גיבורים: על אבולוציה והרמוניה

פנטזיות המדע הבדיוני שלנו ראו את המין האנושי מתקדם בשני מישורים עיקריים: מישור טכנולוגי ומישור של גילוי יכולות גופניות חדשות. מהשלכות הממשק בין השניים, הרוב התעלמו. כלומר, אף אחד לא מזכיר את זה שגם אם תיאורטית נמציא מכונת זמן קוונטית, לא נוכל לנסוע בעזרתה כי הגוף שלנו יתפורר ולא ירכיב את עצמו חזרה. אנחנו כולה יחידות פחמן, אל תצפו מהבשר לשרוד כאלו טריקים של תנועה גבוהה ממהירות האור.  מצד שני, סיפורים כמו Xmen או הסדרה החדשה האהובה עלי, Heroes, מפרשים את האבולוציה של המין האנושי כאבולוציה גופנית, מוטציות DNA שמאפשרות לגופנו יכולות תנועה חדשות ויחס אחר לחומרים ולטבע. 

במציאות, מוטציות אבולוציוניות לוקחות ביליוני שנים, אף אחד לא קם בוקר אחד ומתחיל לעוף, אבל ייתכן שבמשך דורות אמני לחימה ואתלטים שונים משפרים את יכולות התנועה שלהם ומורישים אותן הלאה. ואולי אנחנו בכלל מעכבים מאד את האבולוציה בעצם ההומאניות שלנו והניסיון להאריך חיי אדם בכל מחיר שמנוגד לעקרון הברירה הטבעית. (נראה שב-heroes מוכנים דווקא להתמודד עם הרעיון הזה כשקבוצת גיבורי העבר מצדדת למעשה בפיצוץ גרעיני בלב ניו יורק מתוך מחשבה שההרס נחוץ להבראת העולם בראייה כוללת ולמה שיבוא לאחר מכן). 

ומה אם האבולוציה כלל לא מתרחשת במישורים הנ"ל אלא במישור הרוחני שלנו, בתודעה, ברגשות? הטכנולוגיה נעצרת בגבול מסוים אבל הדמיון לא, ואולי אז נגלה באמת שהדמיון יוצר מציאות ושהעולם הוא קונסולת משחק גדולה? אולי הסרטים הללו הם רק הקצנה של דברים פשוטים שמתרחשים בתוכנו ממילא. הרי לא פעם אנחנו מדברים עם עצמנו עתידי באינטואיציה שלנו, כשאנחנו מנסים לחשוב קדימה. ולפעמים עם עצמנו מהעבר בנקודה שאנחנו מנסים לרפא. המסע בזמן אפשרי בתוכנו ולעיתים אנו יכולים לגייס כוחות ממשיים בהווה מאינטראקציה פנימית דמיונית שכזו. אולי הגיע הזמן להבין שהמפתחות בפנים, לא בעולם החיצוני. שאנחנו נוסעים בזמן והכול כבר הוגשם אבל זה הרבה יותר עדין, לא דרמטי, נחווה בממד הסובייקטיבי ומעצב את העולם במישורים שקשה למדוד, עושה פרקטלים, כמו משק של פרפר… מהפיכה שקטה מאד. קשה לעשות על זה סדרת טלוויזיה.

אבל אני רוצה לחזור רגע למשהו מעניין שאנחנו לומדים מ-Heroes (אין ספויילרים, למי שצופה בyes עדיין). שניים מגיבורי הסדרה, פיטר פטרלי וגבריאל גריי – סיילר הם הפכים אנרגטיים. שניהם שונים משאר הגיבורים בכך שהם בעלי מספר יכולות שמשתנות ומתווספות כל הזמן, אך הם משיגים את היכולות שלהם בצורות מאד שונות. סיילר הוא בחור שרגיל להיות אפס ורוצה להיות מיוחד. היכולת המקורית שלו היא להבין במהירות איך דבר מאד מורכב עובד ולתקן אותו. הוא מגלה שהוא מבין גם איך המוח או הDNA עובד ואם הוא הורג מישהו ורואה את מוחו (יש הסבורים שהוא אוכל את המוח, אומרים שנגלה בעונה השניה מה הוא עושה עם זה) הוא מצליח לשנות את עצמו ולרכוש בעצמו את אותה היכולת. 

סיילר הורג אחרים ואוסף את היכולות שלהם. הוא לוקח מכולם באופן אקטיבי, בייחוד מאנשים שהוא סבור שאינם ראויים להיות מיוחדים (הפוסל במומו הוא פוסל?) ורוצה לצבור כוח בלתי מעורער, להיות מעל הכל, להיות הכל. זו תפיסת הכוח בעולם "הישן" שאנו עדיין חיים בו, אבל באלימות הזו יש אי הבנה של הרמוניה אמיתית, שבה לכל אחד יש תפקיד ויכולת וזה נשגב מבינתנו לשפוט מי ראוי ומי לא. זה קצת כמו להחליט להרוג תאים או איברים מסוימים בגוף שלנו כי הם לא ראויים להשתתף במאמץ הזה שנקרא גוף של בנאדם ולא תורמים לו. אדם אחד אינו יכול להיות הכל, אחרת מה הטעם בבריאה ענפה כל כך? למעשה לא מן הנמנע שככל שסיילר יצבור יכולות הן יתחילו להפריע זו לזו ויצרו עומס במערכת. כמו בתבשיל: לא הכל הולך עם הכל ולפעמים בליל של טעמים שכל אחד בנפרד נפלא, יוצר זוועה, עיוות. 

פיטר, לעומת זאת, הוא בחור שכולו לב, הוא יצור אמפאתי בצורה יוצאת דופן, הוא אח שמלווה חולים סופניים והוא מעולם לא ביקש לעצמו כוח. באופן פרדוכסלי היכולת האמפאתית שלו מאפשרת לו לקבל את הכוח של כל מי שהוא פוגש מבלי לגרוע מאותו אדם, על דרך ההזדהות. כשהוא בקרבת אדם עם יכולת הוא מראה ביצועים דומים וגם לאחר מכן כשהוא נזכר באותו אדם ואיך הוא גרם לו להרגיש הוא מזמין את אותה היכולת. זוהי תפיסה מעניינת ואלטרנטיבית של כוח ממקור טבעי שאינו מושחת, כוחו של מי שלא נאחז בדבר ומסוגל לקבל כל דבר. הוא לא נוטל את זה לעצמו באלימות או רכושנות אלא מבין שזה שפע שיכול לזרום דרכו כל אימת שירצה ואז מרפה מזה. 

זהו אינו משחק סכום אפס בעולם של משאבים מוגבלים, זוהי הבנה של איך עובד שפע אמיתי. העיקרון הזה עובד על כל דבר שאנחנו רוצים בחיים, הרכישה והבעלות היא פעולה אשלייתית ברמה מסוימת, הכול פה בהשאלה והכול זורם, למעשה. אז יש לי רעיון איך לסיים את הסדרה הזו בסוף כל העונות: שסיילר יצליח להרוג את פיטר ואז כשיפתח אותו יבין מיד איך זה עובד באמת, יבין את עבודת הלב, את הכוח הטבעי בהרמוניה, ופשוט יחווה הארה על המקום ויהפוך לדמות הטובה של הסדרה. רעיון נחמד, לא?

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • באנדר  On 31 ביולי 2007 at 1:23

    אולי אני צריל לתת לזה עוד צ'אנס.
    חוץ מזה אני חולק על ההבנה שלך את תהליך האבולוציה.
    זה שאמן לחימה מתאמן כל החיים בלקפוץ, לא עובר בשום צורה בקוד הגנטי לילדו.
    זה פשוט לא עובד ככה.

  • כרמל  On 31 ביולי 2007 at 1:33

    אז איך אנחנו מתפתחים גנטית? האם התהליך הוא כל כך ארוך טווח שאנחנו אל מבחינים בו בדורות שבהישג ידינו או שמא ההתפתחות עכשיו היא ברמת התודעה ולא הגוף (שזו ההבנה האבולוציונית שלי למעשה. העניין עם אמני הלחימה זו רק תהייה, אני קמבלת את זה שזה לא עובר הלאה אם כי פעמים רבות יש טענות שכשרונות אמנותיים מועברים בגנים, לך תדע)

  • תמי  On 31 ביולי 2007 at 8:29

    ולפעמים תהליכים אבולוציוניים, לא בבני אדם כמובן, לוקחים הרבה פחות זמן ממה שנדמה. היה מחקר על דגים מזן מסוים שחיו באיזור א' וב' שנבדלו זה מזה ברמת הסכנה שנשקפה להם מצד דגים טורפים, וכשהעבירו אותם בין האיזורים ראו הבדלים כבר בדור הבא במשקל הלידה ובעוד משתנים.
    צלחתי את העונה הראשונה של Heroes בזכות כתוביות באנגלית והסברים מבן זוגי. מעולם לא הרגשתי כ"כ טיפשה כמו בזמן הצפייה בה (באבודים, לעומת זאת, אני מרגישה מאד in my element). אני אצפה גם בעונה השנייה, כמובן.
    וכרגיל, הפוסט שלך מלא תובנות מלבבות. כשאתה פילוסוף, אתה פילוסוף, וגם קערת דגני בוקר תוציא ממך תובנות. מלבבות. את בסדר, את.

  • אטאלנטה  On 31 ביולי 2007 at 9:12

    סדרה נהדרת. מחכה בקוצר רוח לעונה השניה.
    כרמל, לגבי מה שאמרת על זה שסיילר יהרוג את פיטר: חשבתי על זה כשראיתי את הסדרה.
    באופן עקרוני, המניע של סיילר הוא רצון בלתי נדלה להיות מיוחד…
    נכון שאם הוא היה הורג את פיטר, הוא לא היה צריך להרוג אחרים בשביל הכוח שלהם, אבל אז הוא לא היה מיוחד (כלומר, כן במובן של זה שיש לו את כל הכוחות, לא במובן של זה שהוא היחיד שיש לו כוח מסוים).
    אוף. שתתחיל כבר העונה השניה. 🙂

  • קרן  On 31 ביולי 2007 at 9:42

    הלוואי והיינו יכולים להבין ששפע אמיתי בא משיתוף, ולא מהחזקה במה שיש לנו בקנאות, וחוסר רצון לחלוק באמת את מה שהשגנו. קנאה ותחרותיות מרחיקים אותנו מהשפע, למרות שאנחנו בטוחים, שאם נשמור את הדברים לעצמנו בלבד, כך יהיה יותר לנו.
    Thousands of candles can be lit from a single candle,
    and the life of the candle will not be shortened.
    Happiness never decreases by being shared

    ואני גם חושבת שזו סדרה מדהימה. ובכלל בטלויזיה האמריקאית יש התעניינות רבה באפשרות לפתח ביכולות (חוץ מאקסמן, יש גם את הסדרה 4400.

  • אחד חשדן  On 31 ביולי 2007 at 10:18

    את כותבת:
    "ייתכן שבמשך דורות אמני לחימה ואתלטים שונים משפרים את יכולות התנועה שלהם ומורישים אותן הלאה"

    אני חושב שמה שאנחנו מורישים לצאצאינו הוא רק מה שיש לנו בגנום, מה שאנחנו משיגים ע"י אימון נשאר רק אצלנו

  • כרמל  On 31 ביולי 2007 at 10:27

    זו לא באותה רמה. אני חשובת שיכולות גופניות מיוחדות הן רק מטאפורה פנימית לתודעה המתפתחת. מעניין שדג יכול ליצור גן חדש בגלל סכנה באגם תוך דור ואמן לחימה לא יכול להוריש לבניו תוצר של הסתגלות אנושית. אולי זה רק מראה שההתפתחות שלנו אכן אינה ברמת הגוף.

  • גלעד  On 31 ביולי 2007 at 11:01

    "ייתכן שבמשך דורות אמני לחימה ואתלטים שונים משפרים את יכולות התנועה שלהם ומורישים אותן הלאה
    "
    זה לא נכון, הויכוח בין לאמארק לדרווין לגבי העברת תכונות נרכשות הסתיים במאה ה-19. דרווין ניצח למי שלא זוכר…

    אני מאוד אוהב לקרוא אותך ותמיד מתרשם מעומק רעיונותיך, אבל אני תוהה מה זה אומר שאפילו את לא מכירה את התיאוריה הכל-כך חשובה של דרווין ברמה הזאת.
    אולי זה בגלל שהמושג אבולוציה כבר יצא מגבולות הביולוגיה אל מרחבים אחרים כמו הנווספיר, שם האבולוציה היא הרבה פעמים באמת לאמרקיאנית יותר מאשר דרוויניסטית.

  • המשורר מהבלוג השכן  On 31 ביולי 2007 at 11:15

    ובקיצור, בלי להכנס לכך ששום אימון שרירים עוד לא שינה את הרכב הדי-אנ-אי, אז שאלת הגיון קצרה:

    אם פעילות שלנו עוברת בתורשה לצאצאינו, מדוע יהודים, שמבצעים ברית מילה לתינוקות שלהם כבר אלפי שנים

    עדיין נולדים עם עורלה ?

    מישהו מוכן לתרום חומר קריאה קליל על אבולוציה, מוטאציות ותורשה לרוחנית בעלת הבית?

  • תמי  On 31 ביולי 2007 at 14:42

    הנה פרטים יותר מדוייקים: המחקר הז ומחקר על פרושים (finches סוכם בקטע שנקרא observing evolution. מה שנכתב שם הוא שדרווין חשב שאדם לא יכול לחזות בתהליך האבולוציוני כי הוא נמשך מאות שנים. אבל יש שתי דוגמאות לתהליך כזה שמספיק קצר כדי שחוקרים יוכלו לראות אותו. הדוגמה הראשונה היא של דגי גופי שחיים בזרם נמוך וזרם גבוה. בזרם הנמוך יש טורפים. זה גורם לדגים להגיע לבגרות מינית מהר יותר כדי שיספיקו להתרבות לפני שטורפים אותם. חוקר העביר חלק מהדגים לזרם הגבוה, סביבה נטולת טורפים, ואחרי 11 שנים ראו שצאצאיהם של הדגים הללו הגיעו לבגרות מינית מאוחר יותר. הדוגמה השנייה היא של פרושים (finches). בזמן בצורת קשה שהיכתה באזור שבו חיו, בעלי מקורים קטנים שרדו פחות מבעלי מקורים גדולים כי רק בעלי המקור הגדל הצליחו לפצח זרעונים גדולים (לא היו מספיק זרעונים קטנים שכולם יכלו לפצח בגלל הבצורת). בדור הבא של הפרושים, נראה גידול במקורים. עם זאת, התהליך האבולוציוני הזה הפיך, כי אחרי מספר שנים נוצרו נסיבות שבהן מקור קטן דווקא שיפר סיכויי שרידה, ובדור הבא המקורים אכן קטנו.

  • תמי  On 31 ביולי 2007 at 14:49

    דגי הגופי:
    http://www.sciencemag.org/cgi/content/summary/275/5308/1880
    הפרושים):
    http://www.pbs.org/wgbh/evolution/library/01/6/l_016_01.html
    הדגש במחקרים האלה הוא על כך שהאבולוציה לעיתים יותר מהירה ממה שאנחנו חושבים וניתן לחזות בה תוך מספר שנים ולא מספר מאות או אלפי שנים. לגבי המנגנון ויכולת העברת תכונות פיזיולוגיות או אחרות שנרכשו במהלך החיים – קטונתי.

  • דגיג ברשת  On 1 באוגוסט 2007 at 10:01

    לגבי הסיפא: הבנה איך דברים עובדים, לא תמיד גורמת לנו להשתמש בהם לטובה – ע"ע חניבעל בשתיקת הכבשים, המיטיב לנתח את האופן בו אנשים חושבים ומרגישים כדי לתמרן אותם או לפגוע בהם.

    כמובן שתמיד קיימת האפשרות שאת צודקת, הרי זה מה שמספרים על המהפך שעבר אשוקה…

    http://www.nrg.co.il/online/15/ART/936/154.html

  • חזי  On 1 באוגוסט 2007 at 14:10

    השינוי העיקרי שחל בשנים האחרונות בהבנה שלנו את האבולוציה הוא ששינויים יכולים להתרחש מהר מאד אחרי תקופות ארוכות של יציבות יחסית. זה מנוגד לתפיסה המסורתית שהאבולוציה היא איטית והדרגתית, ומורכבת מאינסוף שינויים קטנים כמעט בלתי נראים.

    מה שנשאר ללא עוררין הוא הרעיון המרכזי של דארווין שמקור השינויים הוא מוטציות אקראיות לחלוטין שנתונים למנגנון בררה טבעית שמאפשר רק למתאימים לתנאים הסביבתיים לשרוד

    במילים אחרות: שחורדיניות לא מורישות לצאציהן גנים בלונדינים, וגברים שמסירים שיער מהגב ומשתילים אותו על הראש לא מונעים מבניהם את חדוות הקרחת.

  • עירא  On 1 באוגוסט 2007 at 14:44

    גיל הפוריות של הדגים לא נובע מתורשה, הוא מוכתב גם מתנאי החיים של הדג (סטרס-עקה למשל, שמשפיע על הפרשת ההורמונים, בין השאר אלו שמכתיבים את קצב ההתפתחות המינית לאורך החיים) וגם מהתזונה והטמפרטורה השונה במיקום החדש שהאדון חוקר שם אותם. שאלו כל גניקולוג מה אומרים היום המחקרים שבעולם המערבי בנות מקבלות פתאום את המחזור הראשון כבר בגילאי 9-10 ולפעמים אפילו גיל 7(!) ולא 12-13 כמו בשאר העולם. זה הכל נובע מתזונה, הורמונים במזון וכל מיני גורמים בלתי גנטיים לחלוטין.

    התורשה שנעביר לדור הבא תלויה בגנים שנתקבעו בלידה. הדברים היחידים שישפיעו על הDNA שלנו לאורך החיים אינם תלויים בהתנהגות שלנו, אלא רק בטעויות העתקה של DNA )בגלל קרינה למשל) או הזדקנות של תאי המין, מה שמשפיע על יותר ילדים עם תסמונת דאון אצל יולדות בגיל מאוחר למשל. אלו לא תכונות גנטיות כי אם תקלות במנגנון הרביה.

  • של ברמן  On 3 באוגוסט 2007 at 18:44

    אין ספק שסקס ואבולוציה זה הנושאים שמושכים הכי הרבה תגובות. רשמתי לעצמי.
    נ.ב
    אבולי, אתה משעשע!

%d בלוגרים אהבו את זה: