החלומות של שרון

תנו לשרון למות בכבוד

לפני כמה ימים מישהו שאל אותי: תגידי, מה עם שרון? משהו השתנה? כבר לא מדברים עליו. יש הרבה דברים שהתרגלנו שכבר לא מדברים עליהם, אמרתי לו. מה עם החטופים שבגללם התחלנו מלחמה, למשל? מרוב שקט תקשורתי אפשר לחשוב שהם חזרו מזמן. אבל מה עם שרון באמת? let's face it, שרון מת. הוא מת מזמן. אבל באופן רשמי, הוא ימות בעיתוי מתאים יותר. אולי הלווייתו הממלכתית שבה ישתתפו מנהיגים מכל העולם תתוכנן כהפוגה בזמן שכל העולם יכעס עלינו בגלל איזו סדרה של פעולות בעזה. אולי ההכרזה הרשמית על מותו תגיע בעיתוי נוח לבניו, בדיוק רגע לפני גזר הדין במשפטי השחיתות שלהם.

ליבי יוצא לנשמה של שרון שמוחזקת כשבויה בין העולמות. אולי זו הדרך של בניו דווקא להתנקם קצת על זה שהוא היה אבא קצת נוקשה מדי ואולי הם חושבים שהם אוהבים אותו בזה שהם משמרים את גופו ככה, אבל מי שבאמת טוען שהוא אוהב את האיש הזה ומעריך את תרומתו למדינה, כדאי שירחם עליו וישחרר אותו כבר. לאף אחד לא מגיע כזה עונש, לאף אחד לא מגיע להיות שנתיים במעמד החתול של שרודינגר. כל הלוגיקה הזו של "הוא עוד עשוי להתעורר" היא בעיני מסווה לאכזריות המתכננת בקפידה את עיתוי מותו לפי הנוחות של קרוביו או הפוליטיקה במדינה. מגיע לאיש הזה למות בכבוד. תניחו לו. פשוט, תניחו לו כבר. אל תשחקו את אלוהים, זה לא בידיכם. הוא כבר מת, ואם אתם רוצים להמשיך להתכחש לזה, אל תעשו את זה על חשבונו. הוא לא רודף אתכם בחלומות או שאתם שוכחים הכל בבוקר?

החלום ושברו

אחרי כמה שנים של הפסקה חזרתי לחלום באופן יומיומי, אך את יומן החלומות שלי החלטתי להעביר לצורה של בלוג. אין לי באמת כוח לתחזק עוד בלוג אבל אני ממילא כותבת חלומות אז זה לא כזו טרחה לשרבט משהו בבוקר. חוץ מזה בקפה דה מרקר מאד שקט וכמעט אנונימי, זו סביבה טובה לנהל יומן חלומות. מי שזה מעניין אותו מוזמן להציע פתרונות ולספר חלומות ולבקש פתרונות גם כן בבלוג החדש שלי, החלום ושברו. נראה מתי יישבר לי לעדכן את זה.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • בכאב גדול  On 12 באוגוסט 2007 at 19:17

    רק מי שאיבד הורה יודע עד כמה בלתי אפשרי לשפוט את מי שנאחז בתקווה – אפילו היא קלושה, אפילו היא לא רציונלית – שהורה מונשם עוד יוחזר לחיים.
    הלוואי שלא תעמדי אף פעם למראשות מיטת הורה גוסס כרמל.

    להאשים את בניו של שרון, את ילדיו של כל הורה שלא מוכנים להרפות, שאין להם אומץ לשחק את אלוהים ולהוריד את השלטר, מעיד על חוסר אמפתיה והבנה במקרה הטוב, ורשעות במקרה הרע (ואני מפרגנת לך את חוסר ההבנה ולא את הרשעות).

    לא מתאים לך כרמל.

  • אחד חשדן  On 12 באוגוסט 2007 at 19:32

    מוצא את עצמי חושב המון על החיילים החטופים.

    במיוחד על גלעד שליט שכל הסימנים מעידים שהוא חי.

    כל המחשבות שלי על איך נראה סדר היום שלהם ומה המחשבות שעוברות להם בראש, האם הם חושבים שנטשנו אותם – כל אלה גורמות לי למועקה מתמשכת

  • iala  On 12 באוגוסט 2007 at 21:08

    הקלות הבלתי נסבלת של השכחה… אבל לפעמים פשוט בלתי נסבל לחיות כאן אחרת.
    לקום כל בוקר ולקרוא את כותרות העיתונים. לפעמים גם זה יותר מידי.

    מקווה שימשיך להיות לך שקט שם בקפה. נכנסתי לשם וקבלתי סחרחורת מהתנועה הסואנת והתזזיתית.

  • כרמל  On 12 באוגוסט 2007 at 21:08

    ממה שאני הבנתי, מותו הטכני של שרון נקבע מספר שבועות לאחר האירוע אך נמצאה הדרך להחזיק אותו במצב הזה בשל התכחשות לאפשרות הזו. בזמנו הדבר הודלף לכתבים שבעצם שרון כבר מת ואין אישור לפרסם את זה ואז הידיעה "חזרה בה". אני כותבת את הרשימה הזו כי אני חושבת שמדובר במקרה שונה לגמרי ממקרה של ילד והורה שנאחזים בתקווה בדיוק בגלל המעמד הציבורי של שרון והמשמעות שיש למותו וכל המסביבים. רוצים או לא רוצים, יש כאן שיקולים פוליטיים ויש לכך משמעויות ולכן המצב הלימינאלי מאד נוח. לדעתי האישית מדובר בהתעללות בנשמה של האדם ובהיאחזות אגואיסטית בחיים שאינם חיים. עם כל הכבוד, אם חס וחלילה אחד מהוריי היה במצב כזה, אני חושבת שהייתי נלחמת לשחרר אותו לדרכו כי זוהי מערכת התפיסות שלי לגבי מהם חיים.

  • בכאב גדול  On 12 באוגוסט 2007 at 22:35

    היא לא בהכרח מערכת התפיסות של בניו של שרון או של רופאיו.
    כמי שהיתה במצב מאוד דומה, אני יכולה לספר לך שגם לאחר שנקבע "מוות טכני" (ובמקרה זה בכלל לא בטוח שאותו מוות טכני שאת זוכרת לא נקבע בעצם בתקשורת ולא בחדר הטיפולים), מערכות הגוף ממשיכות לתפקד עד שהן חדלות אט אט.
    יכול להיות שאצל שרון הן עדיין לא חדלו.
    אני לא יודעת, גם את לא.
    לא משנה מה תפיסתך על מהם החיים, להאשים בנים שהם משאירים את אביהם לסבול כי זה נוח להם מבחינה פוליטית או משפטית, זה דבר שלא ייעשה.
    אבל זוהי רק מערכת התפיסות שלי לגבי איך מתנהגים בין החיים.

  • כרמל  On 13 באוגוסט 2007 at 0:58

    יש לנו תפיסות שונות. אם כי זה לא מדוייק לומר שאני "מאשימה" את בניו של שרון בניצול ציני. אני לא יודעת מה קורה שם והתייחסתי לשני הקצוות על הטווח. כתבתי שגם אם הם פשוט אוהבים אותו ומנסים להיאחז בו כך, אני רואה בזה דבר שהוא לא לטובתה של הנשמה האומללה והכלואה הזו בין שני העולמות. כוונתם עשויה להיות טהורה, מנקודת המבט של הגוף. מעניין שיש המון הבנה כלפי אנשים שלא מסוגלים להרפות מהנוכחות הגופנית של הוריהם אבל אם היה קצת יותר מידע זמין לגבי מה קורה לנשמה במצב הזה ויכולת לתקשר עימה לגבי רצונותיה, ייתכן שתפיסות החיים של אנשים רבים לגבי מה טוב ומתאים לעשות עבור מישהו היו שונות. אני לא דורשת מאף אחד לשחק את אלוהים אלא דווקא להפסיק לשחק את אלוהים, אם מישהו אכן מת, לא להתכחש לכך באופן טכני.

    ועוד משהו. את מדברת ממקום של חוויה אישית עם דימיון כלשהו ולכן את קוראת אותי כאילו שדיברתי עליך וזה לוחץ על כפתורים. אבל אני לא מדברת ברמה האישית, לא על כולם ולא על אף אחד והפילטר האישי הוא לא הוגן. בחרתי להתמקד בנקודת מבט אחרת בתוך כל הסיפור הזה, שלא מבטלת את האחרות. לנשמה יש נקודת מבט משלה שאף אחד לא ממש מתחשב בה, בייחוד כשמדובר באישיות פוליטית ושיקולים נוספים מעורבים בהחלטה כזו.

  • בכאב גדול  On 13 באוגוסט 2007 at 6:46

    לרגע לא חשבתי שאת מדברת עלי, החוויה האישית היחידה שמעורבת פה, היא היכולת להבין באיזה מצב איום חיים בניו של שרון בשנתיים האחרונות.

    לקרוא אותך מהרהרת באקדמיות ש"אולי זו הדרך של בניו דווקא להתנקם קצת" או לרמוז (מה לרמוז בעצם, להגיד במפורש) שהם מתעללים בו כי נוח להם לתכנן את "ההכרזה הרשמית על מותו תגיע בעיתוי נוח לבניו, בדיוק רגע לפני גזר הדין במשפטי השחיתות שלהם", לטעון במפורש שהתקווה הקלושה בה הם נאחזים היא "מסווה לאכזריות המתכננת בקפידה" זה לא הצגה של כל קצוות הטווח אלא הצגת הדיעה שלך בחוסר רגישות משווע ולא משנה בשם איזו תפיסת "החיים מהם" את מדברת.

  • כרמל  On 13 באוגוסט 2007 at 10:19

    שעלתה בשיחה הזו שהייתה לנו על המצב הזה שהבאתי אותה פה, לא אפשרות שאני העליתי דווקא, אבל אפשרות.

  • המשורר מהבלוג השכן  On 13 באוגוסט 2007 at 12:21

    האם את בעצמך, כרמל, היית מוכנה ללכת ולנתק את המכשירים המחברים אותו לעולם?

    הרי העשה הזה מהווה – כמעט באופן ישיר – את מה שיגרום למותו.

    מבחינה מוסרית, מי קובע שהוא כבר מת? מי קובע מתי לנתק ותי אסור לעשות זאת?

    מבחינה משפטית המצב ברור יותר. בלי צו של בית משפט, אסור לרופאים לנתק אותו מהמכשירים. צו כזה לא ינתן בלי שיהיה מי שיפנה לבית משפט בבקשה לעשות כך.

    אבל מבחינה מוסרית, השאלה הרבה יותר קשה

    איך אנו מגדירים חיים?

    ההגדרה כאן מסובכת בהרבה. מדוע אני, הכותב כאן כרגע, מוגדר כ"חי", בעוד שרון, השוכב ואינו מגיב לסביבה יוגדר אחרת?

    ואם ארדם עכשיו לשעה, לא אהיה מוגדר כ"חי" לפרק הזמן שאבלה בשינה?

  • כרמל  On 13 באוגוסט 2007 at 13:53

    וגם פעילות המוח היא מצב הגוף.
    ברגע שהגוף, חי או מת, מוחזק במצב שאינו משתתף בין החיים, הנשמה בכלא בין עולמות ולא יכולה להגשים את עצמה כאן או להמשיך את דרכה ביקום וזה עונש מטורף. האדם זה לא רק הגוף שלו אבל המוסר שלנו הוא מוסר כלפי גוף בלבד.

    בעיני המילה חיים לא לחינם היא ברבים, היא הגדרה של אינטראקציה. לא מספיק שיש שם עוד איזה קפיץ שפועם, אם היחידה הזו לא יכולה להיות בשום סוג של אינטראקציה, לא מסוגלת עוד לחישה הנאה ולמידה בשום רמה בסיסית ככל שתהיה, כי המודעות כבר לא נמצאת בה בשום רמה, היא כבר לא משתתפת בחיים. אם היא תשוחרר מכאן, יש לה חיים ברמה אחרת להשתתף בהם אבל כל מה שבאמצע זה עינוי. ייתכן שההגדרה הזו, לא של "חי" אלא של מה זה "להיות בין החיים", היא אינדיבידואלית בכלל.

  • בא לרגע  On 13 באוגוסט 2007 at 14:16

    ולשיטתך שחיים זו אינטראקציה, ונניח שאני מסכים, ואם האינטראקציה היא – לבניו של האיש שמסתובבים סביב מיטתו ודואגים לו, בעוד הוא חי לא חי. וזו סוג של קרמה, או חוב מתקופות חיים אחרות שהבנים חייבים לאביהם ? מי יכול לשלול אפשרות כזו או מליון אחרות ?
    הבעיה של הידיעה היא לא אי הידיעה, היא אי הידיעה שאני לא יודע
    חיים מאושרים

  • ע  On 13 באוגוסט 2007 at 14:46

    סוף כך סוף כרמל חזרה לעצמה!
    כיף לקרוא שוב את הניתוחים המדויקים שלך למציאות מסביבנו, קצת פחדנו שאת נאבדת לך בעולם הרוח.

  • שקדיה  On 13 באוגוסט 2007 at 17:15

    יומיים-שלושה לפני הבחירות האחרונות חלפה לי בראש המחשבה שעומדים להודיע על מותו של שרון. מבחינת התזמון זה היה הרגע המושלם להשיב את הקולות הצפים לקדימה. היום, לאחר שכחה של שנתיים, נדמה לי שכבר מאוחר לעשות שימוש ציני במותו.

  • כרמל  On 13 באוגוסט 2007 at 17:33

    ייתכן שגם במצבו הוא מייצר אינטראקציה קארמתית לבניו. אולי באמת צודקים אנשי הניו אייג' הטוענים שהמציאות מושלמת כפי שהיא וכל מי ששופט אותה פשוט לא רואה אותה בכל הרמות.

%d בלוגרים אהבו את זה: