רק בשביל לקבל חיבוק

כבר חצי שנה שאני מחבקת אנשים זרים ברחוב. אני עומדת עם שלט שמציע חיבוק והם ניגשים אלי. לפעמים אני מוצאת את עצמי משדלת, "זה כדאי, זה כיף, זה חינם, מתנה"… לפעמים זה בכיכר רבין, לפעמים ביפו בסוף השבוע ולפעמים אני מחלטרת לשעה קלה עם המחבקים של אזור הבימה. האפשרות הזו הפכה לחלק משגרת חיי. רגע אחד אני עוד אישה אנונימית ברחוב התל אביבי המנוכר וברגע שאחריו אני מאחורי שלט שלכאורה יוצר מרחק גופני, אך הכיתוב שלו מציע לכל עובר ושב מחווה אינטימית, "רוצה חיבוק?"

כוחו המרפא של המגע החיבוקי תמיד היה שם. אמה, הגורו ההודית המכונה "האמא המחבקת", חיבקה למעלה מ-26 מיליון בני אדם ב-30 השנה האחרונות. אנחנו מתחבקים עם זרים בסביבות חמימות ובטוחות כמו סדנאות, פסטיבלים והליכות מלאכים. אבל ככה סתם, ברחוב, לפתוח את ליבנו בפני כל אחד? פה ושם היו כמה "משוגעים" שעשו זאת. ג'ייסון האנטר מאטלנטה, היה ככל הנראה ה"משוגע" שהמציא את המונח האירוני משהו, "חיבוקים חינם". בהלוויה של אימו אנשים אמרו לו שהדבר שהם הכי זוכרים ממנה זה את החיבוקים שלה וכך ב-2001, ג'ייסון הקים חברה מסחרית להפצת רעיון החיבוק באמצעות חולצות של חיבוקים חינם. 

עם זאת, מי שהפך את החיבוק חינם לתנועה עולמית ספונטאנית עשה זאת מבלי להכיר את ג'ייסון ולגמרי בלי כוונה, בזכות האינטרנט או לייתר דיוק, הרשת החברתית של סרטוני הוידיאו, יוטיוב. ב-22 לספטמבר 2006 עלה ליוטיוב קליפ לשיר All the same של להקה אוסטרלית אנונימית בשם sick puppies. הקליפ מתעד את סיפורו האמיתי של "חואן מאן" מסידני אשר הציע חיבוקים חינם לעוברים ושבים עד שהמשטרה אסרה עליו לפעול במקום מסיבות בטיחותיות ובעקבות עצומה של 10,000 איש אשר הביעו רצון להמשיך לקבל חיבוקים, התאפשר המשך פעילותו. הקליפ המרגש שתיעד את חואן וחבריו מחבקים זרים וממיסים את הניכור האורבאני של סידני, הוכן כמתנה משימון, סולן הלהקה שעבר בינתיים ללוס אנג'לס, לחברו המחבק. השניים לא חלמו שלמעלה מ-14 מיליון בני אדם יצפו בקליפ הזה אשר נבחר לאחרונה לוידיאו הטוב ביותר של השנה ביוטיוב, ושהוא ישמש השראה לתנועה עולמית ספונטאנית שתשנה את פני המרחב העירוני.

בראשית אוקטובר 2006, לאחר שצפה בקליפ על חואן מאן, החליט שי רוז (26), מדריך קונגפו ופסיכומטרי מתל אביב, שהוא רוצה גם. הוא יצא לכיכר רבין אחר צהריים אחד מלווה בשתי ידידות (גילוי נאות: הח"מ אחת מהן) ושלט עברי של "חיבוקים חינם". החיבוק הראשון  התרחש תוך פחות מ-2 דקות ותוך מספר שעות שי וחברותיו חיבקו כמה מאות בני אדם. הצילומים נערכו והועלו כסרטון ליוטיוב ומאז שי נמצא מדי יום שלישי בשש בערב בכיכר רבין עם חבורת מחבקים קבועה שהתגבשה סביבו ומחבקים אקראיים שבאים להתנסות. כמו שי, אלפי בני אדם מרחבי  העולם שצפו בקליפים ההולכים ונערמים, התארגנו בחבורות קטנות, יצאו לרחובות, חיבקו אנשים וחזרו עם סרטונים. ביו טיוב ניתן לראות למעלה מאלף סרטונים של מחבקים חינם, מסין ועד פרו. במדינות רבות שבהן אין גישה קלה לאינטרנט מהיר ואמצעי עריכה כמו לבנון או רומניה, התקיימו חיבוקים חינם ללא תיעוד וידיאו ודווח על כך טקסטואלית בלבד.

התנועה זכתה לתהודה עולמית עד כי אופרה וינפרי הטיסה את חואן מאן לארה"ב על חשבונה ואירחה אותו בתוכנית שלה. חואן ניצל את ההזדמנות לתאם באמצעות יוטיוב מפגשים עם חבורות של מחבקי חינם מרחבי ארה"ב וגם להעניק לנו ראיון קצר.

חואן מאן ומחובקת אקראית

מי אתה באמת ומה אתה עושה כשאתה לא מחבק?

כשאני לא מחבק אני עושה קפה. ברצינות, אני עובד בבית קפה בסידני ואני חואן מאן, בן 26. כן, חואן זה השם שלי עכשיו. אני לא מעוניין לחשוף פרטים מזהים נוספים, כל הסיפור סביבי נהיה היסטרי גם ככה ואני לא רוצה שהפוקוס יהיה עלי, הרעיון של החיבוק זה מה שחשוב פה. בגלל זה בחרתי את השם חואן מאן שנשמע כמו one man, אני סתם איש אחד.

איך התחלת לחבק?

חזרתי לסידני לפני שנתיים אחרי שחיי בלונדון התפוררו והרגשתי לבד בעולם, אף אחד לא חיכה לי בשדה התעופה וראיתי את כל האנשים שהתחבקו עם המשפחות שלהם ופשוט הייתי כל כך צריך חיבוק. כדי לעודד את עצמי עשיתי רשימה של 50 דברים שיעשו לי ולאחרים טוב, כמו לתת פרחים לזרים או לחלק מחמאות חינם. בסוף התגלגלתי לקניון של סידני ועל כל החנויות היו שלטי הנחות ודילים שונים, אז הבזיק בי הרעיון להציע את הדיל הכי משתלם, חיבוק בחינם. 

האם הצעת חיבוק או ביקשת חיבוק?

אני לא יודע. יש הבדל? נתינה היא קבלה ולהפך.

מה המשמעות של "חינם" בהקשר של חיבוק?

זה חופשי ממחויבות, זה לא תובע קשר רגשי, זו רק מחווה, כמו אמירת שלום.

איך היה החיבוק הראשון?

במשך כרבע שעה אנשים די התעלמו ממני אבל פתאום אישה זקנה טפחה לי על השכם וסיפרה לי שהיום יום השנה למוות של בתה בתאונת דרכים והבוקר הכלב שלה מת. היא אמרה שהיא מרגישה לבד בעולם הבוקר ומה שהיא הכי צריכה זה חיבוק. אז ירדתי על הברכיים וחיבקתי אותה ואת החיוך שלה אני לא אשכח לעולם.  זה מה שממשיך להניע אותי, אף פעם לא נמאס לי לראות שוב ושוב פנים מכווצות ומנוכרות נפתחות לחיוך חמים בתוך שניות. זה שווה את הכול. 

אתה מחבק כבר למעלה משנתיים כל שבוע. איך התחושות והתגובות?

לפעמים זה מתיש, לפעמים זה ממלא אותי באנרגיה, לרוב זה מבדר ומשמח אותי ולפעמים אני ישן 12 שעות אחרי זה. התגובות מדהימות, זה פשוט כל כך אפקטיבי, זה יוצר שינוי אצל אדם בן רגע וכל כך הרבה אנשים אומרים לי שהרגע הקטן הזה היה כל כך משמעותי עבורם והחזיר להם תקווה במין האנושי וכל זה.

מה המשפחה שלך חושבת על זה?

האמת היא שפחדתי לספר להם, אבל עכשיו שזה בטלוויזיה בכל העולם נאלצתי לעשות זאת. פחדתי שאבא שלי יגיד לי שאני פסיכי אבל הוא קיבל את זה יחסית יפה. הוא איש מאד שמרן, הוא מצרי במקור. 

היו חיבוקים חינם גם במצרים?

אני לא חושב. אני אהיה מאד מופתע אם כן. מההכרות שלי עם המשפחה מצד אבא שלי אני לא רואה סיכוי שדבר כזה יקרה במצרים. מצד שני אני לא באמת יודע מה מתרחש שם, אני פוחד לבקר את המשפחה שלי שם, שלא יחתנו אותי בפתאומיות. והנה אתם הישראלים הפתעתם אותי, הייתם מהקליפים הראשונים שהועלו וממש התרגשתי לראות את זה, לא האמנתי שרעיון כזה יכול לתפוס בישראל.

נשמע לי מוזר שזה מה שאתה חושב על ישראל, אבל גם לנו קשה לדמיין קמפיין כזה בעולם הערבי למרות שהתקיימו חיבוקים חינם בשכונת יוקרה נוצרית בביירות. זו אחת הסיבות שהמחבקים בישראל עשו שלטים בערבית והלכו לערים מעורבות כמו יפו. לחיבוק שלך יש משמעות פוליטית?

סידני היא מקום מאד ניטראלי מבחינה פוליטית. יצאתי כמה פעמים לחבק גם בפרברים של מהגרים, אבל לא מעבר לזה. הרעיון של החיבוק מאד בסיסי, במקום שבו כולנו בני אדם, לפני הפוליטיקה. ואני עדיין מתרגל את האפשרות להיפתח לכל אדם. הנה, עכשיו אני בשיקגו ואנחנו מחבקים כאן וזה בפירוש מפחיד אותי, ממש מפחיד לחבק בארה"ב, יש כאן אנשים מפחידים ברחוב וזה מאתגר מאד להציע להם חיבוק.

השמועות מספרות ששלושה מותגי על מתחרים על הזכות לקחת חסות על הקמפיין העולמי. האם החיבוקים חינם עומדים להתמסחר?

זה נכון שקיבלתי מספר הצעות אבל דחיתי אותן. אני לא מתנגד עקרונית לקבל כסף, באמת שלא. אבל לא הצלחתי לחשוב על דרך לשלב פרסום בקמפיין הזה שתהיה בטעם טוב ולא תפגע באקט הספונטאני של החיבוק מאדם לאדם. יכול מאד להיות שהרעיון הזה לא עולה בקנה אחד עם העיקרון הכלכלי. חוץ מזה, אני ההשראה לקמפיין והדמות המזוהה עימו אבל הקמפיין לא שייך לי. באמצעות האינטרנט אנשים לקחו את המסר הזה ועשו אותו שלהם, אלו אנשים שלא מתקיים ביניהם שום קשר מלבד הרעיון הדומה שכולם מיישמים, אין לי דרך לכפות עליהם או להבטיח דבר בשמם.

ואולי בכל זאת מישהו יעשה כסף מהקמפיין הזה. פתאום כל העולם מכיר את ה-sick puppies

שימון ואני חברים טובים, הכרנו בחיבוקים ואין ספק שהחיבוקים חינם נתנו ללהקה דחיפה אדירה. הם בלוס אנג'לס כבר שנה וחצי וכל חברות התקליטים אמרו להם שהמוסיקה שלהם קרובה אבל עוד לא בדיוק "זה". אני מקווה שהקמפיין הזה יעזור להם לחתום על חוזה. (זמן קצר לאחר הראיון הלהקה חתמה עם virgin records- כ.ו)

מהן התוכניות שלך להמשך?

לחבק עד שאזדקן. קיבלתי הצעה לכתוב על זה ספר, אולי אעשה זאת.

אני מחבקת ביפו. צילום: טלי גונן.

שמונה חודשים חלפו מאז ראשית הקמפיין הספונטאני והקליפים ביוטיוב הולכים ומתרבים, כאשר עוד ועוד אנשים מגלים את תנועת החיבוקים ובעשרות מדינות בעולם מתקיימות משמרות חיבוק קבועות שכבר הפסיקו לתעד את עצמן. מה שנראה היה בתחילה כאנקדוטה של אור ואהבה התמסד כאלטרנטיבה פרקטית ורעננה בשגרה העירונית. הערים הגדולות של ארה"ב ואירופה כבר לא נראות כמטרופולין מנוכר ביום שבו המחבקים הצעירים יוצאים לרחוב וגלי חום, קרבה וצחוק יוצרים מערבולות של רצון טוב המהדהדות בכל הסביבה. בלונדון ובברצלונה השלכתי את עצמי לזרועותיהם והרגשתי את הקהילתיות המדומיינת הזו שבין כל המחבקים באשר הם, האישור הזה שמתחת לכל הזהויות והתפקידים שאנחנו מלבישים על עצמנו, כולנו בני אדם שזקוקים לחיבוק.

החיבוקים בתל אביב ממשיכים גם הם בהתמדה. פועלו של שי רוז, הרוח החיה בסצינה המקומית, זיכה אותו בפרס ישראל האלטרנטיבי מערוץ הניו אייג' של אתר האינטרנט nrg.

שי, אחרי למעלה מחצי שנה של חיבוקים, האם לא נשחקו חיבוקיך?

נהפוך הוא. זה כמו ההבדל בין התאהבות לאהבה. משהו העמיק והתחדד וזה באמת אף פעם לא נמאס, כל אדם הוא עולם חדש. יש לנו כבר מעמד קבוע וקהל מחובקים קבוע שעובר שם בשעות האלה ואני מרגיש ששינינו משהו באנרגיה של הכיכר ושל הרחוב התל אביבי.

ומה עם לפרוץ את הבועה התל אביבית?
היינו פעמיים ביפו ותכננו לנסוע לשדרות אבל באותו סוף השבוע פתאום כולם הלכו "לחבק" את תושבי שדרות ולא רצינו להיות חלק מאיזה כיסוי תחת פוליטי, לא רצינו להיתפס כמשהו ציני. זו גם הסיבה שעוד לא הלכנו לחבק במחסומים. חיבוק זה המגע הבסיסי שכולנו זקוקים לו ואני חושש לערבב אותו עם מניעים אידיאולוגיים. למרות שאני רוצה באמת להציע חיבוק לכל אדם באשר הוא אדם, הייתי מעדיף שקבוצה מקומית תיקח יוזמה ותחבק, הייתי רוצה שתהיה קבוצת מחבקים בכל מקום בארץ. יש לנו רשימת תפוצה של עדכוני חיבוקים ואני בקשר עם יוזמות שמתגבשות בחיפה, באר שבע ובנימינה ושמעתי שיש גם יוזמה מתגבשת ברמאללה. הדרך היחידה שבה זה יהיה באמת נקי וטהור זה אם זה יבוא מההקשר המקומי הטבעי.

האם יש סרבני חיבוק?

בהתחלה המון אנשים היו חשדניים, חיפשו מטעם מה אנחנו, אמרו לנו ש"שום דבר בחיים לא בחינם" והיה קשה להם להאמין בפשטות של זה. עכשיו כבר מכירים את התופעה ואנשים נפתחים יותר בקלות. אם כי עדיין אנחנו פוגשים אנשים שרואים בחיבוק צורת מגע אינטימית שהם שומרים לקרובים וחברים ועוד לא חוו את החדווה הטמונה בלחבק זרים ללא הכרה, תרתי משמע. אנחנו נמשיך להיות כאן עבורם.

למחבקים חינם אמנם אין אידיאולוגיה רשמית, אך אני מוצאת זאת במידה רבה כפן יישומי של הפילוסופיה הדיאלוגית של מרטין בובר או האתיקה של עמנואל לוינס. חיבוק הוא כלי פשוט ליצירת יחסי אני-אתה (i-thou) בובריאניים, כמו גם ליישום הרעיון האתי של היחשפות בלתי אמצעית לאחר מבלי לתבוע את הידע ההכרתי עליו, אצל לוינס.  אריאל סריג וחבורתו, אשר מחבקים כל יום שיש בצהרים ליד תיאטרון "הבימה" צבעו את המסר החיבוקי באידיאולוגיה יהודית מהופכת לשנאת החינם: "שנאת חינם היא ההתניה הבסיסית כיום, אנחנו מוקפים בה. אם הוא חתך אותי בכביש בא לי להרוג אותו. אם הוא נהג מונית הוא רמאי. אם הוא שוטר הוא מניאק. עלינו לעשות כל שביכולתנו לשפוט כל אדם לכף זכות וזוהי הנקודה שבה אנו יכולים להפוך את הכף, כאן אפשר לאהוב חינם".

עם זאת, גם באהבה יש רמות שונות ויש מי שחושב שאם אינך יכול להציע אותה מהמקום העמוק ביותר, אולי עדיף להשאיר זאת לאחרים. בחודש שעבר ביקר בישראל אחד העוזרים של האימא המחבקת, סוואמי שובאמריטה. כשסיפרתי לו על תנועת החיבוקים חינם והשוויתי זאת לפועלה של אמה, הוא מיהר להבדיל: "החיבוק של אמה הוא ממקום אימהי עמוק של הלב האוניברסאלי, זה מקום טראנס פרסונאלי שאינו ביטוי פיזי גרידא. החיבוק שלה הוא תהליך טרנספורמטיבי שמעיר במחובק איכות דומה של חמלה, אהבה וחיבור  ללב. אנשים אומרים על אמה שהיא אווטאר בעולם הזה כי היא נותנת כל כך הרבה ולא מתעייפת, היא מעניקה אהבה ממקום טראנס פרסונאלי שמחובר לתודעת האחד, היא מחבקת מצורעים, הכוונה שם מאד מאד עמוקה וזה משהו אחר". כשאני שואלת את הסוואמי אם הוא עצמו מחבק, הוא עונה בחיוך "לא, זה כבוד ששמור לאמה". 

עם כל הכבוד לאמה, אני מתחילה לתהות האם החיבוק הפשוט לא הועלה כאן על איזה שהוא נס רוחני על אנושי. מי שכבר מחבק תקופה ארוכה יודע שזהו תהליך של התפתחות והיפתחות עצמית והכוונה שבחיבוק הולכת ומעמיקה. לא פעם עוברות שלוש שעות מבלי להרגיש והתחושה היא שאפשר להמשיך כך לנצח, נטענים בהמון אנרגיה והצרכים האישיים נעלמים… האין אנחנו עושים דרך? האם המקום הטראנס פרסונאלי אינו פתוח בפני כל אחד, ממעמקים? האם הפוטנציאל הטרנספורמטיבי הטמון בחיבוק אינו תלוי בפתיחותו של המקבל? האם השינוי המיידי בהבעת הפנים, שפת הגוף ורמות השמחה הפנימית של המחובקים ברחוב אינו ניצוץ טרנספורמטיבי?

כך או כך, תנועת החיבוקים חינם כתופעת רחוב עולמית, היא סמן אנושי חיוני בעידן של מסחור, ניכור וריחוק טכנולוגי, וזה אך אירוני בעיני שהתנועה נבעה מתוך הטכנולוגיה החדשה חזרה אל הרחוב, אל האדם, אל הפשטות. אסיים בכמה מילים שכתב ח"כ הכנסת לשעבר אילן גילאון (מר"צ) על המחבקים חינם הישראליים בעיתון "ישראלי": "הם לא משונים, לא שרוטים וגם לא פריקים, אלא אנשים המבטאים יותר מכל כמיהה אמיתית של חברה משוסעת המסוכסכת עם עצמה ועם הסובבים אותה. חיבוק תמים המוענק חינם הוא בעצם שפה מקודדת לכל מה שחסר כאן. זוהי התרסה כנגד חברה אנטגוניסטית וצינית, משל לחוסר סולידאריות ותחושת נטישה. יום יבוא והמחבקים המוזרים מתל אביב ייחשבו לפורצי דרך וייזכרו כקבוצת הסטארט אפ המובילה בבניינה מחדש של המדינה הזו שהתעקמה ללא הכר. מי יודע? אולי אפילו יוזמנו להדליק משואה ביום העצמאות. חיבוק זה לא הפיתרון – הוא לא בא במקום המהפכה התודעתית ושינו הפאזות שיש לחולל כאן, אבל הוא בהחלט התחלה שיש בה קצת חום וקצת תום. אז יאללה, תביאו חיבוק".

 

עדכונים:

* המחבקים חינם מאיטליה פצחו במסע רגלי דרך מזרח אירופה והמזה"ת, הם יחבקו גם בסוריה ומצרים עם המחבקים המקומיים ואילנו הם צפויים להגיע בסוף ספטמבר לרבות חיבוקים בשטחים. הם יוצאים לדרך ב-29 ביולי ואפשר לעקוב אחרי בלוג המסע הדו לשוני שלהם.

* בעקבות פרסומה של כתבה זו ב"חיים אחרים" בחור מתוק בשם כפיר יצא ספונטנית לחבק בחיפה. אם יש כאן חיפאים שמעוניינים להצטרף אליו וליצור קבוצה מקומית קבועה השאירו פרטים בתגובות ואקשר ביניכם או פנו אלי דרך "כתבו לי" מתחת לתמונה משמאל למעלה.

* הקבוצה של שי מחבקת כרגיל כל יום ג' עם הגרעין הקשה של המחבקים וחדשים שמצטרפים כל הזמן בככר רבין בין שש לשמונה בערב. מי שרוצה לקבל מדי פעם עדכון במיילינג ליסט החיבוקים (אל תדאגו לשי אין זמן להציק, העדכון נדיר) מוזמן לכתוב לשי.