תעשה לי ילד, וירטואלי

קראתי פעם ראיון עם אישה שלא רוצה ילדים, שנשאלה האם יש משהו שמסקרן אותה בכל זאת בחוויה של ההורות. היא ענתה שההורות כפרקטיקה לא ממש מעניינת אותה אבל היא קצת סקרנית לראות איך ילד שלה היה יוצא, פשוט איך הוא נראה. אני מזדהה עם הסקרנות השטחית הזו של לראות וללכת, לא להתחייב ללוות ולטפח רק בגלל שתרמתי DNA ליצור הזה. אבל רוב האנשים מופעלים ברמות עמוקות מאד מקשרים גנטיים. אני מכירה מספר מקרים של אבות בעל כורחם שמפגש עם הילד הילך עליהם קסם ושינה את נכונותם להתחייב ואת חייהם לעד. השאלה היא האם החיבור העמוק הזה מתקיים רק בבשר או שניתן לבנות עליו גם בפיקסלים ולבסס על זה מודל עסקי? על האפשרות של ילדים דיגיטליים שלכם כאזרחי רשת וירטואליים וגימיק קטן: היכרות עם הילדה הוירטואלית שלי (זהירות, מחזה מבעית).
 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אחד חשדן  On 6 באוגוסט 2007 at 19:05

    זה זאת שבאמצע ביניכם בתוך מסגרת??

    היא דומה רק לאמא ובכלל לא לאבא
    🙂

  • שפי  On 6 באוגוסט 2007 at 20:03

    מי שלא "מופעל מקשרים גנטיים" הוא פסיכופט. יש לך הורים, נכון? אז תארי לעצמך מה היית חושבת עליהם אם ביחסם כלפייך הם לא היו "מופעלים מקשרים גנטיים", או בשפה פשוטה לא לוקחים אחריות עלייך יותר מאשר על ילדה אחרת.
    לא שזה לא נכון, אבל בעברית לא אומרים קשרים גנטיים אלא קשרי דם, ובהמשך "דם זה לא מים".
    הרשימה שלך ב-nrg בהחלט מהנה.

  • כרמל  On 6 באוגוסט 2007 at 20:10

    אותי בחיים כנראה. זה שהמסגרת דומה זה לא אומר שהפנים דומות, הן מאד שונות. אבל כן, זה פחות בולט בגלל שהאבא לא שונה ממני מהותית במאפייניו.

  • אחד חשדן  On 6 באוגוסט 2007 at 20:57

    מדובר על התמונה הזאת?
    http://www.nrg.co.il/online/galleryPics/zoomPic.html?pimg=805521&c=10&Lang=HE

    כי אם כן אז אני לא מבין מה היא קיבלה מאבא
    נראה לי שהוא לא האבא האמיתי אלא תוצאה של סטוץ וירטואלי 😉

  • אחד חשדן  On 6 באוגוסט 2007 at 20:58

  • כרמל  On 6 באוגוסט 2007 at 22:03

    יש לך מתחת תמונה גדולה שלי: השפתיים שונות לגמרי, האף לגמרי של האבא ואפילו העיניים בצבע שלי אבל בצורה המוגדלת שלו, אבל את זה קשה לראות בתמונה הקטנה.
    הרעיון מבחינת מייק זה שהילדים יראו כאנשים רגילים שאף אחד לא יודע שהם לא קימיים בהכרח. שלו קצת דומים לו אבל הם על בסיס תמונה של האדם האחר. לטענתו לא צריך בכלל לראות את תמונות ההורה כדי שהילד יהיה ביחס אליו כמו שאנחנו לא מסתובבים עם ההורים שלנו בכל מקום.
    מבחינתי, עצם זה שיש אנשים שיראו את התמונה ההיא בלי תמונה שלי ליד ויחשבו שככה אני נראית, זה מזעזע.

  • פר  On 6 באוגוסט 2007 at 23:01

    הוא בחזה.
    חייב להיות.

  • רני  On 7 באוגוסט 2007 at 9:57

    א את ומרקוס דומים להחריד. אם כבר הייתי מציע להתערבב קצת יותר גנטית. ב קצת יותר ברצינות, אנחנו דור שעסוק קצת יותר מידיי בספקולציות והרבה יותר מידיי בעצמו. מנסיון, לעולם לא תהיה אפשרות אמיתית לטעום מההורות דרך "הורות" וירטואלית. מי שרוצה להשלות את עצמו, שיהיה בריא. האמת היא שחויית ההורות היא חויה עמוקה ומורכבת הרבה יותר ממה שכל נסיון ללכוד זאת בתמונה יוכל אי פעם להפיק. האם לא הרבה יותר מעניין לחיות את החיים מאשר לנסות לחשוב אותם? או במלים אחרות, כפי שאמר פעם אושו: החיים הם לא חידה שצריך לפתור, הם מיסתורין שצריך לחיות אותו…

  • כרמל  On 7 באוגוסט 2007 at 11:49

    שאני לא חיה את החיים רק בגלל שאני לא מספרת להם על זה ומוצאת לנכון לכתוב על נושאים אחרים 🙂

  • רני  On 8 באוגוסט 2007 at 9:43

    לא רמזתי ולא הנחתי. זה היה רק הרהור בקול. 🙂

%d בלוגרים אהבו את זה: