ט"ו באב: מליוני אנשים לבד כי…

ערוץ הניו אייג' של נרג' העלה הבוקר פרוייקט כתבות לקראת ט"ו באב על מדוע אנחנו לבד. גם אני נשאלתי מדוע לדעתי ותרמתי את הפרספקטיבה שלי בעניין. כששאלו אותי היו לי המון אסוציאציות ואחת מהן הייתה הסרט "הצעיף הצבעוני" עם אד נורטון ונעמי ווטס, שבו סיפור אהבה פרץ מתוך אדישות שבכלל הפכה לשנאה ואז השתנתה לאהבת עומק. עבור הגיבורים ההיפתחות לאהוב את הפרטנר שלהם הייתה סוג של מסע התבגרות מחד והסתגלות למצב של חוסר ברירה בתנאים קשים מאידך. חשבתי אז שעל אי בודד שני האנשים האחרונים בעולם היו פשוט מתאהבים. בסרט הדמויות ויתרו מתישהו על הדימויים שהם החזיקו לגבי השני ולגבי זוגיות ואז זה התחיל לחלחל. כשאין עוד מה לדמיין שרואים, מתחילים באמת לראות את היופי של האחר באשר הוא. אבל בנרג' לא כתבתי על הצעיף הצבעוני אלא על המנגנון שנראה לי שעושה את זה לכולנו. זה הלך ככה:

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שרון  On 24 ביולי 2007 at 10:36

    אהבתי. מאוד. אהבה ואושר לכולנו.
    ולא רק בט"ו באב.

  • אחד חשדן  On 24 ביולי 2007 at 11:07

    בכלל בלי קשר למה שאת כתבת
    ט"ו באב הפך לחג הרבה יותר חשוב מט' באב.

    האם ניו אייג' חייב לבוא עם רדידות וחוסר זיכרון היסטורי? נדמה לי שאת (ועוד אחרים) הם הוכחה לכך שניו אייג' יכול להיות עמוק

    אבל עיקר זרם הניו אייג' משדר תמיד על הגל הלא רציני. חבל.

    במחשבה שניה, אולי קצת הגזמתי עם הציפיות שלי, בסך הכל מדובר בעיתון מעריב

  • כרמל  On 24 ביולי 2007 at 14:04

    היה להם אפילו טקסט קישור בין ט' לט"ו:
    http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/612/402.html

  • רון  On 24 ביולי 2007 at 14:59

    האהבה ביניהם פרחה קצת לפני מותו של הבעל
    שרצה לחנך את אשתו, ומתוך הקושי, השנאה
    והמחלות מסביב, אחרי שאשתו היתה שבויה שלו
    ואחרי שבגדה בו, ואחרי שהחליט לאלף אותה
    וקצת לפני שמת האהבה פרחה ביניהם.
    אז מסתבר שאהבה מגיעה אחרי ייסורים, או שלא מגיעה בכלל, ט"ו באב זו גחמה, לא מציאות.

  • כרמל  On 24 ביולי 2007 at 15:36

    כי הם ציפו זה מזו למשהו אחר ולא ראו בכלל מי הם באמת. אד נורטון התאהב בדימוי והיא בכלל לא ספרה אותו ממטר. אם זה המקום שבו תצטרך לעבוד אז כן אולי תצטרך קצת ייסורים כדי להפתח למה שיש במקום למה שבא לך שיהיה. אבל אהבות באות בצורות שונות ולפעמים קלות בהרבה. אין חובה לסבול לפני, אין נוסחאות. מה שכן נראה לי שהתאהבות מאד שונה מאהבה. אבל אני כמירה הרבה אנשים שהתאהבותם הפכה לאהבה ללא יסורים, אפשר לעשות את האינטרציה כשמתעוררים המדימוי.

  • -----  On 24 ביולי 2007 at 15:52

    לא שמעת על זה?
    מי כתב על זה ואמר את האמת?
    להזכיר לך?
    או שלא מכירה?

    אהבה במהותה באה מכאב, תמיד טרגית.
    אין אהבות שמחות, ולא יהיו אם הן באמת אהבות.

  • אחד חשדן  On 24 ביולי 2007 at 16:29

    בגלל שנאת חינם מיהרתי להאשים את NRG

  • שירן  On 24 ביולי 2007 at 17:39

    התגובות קצת הרחיקו אותי ממה שכתבת, שהנקודה הבסיסית והיא שהכל בעולמנו קשור לתהליך שלנו עם עצמנו.
    הורדת החומות (כמו שאני קוראת ל"מיינד") או המסננים (אצלך) הם תהליך ארוך שלא בא בקלות ובטח לא עם כל אחד. זו תוצאה של מהלך כל החיים שלנו עד לרגע זה – כמה נכווית, כמה נפגעת, כמה התאכזבת…
    אני מנסה לשאוב אופטימיות מדבריך ולהאמין שמספיק שאנסה לעבור את התהיליכים הפנימיים כדי לגלות את "הסוד הגדול של הביחד". בינתיים אני עדיין צינית מידי.
    בכל מקרה הרבה אהבה לך ובכלל.

  • כרמל  On 24 ביולי 2007 at 18:02

    לנסות להיות עם אנשים, להתעניין בהם באמת, לא לברוח. לא תמיד אני מצליחה. לא תמיד זה המקום שלי באמת. אבל זה באמת בקטנה ובחיים, לא מצריך שום ריטריט 🙂

  • -----  On 24 ביולי 2007 at 18:50

    להתעניין באנשים זה יפה מאוד, אבל לבוא ולסעוד אותם בבית חולים זה סיפור אחר לגמרי, לעודד אותם בזמנים נוראיים, לא סתם קשים, מזה רוב האנשים בורחים, לעזור ריגשית ופיזית מעט מאוד עוזרים, אז נורא יפה להפריח סיסמאות.
    מרבית האנשים אם יקרסו, כל החברים המדומים שלהם יברחו מהם כאילו הם לא קיימים.

  • סתם אחת  On 24 ביולי 2007 at 20:30

    מאוד אהבתי את הכתיבה שלך ואת הנסיון לשמור על פתיחות וסקרנות.
    אבל למה ההנחה היא שאנחנו, כולנו, רוצים להיות בזוג?

  • כרמל  On 24 ביולי 2007 at 21:53

    שזה לא קל לאהוב במצבים כאלה ומאתגר מאד את האהבה אבל יש אנשים שעוברים גם את זה. וגם את הזיקנה. זה אפשרי.
    סתם אחת, אני מרשה לעצמי להניח שאף אחד לא באמת רוצה להיות בודד. אפילו מי שלא בא לו להתחייב למסגרת זוגית ארוכת טווח רוצה להיות עם בין לבין הלבד. עוד לא יצא לי לפגוש מישהו שממש לא רוצה כל סוג של מפגש זוגי, למעט נזירים.

  • יניב  On 29 ביולי 2007 at 14:06

    אם כבר טו באב, ואם כבר לחקור בעדינות ובחן את המערכת הזוגית, אני ממליץ על ספר חדש שיצא שמו "ממני אלייך ובחזרה" – הספר עצמו הוא מעשה האהבה בין התמונות לטקסט

    את מוזמנים להתרשם באתר הבית
    http://www.tevatouch.com/book.htm

    אכן הייסורים נותנים ערך לכל דבר, ערך שנמנע מעיניו של האדם בעיתות שמחה ואושר

    רק טוב

%d בלוגרים אהבו את זה: