נו באמת" הרובין הוד של התאגידים שניסה בכוח למצוא עובדות חלקיות בפוסט שלי לא נטפל לעובדה הזו וזה כבר אומר דרשני 🙂 שווה לברר זאת יותר לעומק אם יש לך איך, הנה נושא לתחקיר בלוגי.

    דרומי – אני שמעתי הרצאה של ד"ר אבני שבא מרבית הסימוכין היו קונבנציונאליים. אם אני זוכרת נכון (זה היה מזמן) הוא אמר שגילוי בעיית החלב היה אחד התמריצים שלו לטפל יותר ברפואה אלטרנטיבית ותזונה מאשר ברפואה רגילה. אני לא בטוחה ששירותי בריאות כללית כגוף עסקי מתקשר בכלל עם עמדות וידע פרטי של רופאים המועסקים במסגרת זו. אוי ואבוי לי אם אסיק את המסקנות שלי על המציאות משת"פים פרסומיים או ממידע שניתן בפרסומת. רק בשנה האחרונה ורק בטלוויזיה נאכפים פרמטרים בסיסיים של הטעיה מסחרית בפרסומות, אתה באמת רוצה להסיק משהו על בריאות במציאות מפרסומת?

    נזכרתי פתאום בדוגמא של חיזוקית של הדס שבדיקות העלו שהיא לא עושה שום דבר בעצם והדס אמרו שהיא גם לא מזיקה. המון אנשים אל יודעים או אל זוכרים את זה וממשיכים לצרוך חיזוקית במחשבה שזה בכל זאת מחזק את המערכת החיסונית או עושה משהו. אנחנו כל כך דפוקים כצרכנים שבאמת אין טעם להתאמץ להסתיר מאיתנו דברים.

  • אורן צור  On 5 ביוני 2007 at 23:54

    אני את האימייל על החלב דווקא לא קיבלתי מה שאומר שאו שחברים שלי יודעים לסנן ולא לשלוח שטויות (חינוך ארוך), או שכבר לא נשארו לי חברים (אחרי תהליך החינוך).

    ובכל אופן – כל הכבוד על הבירורים ועל הפוסט.
    ובאותו עניין – בעקבות הסיפור שלי עם ישראייר (http://www.notes.co.il/oren/32036.asp ) מתבשל אצלי פוסט מקיף (נניח) על צרכנות, מחאה אינטרנטית והחברות הגדולות. אני מחכה לעוד כמה פרטים שיתבהרו.

  • כרמל  On 6 ביוני 2007 at 0:03

    לפתוח בלוג רב משתתפים של סיפורי צרכנות אבל לא רק תלונות גם ציון לשבח כשמגיע. ואפשר יהיה איכשהוא לכמת ולדרג כמה נקודות הציבור נותן לכל חברה, כמה תלונות לעומת כמה ציונים שלבח. אני חייבת להגיד לך שאני מאוהבת באל על ואני טסה איתם המון ויש לי רק שבחים לומר על איך שהם מטפלים בכל דבר (טפו טפו טפו) ואני חולה על נטוויז'ן, אני איתם ממתי שהם נולדו והתמיכה הטכנית שלהם היא פשוט מעל ומעבר שאין כדוגמתה ואורנג' מתקרבת מאד לרמה הזו. עם זאת אני בטוחה שלצרכנים אחרים יכולות להיות חוויות נקודתיות הפוכות. יהיה מעניין ליצור אתר בהשתתפות הציבור שיביא סיפורים ויצור מדרג שהחברות עצמן יתחילו לעקוב אחריו אבל לא יוכלו להשפיע עליו עם אנשי היח"צ הסמויים שלהם כי המעדכנים יוכלו להיות רק בלוגרים או פורומיסטים מזוהים שפועלים ברשת ויש לזהות שלהם היסטוריה וגב. איך זה?

  • אורן צור  On 6 ביוני 2007 at 0:16

    לאחרונה גם אני משתעשע ברעיון דומה ואני מציין לעצמי כל בלוגר שאני קורא ומוצא אצלו תלונה רהוטה נגד חברה זו או אחרת. בהחלט יש על מה לדבר.

    מהשירות של אורנג' גם אני די מבסוט ואלעל היא סבירה (המשחקים עם הדתיים הם בושה וחרפה אבל מצד שני – הדתיים מעלימים עין מסאן-דור ככה שהם בעצם מאותתית לאלעל שזה לא נורא).

    והאמת שחזרתי לכאן אחרי שקראתי את הראיון עם איריס בבריאות טובה. משהו אחד צרם לי שם מאוד. בעמוד האחרון היא אומרת שלא איכפת לה שאחרים ידברו בסלולרי – זה עניין של אחריות אישית והעיקר שהם ידעו ויעשו בחירה מושכלת.

    אבל הבחירה שלהם לדבר משפיעה על פריסת האנטנות ועל כמות הקרינה באויר – מה שגורם לאחרים לספיגה פאסיבית. אני לא משוכנע שאפשר לטעון שזה רק עניין של בחירה.

  • כרמל  On 6 ביוני 2007 at 0:29

    דומה לסיגריות יש כאן השפעה פסיבית חזקה אבל אני חוששת שאין פה מספיק כוח צרכני שיפסיק להשתמש בסלולאר (ואני בינהם לצערי) כדי שתהיה פגיעה ממשית בכמות האנטנות. אפילו חרם של סגירת הנייד ליום אחד בגלל הקפצות מחירים לא הצלחנו לבצע. התמכרות זו התמכרות והיא גוברת גם על סכנת מוות. במקום הזה אנחנו אל יותר טובים מאותם עכברים שחוזרים להתענג על האוכל כשהם חוטפים מכות חשמל עד מוות (יש ניסוי כזה נכון?)

    כן זה באמת יכול להיות פוליטינט של צרכנות, זה הכיוון. בא לך שנעשה וזהו? אפס עלויות הפקה.

  • כרמל  On 6 ביוני 2007 at 1:44

    תראו את הוידיאו בסוף הפוסט של אתי:
    http://www.notes.co.il/eti/32756.asp

  • אחד חשדן  On 6 ביוני 2007 at 4:07

    היא שכולכם מדברים רק על מה שמתפרסם באמצעי התקשורת

    בשביל מה יש מוסדות מדעיים,חוקרים,משרד הבריאות וכו'
    פעם הבאה שמישהו רוצה לבדוק אם משהו מזיק או מועיל לבריאות שיתכבד ויחפש מחקרים רציניים ולא ציטוטים של תכנית טוק שואו אמריקאיות

    אם יש תחום שבו האינטרנט הוא באמת מהפכה אז זו ההנגשה של חומר רציני, חרטא תמיד היתה זמינה

  • דרומי  On 6 ביוני 2007 at 8:50

    לגבי בריאות כללית – כעמיתה, לך אני לא צריך לספר שקודם כל צריך להסתכל על האינטרסים המוסדיים 🙂 משת"פים פרסומיים אפשר ללמוד המון על אינטרסים של גופים, בדרך כלל לרעה – אבל לא תמיד.
    למה ששירותי בריאות כללית יתמכו בקמפיין הזה, אא"כ הם סבורים שיש לו ערך עבורם? ודרך אגב, שמעתי הרצאות מרופאים מטעם שרותי בריאות כללית בזכות המדיניות של 'שלושה ביום'.

    ולגבי ייצור חלב – החלב שחולבים אצלנו ברפת עולה על מיכלית, נוסע ליטבתה, הופך לשוקו וממשיך לחנויות. 90% – או יותר – מהחלב בישראל עושה מסלול כזה. מה שאת אומרת נכון לגבי אבקת חלב – רק לתנובה יש אמצעים לייבוש חלב לאבקה, ולכן מה שמיוצר מחלב משוחזר (בעיקר גבינות בקיץ) עבר קודם בתנובה. עד לא מזמן ההקצאות של אבקת החלב היו בסמכותה המלאה של מועצת החלב (גוף ממשלתי), היום תנובה עושה שרירים ומנסה לקחת על זה בעלות. אבל זה באמת בשוליים, במיוחד במצב היום – שבו המלאים ריקים ובכלל אין אבקת חלב במחסנים.

  • מיה  On 6 ביוני 2007 at 9:00

    לכשיקום הבלוג רב המשתתפים – אני בפנים.

  • מיה  On 6 ביוני 2007 at 9:06

    לכשיקום הבלוג רב המשתתפים – אני בפנים

  • נו באמת  On 6 ביוני 2007 at 9:24

    כרמל, אני לא רובין הוד של התאגידים, אבל אני חושש שזה לא הופך אותך לרובין הוד של הבלוגיה. את מתיימרת להציג את עצמך כעיתונאית, אבל אני חושש שליומרה הזו אין ביסוס (כפי שהדבר מתבטא בשורת השגיאות שהצגת אותן משום מה כ"תוכן גולשים").
    זה עלול להישמע מהפכני, אבל כדאי שגם תוכן גולשים יעמוד בסטנדרטים של "תוכן", למשל אמינות.

    אני עיתונאי ותאמיני לי שאני מכיר את הדינמיקה של לחץ מצד מפרסמים ויח"צניהם. ראיתי לרני את הלבן בעיניים. וגם לאירנה. וגם לאחרים. המקרה של תנובה הוא לא המקרה שבו התקשורת התקפלה, למיטב הבנתי. כאשר את מגבה אותו בתשתית ראייתית קלושה, זה לא משפר את המצב.

    שלא יובן לא נכון: מו"לים גונזים כתבות, מעגלים פינות ועושים קומבינות עם שותפים. בלא מעט מקרים מו"לים משתמשים בכוח שלהם כדי לקדם את האינטרסים המסחריים שלהם. העיתונות נמצאת היום במשבר ואני חושב שדווקא בלוגרים יכולים ליצור מציאות אלטרנטיבית, בהנחה שהם יתייחסו לעצמם ברצינות ויבדקו את העובדות. מי יודע, אולי מאמץ כזה יתרום גם לך (ימצב אותך כיצרנית תוכן איכותית) וגם לי (יעזור לי להדוף את הלחצים מצד המו"ל ומקורביו).

    לסיכום: הטענה לא הייתה "התאגידים מקסימים, בואו נסגוד להם" אלא "רוצה לתקוף את התאגידים? סבבה, אני איתך, אבל תעשי שיעורי בית".

    ממש כמו צה"ל, המטרה שלך ראויה, הביצוע קצת פחות.

  • כרמל  On 6 ביוני 2007 at 9:38

    עיתונאית. זה נכון במובנים אחרים, אני כותבת בתחום הניו אייג' או תרבות אינטרנט כתבות שהן עיתונאיות אבל בעיקר מגזין. אם הייתי יושבת להכין תחקיר עיתונאי מלא זה לא היה לוקח רבע שעה ואז זה לא היה קורה במגבלות הזמן שלי כרגע. צריך לקחת בחשבון שבלוגר שזו אינו משרתו המלאה (וזה רוב הבלוגרים) לא יעשו זאת ועדיין אנחנו מאד זקוקים להם. זה לא חוכמה לבוא לחפש אותם בפרטים מנקודת מבט עיתונאית תוך התעלמות מהמסר העיקרי. אם כבר, כעיתונאי, קח את המסר העיקרי ותעבד אותו יותר טוב מצידי. אין לי אינטרס להיות עיתונאית כל חיי אני נסוגה מזה.

    אתה צריך לקחת בחשבון שבלוג מצוי על התפר בין כתיבה לדיבור והכתיבה באינטרנט מייצגת את הדיבור, חלק מהסגנון ומטבעות הלשון וסוג העריכה נובע מההתייחסות לכך כאל דיבור בפני קהל או חברים, אם זה היה צריך להיות "כתבה" זה היה נכתב אחרת לגמרי, הכותרת הייתה אחרת, תתפלא אבל אני יודעת לעשות גם את זה. העניין הוא שזה ממש לא מקומו של בלוג בעיני. האופי של הפורמט הזה הוא grassroots נטוע למחצה בתרבות אוראלית ולשם הוא מושך אותי כשאני "בלוגינג". מה שניסיתי לטעון הוא שבתוספת אימוץ נורמה עיתונאית או שתיים ניתן לעשות כמה דברים יפים על התפר שבין צרכן לעיתונאי ללא מאמץ גדול. אין לצפות מבלוגר ליותר מכך כשהוא תחת כובע בלוגר. בלוגר הוא לא עיתונאי ואני הראשונה לטעון זאת, אתה כנראה לא מכיר את שאר הפעילות שלי בעניין.

  • ימימה  On 6 ביוני 2007 at 10:14

    רעיון מצוין. רק השבוע כתבתי משהו על הדואר.

    http://www.notes.co.il/yemima/32761.asp#rep_323047

  • CrazyVet  On 6 ביוני 2007 at 12:07

    מעניין שאותה השמועה בדיוק – על החלב – רצה פה בספרד במקביל להתרוצצות שלה בארץ (רק פה הטענה שמדובר בעיקור, לא שותים פה כמעט בכלל חלב מפוסטר). אולי זו קנוניה בינלאומית?

  • דרומי  On 6 ביוני 2007 at 15:04

    כרמל, אבל את מעקרת את כל הרעיון של היתרון של הבלוגרים.
    תחום התחקירים הוא התחום שבו לבלוגרים הכי קשה למצוא יתרון מול העיתונאים – כי לבלוגר אין זמן לשבת, לאסוף עובדות, לעשות טלפונים, לקבל תגובות, לקרוא ולנסות להבין מחקרים וכו'. היתרון של הבלוגרים כתחקירנים הוא אם יש בלוגר עובד תנובה (בעילום שם כמובן) שיפרוש פרשיות הונאה אדירות.

  • כרמל  On 6 ביוני 2007 at 15:24

    אלא על אימוץ פרקטיקות עיתונאיות כלשהן שיוצרות הבדל קטן בין בירור צרכני מקיף שאנחנו עושים לפעמים לבין דיווח קצת יותר מלא שלו. זו קפיצה קטנטנה. בגלל זה גם דיברתי את הבלוגירם ברבים. לכל אחד יש תחומי ידע ועניין משלו ויחד נצליח ליצור מצב שבו חלקנו יביאו לידי פרסום כמה זוויות מהשטח. אני באמת לא חושבת שכל שיחה מתלהמת עם נציג שירות ראויה לפוסט אבל אם אין ארגון צרכנים ראוי במדינה הזו, התפר הבלוגי הזה שבין מדיה לצרכנות יכול לתת מענה מרתק הן לכמה מחולשות העיתונות והן לכמה מחולשות הצרכנות. אני מביהנ שלבלוג יש אופי גרילה עממי וזה עדיין הולך לדעתי. זה רק שינוי של פרספקטיבה, מחוויה צרכנית אישית להרים עוד טלפון ולבקש על כך תגובה כמדיניות או כעניין עקרוני ולסגור עוד כמה קצוות.

  • דודי  On 6 ביוני 2007 at 17:35

    הבנתי שכוונתך לכתיבתו של ד"ר אבני, אלא שהמשפט שבו תיארת את כשרון כתיבתו הדל, בעיניך, נוסח בעצמו בצורה גרועה מאד, לדעתי.

    דרומי, הצצתי בספר של אבני. הוא לא מסתמך על הומואפתיה כלל בדבריו אלא על נסיונו כרופא ועל מחקרים רפואיים שונים. זה לא אומר כמובן שהוא צודק.

  • כרמל  On 6 ביוני 2007 at 20:17

    כמו דיבור וחצי כמו כתיבה. יש לבלוג בעיני סגנון משלו על התפר הזה ופשוט ככה זה יוצא לי. אם הייתי מתייחסת לכל פוסט כאל כתבה מבחינת עריכה ובדיקת עובדות הייתי מעדכנת פעם בחצי שנה, בחיי. 🙂 לכן זו לא ההבניה של בלוגים אלא למי שמעוניין לעשות זאת כך. אולי זו ההזדמנות לומר זאת לכל מי שבדרך כלל יש לו הערות על דברים כאלה, תשימו לב שבלוג הוא ז'אנר בפני עצמו על התפר בין כתיבה לדיבור ואל תצפו ממנו להיות אף אחד מהם או משהו אחר. קרה לי מספר פעמים שאנשים רצו לפרסם בנרג' או בנענע פוסט מהבלוג שלי ולא יכולתי לתת את זה ככה, עשיתי לזה שכתוב ככתבה. אפשר לראות את ההבדלים הענקיים בפוסטים שלי שכתוב בסופם/ראשיתם "פורסם גם ב-". אלא אם מראש אני כותבת בז'אנר של כתיבה יצירתית כמו ספרותית ואז זה "עובר" בשני הצדדים. אבל רוב הפוסטים שלי הם דיבוריים למחצה ומלאי ביטויים "לא מסודרים" מטבעם.

    הכתב ברשת מייצג הן את הדיבור והן את הכתיבה וכל בלוגר יודע שבלוג הופך מהר מאד לדבר מורכב בהרבה מעבר למסמך שאני מפרסמת… אם היית אצלי בסלון והייתי אומרת לך משפט כזה בדיבור ובהטעמה של דיבור לא היית שם לב לזה בכלל. ככה תחשוב על זה. אתה אצלי בסלון. אני לא רוצה להגיע למצב שאני מתחילה לבדוק את עצמי שבעתיים ולא מפרסמת אף פוסט. הבלוג הזה יתקיים כל עוד אוכל לירות בו מהשרוול. אחרת אין לי עניין בו יש לי עבודה לעשות.

  • עירא  On 7 ביוני 2007 at 10:03

    חבר שלי קנה לפני שנים את consumer.org.il עם מטרות כאלו בראש, אבל מעולם לא הגיע לממש את זה, בסוף יש שם היום רק איזה דף סטטי שגם הוא לא עודכן. שאחבר בינכם?

  • כרמל  On 7 ביוני 2007 at 10:05

    בואו נלך על זה.

  • עירא  On 7 ביוני 2007 at 10:13

    איזה מהם? היו כ"כ הרבה נושאים 🙂

    כן, אני לא מאמין שהחלב אכן בריא לנו עד כדי כך. העובדה זה שכאשר פעם בשנה או שנתיים אני חוטף גודש באף וגרון כואב אני מפסיק לשבוע לאכול מוצרי חלב וזה עובר תוך יום או יומיים. לפני שגיליתי את זה הייתי סוחב את ה"מחלה" שבועיים או חצי חורף. אני לא יודע אם חלב מחליש את מערכת החיסון או משגע את ריריות דרכי הנשימה אבל זה מה יש, ואני לא היחידי שנוהג ככה.

    מצד שני יש בכל זאת הבדל בין שתיית חצי ליטר חלב ביום ובין אכילה מדי פעם של גבינה איכותית. כמויות החלב שאני צורך הן ממילא מיקרוסקופיות. אבל את הדיעה הסופית אני מעדיף לקרוא ממחקר מדעי בנושא ולא מהומאופת. הומאופתיה זו בדיחה עצובה מאוד.

    לבסוף לגבי האקטימל – לא חושב שהייתי לוקח אותו כל יום סתם ככה, או אכיניציאה ודברים אחרים, לדעתי לא טוב שהגוף יתרגל לשפע של תוספים שמגיעים מהמוכן, זה מחליש את הייצור הטבעי של נוגדנים ושאר החומרים החשובים שהחומרים והחיידקים האלו מחליפים. את האקטימל כן הייתי לוקח בזמן שלוקחים אנטיביוטיקה, כי חשוב לחדש את מלאי החיידקים הידידותיים בקיבה, לרוב האנשים אנטיביוטיקה גורמת בשל כך בעיות עיכול רציניות, ולתקופות המאוד ספיציפיות האלו אקטימל בהחלט עוזר, למרות שאני בטוח שגם הוא לא אידאלי…

  • עדן חדד  On 5 בנובמבר 2007 at 15:14

    אני צריכה חומר של תנובה לכל הילדות בכיתה יש חומר אז תשלחו לאנילביץ 3 רחובות

Trackbacks

  • By שווה קריאה on 5 ביוני 2007 at 21:12

    גם אני קיבלתי היום את המייל שטוען כי תנובה ממחזרת חלב ומפסטרת אותו מספר פעמים ולמרות שיש לי ימבה דברים אחרים לעשות החלטתי להתקשר לשיווק של תנובה להשיג תגובה ולפרסם בבלוג. דיברתי עם אורית מ"שלמור", משרד היח"צ של תנובה וגם עם שמעון בוסקילה מ"דוקרט" שהסביר לי את משמעות הסימון על האריזות. עשיתי זאת כבלוגרית ומטעם הבלוג בנורמות של עבודה עיתונאית, מתוך ההנחה שהפרשה לא תתפרסם בשום מקום רשמי בגלל שתנובה היא המפרסם מספר אחת בישראל ואין סיכוי שאף אחד ממש יצא נגדה. בדיוק במקום הזה אנחנו זקוקים לכוח הבלוגי העצמאי וחסר האינטרסים ולעוצמת התפוצה של האינטרנט.

%d בלוגרים אהבו את זה: