אל תקשיבי למילותיו של גבר, תראי איפה רגליו נמצאות

זה סיפור אמיתי. לפני כשנה א' פנה אלי ברשת החברתית "בשותף". למרות כל מה שאני יודעת על כך שלרוב הקשר בין הרשתות לחברתיות הוא מקרי בלבד, הנחתי שהוא אכן ידיד של חברתי ל' והמשכנו לקשקש למרות שהוא לא הגיב לשאלתי האם וכיצד הוא מכיר אותה. הוא סיפר לי שהוא קורא את הבלוג שלי הרבה זמן ואכן הוא (עדיין) מנוי עליו. שלום א'. כן, אני מדברת עליך.

אם גם לכם יש בלוג אז אתם בטח מכירים את זה שאנשים כותבים לכם, לטוב ולרע. חלקם מבקשים להפגש לצורך זה או אחר, מדייט ועד להצעה מקצועית וגם סתם בגלל עניין משותף. יצא לי להפגש עם לא מעט אנשים שפנו אלי דרך הבלוג, וכשחושבים על זה גם את ל' הכרתי בזמנו בגלל שהיא קראה את הבלוג שלי ואז נפגשנו והפכנו לחברות. 

נחזור לא'. הייתה לנו התכתבות נחמדה שנעה בזהירות מהשעשוע התיאורטי לאיזה מישור של חשיפה רגשית מצדו, ואני לא זוכרת אפילו איך עלתה ההצעה להפגש. משום מה היה לי ברור הפעם שלא מדובר בפגישת קפה ידידותית אבל לא פסלתי את זה. הייתי אז בתקופה של לזרום עם מה שקורה ולא להגדיר. קבענו שלוש פעמים ומכולן הוא הבריז בגסות רוח מפתיעה שלחלוטין לא התאימה לתדמית שהוא יצר. בפעם הראשונה הופתעתי אבל בשניה כבר יצאתי לבית קפה עם ידיד שלי "עד שאדון א' יתפנה" ולכן פחות הטריד אותי כשלאחר שעתיים הסתבר (בסמסים) שהוא שוב מבריז.

בפעם השלישית שניסה לקבוע אמרתי לו בצחוק-רציני שאני לא סומכת עליו בגרוש ואני קובעת תוכניות אחרות במקביל, וכשהנבואה הגשימה את עצמה זה כבר היה יותר מגוחך ממרגיז. מכיוון שלא פגשתי אותו מעולם ניסיתי רק להרגיש מרחוק מה הסיפור פה: רוצה להתחיל איתי ומשתפן? אדם מאד עסוק? אסטרונאוט? אבל עד מהרה החלטתי שזה ממש לא מעניין אותי להבין את זה. 

כשהבלוג הזה התחיל ב-2003, שורת הכותרת הראשונה שלו הייתה משפט שאני מאד מאמינה בו: "אל תקשיבי למילותיו של גבר, תראי איפה רגליו נמצאות". אפשר לקחת את המשפט הזה להמון כיוונים אבל בשבילי כרגע זה סוג של מיקוד שמשחרר אותי מהצורך לפענח את הסיבתיות המסתורית מאחורי פעולת הזולת. כל מה שרלוונטי עבורי זה אם הוא כאן כרגע או לא ואם לא, אז זה לגמרי נמחק לי מהלוח בראש. ברוח זו החלטתי שא' לגמרי לא כאן, מחקתי את הטלפון שלו מהנייד וכשמתישהו הוא שלח חג שמח בסמס, הייתי צריכה לשאול מי זה. הוא ניסה לכתוב מייל ארוך, אני עניתי בשורה אחת, כי זו הייתה רמת העניין שלי באותו הזמן וכך זה דעך.

באחת מפגישותי עם ל' שמו עלה ונזכרתי לשאול אותה מאיפה היא באמת מכירה אותו וסיפרתי לה שכמעט נפגשנו אבל שהוא לא ממש מכויל, אז הרפיתי מזה. ל' הייתה המומה והסתבר שבאותה תקופה בדיוק שבה הוא פנה אלי "דרכה", הם יצאו כמה פעמים ושכבו איזה פעם אבל זה דעך מסיבה דומה, שהוא חמקמק ומבריזן.  היא התעצבנה לגלות בדיעבד למה הוא כזה מבריזן ותהינו כמה בנות ניסה לנהל במקביל. ברכתי על מזלי הטוב שאני מספיק סגורה על עצמי כדי שאנשים כאלה ינשרו מאליהם בדרך. 

ל' דווקא נשארה איתו בקשר בדיחות במייל כנראה, כי לפני שעה קלה היא עשתה לי פורוורד מסעיר של תכתובת ביניהם, שממנה עולה כי א' שלנו נשוי+2. אז זה לא שהוא לא מסוגל לשים את הרגליים במקום אחד, אלא שהוא מנסה להיות מרבה רגליים. במייל שהיא שולחת לי הוא מתנצל ומספר לה שפנה לטיפול, מנסה לשקם את הריסות משפחתו, מחק את עצמו מכל מני אתרים ברשת (הכרויות?) ומתנצל אלף התנצלויות. שומעים סיפורים כאלה מדי פעם על נשואים שמתנהגים כרווקים, אבל כשזה קורה לך, ממש אי אפשר לדמיין את זה.

זה ממש מסקרן אותי להכנס לראש של אדם כזה, מה מניע אותו? אפילו אי אפשר להגיד שזו התשוקה לזיין כי הוא לא מגיע לפגישות שהוא קובע. מה גורם לנו להתפזר כל כך, לרפרף על פני הדברים ולא להיות מסופקים משום דבר, לשבור רגליים? ל' חמה עליו ורוצה להפיץ את שמו ברבים כדי שידעו ויזהרו כל מי שאולי עוד נפגעו ממנו. לי זה לא מרגיש לעשות לו אאוטינג כאן כרגע. אבל א', אם אתה עדיין קורא פה, אתה מוזמן להגיב בשם בדוי (נניח, א' 🙂  ולספק את סקרנותנו- what the hell were you thinking?

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ימימה  On 4 בדצמבר 2007 at 0:04

    המצב בשוק באמת כל כך שונה מאז שאני הסתובבתי שם? באמת כבר אי אפשר לזהות נשואים גם בלי שהם יתוודו?

    כי בתקופתי זה היה קלי קלות. או שאולי החיישנים שלי היו טובים מספיק, מי יודע. בכל מקרה, אני חושבת שיש כמה סימנים שיכולים להעיד. מבריזנות יתר היא בוודאי אחד הבולטים, אבל יש עוד המון. לא זוכרת מספיק כדי למנות אותם כרגע.

  • ימימה  On 4 בדצמבר 2007 at 0:04

    בוז לא'. 🙂

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 0:09

    בבר הוא אמר לי שהוא נשוי והיה מתוק אמיתי ונפרדנו כידידים, מה שנקרא. אני כל כך נאיבית וישירה שאני פשוט לא מצליחה לדמיין בזמן אמת שבנאדם נחמד ושפוי משקר לי. אני עדיין בהלם ואני באמת לא חושבת שהתופעה מספיק רווחת כדי שיהיו בה סימנים! 🙂 כבר פגשתי מבריזנים מסיבות אחרות וזה אפילו לא עלה על דעתי.

  • בעז קפסוטו  On 4 בדצמבר 2007 at 0:32

    א' את ל' בע"מ – מה נסגר עם זה?

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 0:47

    למה, אתה מכיר את הנפשות הפועלות?

  • mai  On 4 בדצמבר 2007 at 1:11

    אבל מנסיוני יש לזה כל מיני סיבות.
    חוסר סיפוק בזוגיות הקיימת
    הריגוש שבמרדף
    שגרה
    צורך בחיזוקים
    וזה רק בשליפה מהשרוול. אפשר בהחלט להקדיש עוד דקה או שתיים של מחשבה ולהאריך את הרשימה הזאת.

    ואולי מונוגמיה לא באמת אפשרית.

    mai

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 1:29

    שונה מלמה בוגדים. יש הרבה תשובות ללמה בוגדים. זה משהו אחר קצת. זה להעמיד פנים שאתה עדיין רווק ולהעמיד את זה בכמה כיוונים. זו תכונה שלא קשורה בהכרח לקשר הזוגי, זה לעשות משהו בחיים ולהתעלם לחלוטין ממה שהשגת ולשחק אוןתה עדיין קצת לפני זה, קצת ילד, קצת לא חייב שום דבר… אני חושבת שיש פה משהו יותר רחב מהפן היחיד הזה.

  • שכנים  On 4 בדצמבר 2007 at 2:10

    מה ההבדל בין ההברזה שלו והבטחות השוא ובין מקרים דומים שאינם בהקשר זוגי או רומנטי. נומר בהקשר תעסוקתי, או עסקי ? אנשים מבטיחים, מבריזים, ממשיכים לסחוב, ומטרטרים אחרים ומבזבזים לאחרים את הזמן, כדי לחוש שליטה ולהרגיש על הגובה לחמש דקות.

  • גיל  On 4 בדצמבר 2007 at 2:33

    אני מאמין שאותם אנשים הם מסוג שונה מאלו הנשואים שמנסים לבגוד מהצד. האינטרנט מאפשר פלירטוטים כאלו כמעט בלי מחיר ואני מניח שהרצון לגיוון ויצר ההרפתקאות הם זרז לזה.

  • ריקי  On 4 בדצמבר 2007 at 6:55

    הטרגדיה שלו היא שהוא נשוי עם ילדים, נראה שהמחויבות והאחריות גורמות לו לעשות דברים מסוכנים והרסניים, כחתירה בלתי מודעת נגד מצבו. לכן טוב שהולך לטיפול. מצד שני, אתה חתיכת בן זונה.

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 8:05

    כלומר דפוסים בד"כ באים לידי ביטוי יותר מבמקרה אחד. מה אם נניח הוא גם חיפש עבודה כל הזמן והלך לראיונות עבודה למרות שהיתה לו? אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל זה לא היה מקרה של אדם שרוצה לבגוד בגלל זיונים באמת, הוא שידר משהו הרבה יותר "יבש". זה גרם לי מלחשוב על המקומות שבהם אני מתכחשת לחלוטין למשהו שכבר בניתי ומתחזה בפני עצמי ל"מתחילה מאפס". הדפוס הזה מעניין אותי.

  • אחת  On 4 בדצמבר 2007 at 8:49

    ומה תאמרי כשנוהג כך משורר ומתרגם ידוע כשהוא קובע פגישות לדון בענייני שירה ותרגום?

  • אפנג'ר  On 4 בדצמבר 2007 at 9:44

    ראשית, א' הוא פשוט חסר-נימוס. אני שונא שקובעים ומבטלים.

    מילא, פעם אחת, פורס מאז'ור, אבל כשזה קורה בפעם השניה והשלישית? זה כמו מאחרים כרוניים.

    בלתי נסלח.
    ונהגת נכון מאוד, כשחתכת אותו.

    לגבי העובדה שהוא זיין את חברתך ל' במקביל לנסיונותיו לפלרטט (אם אמנם היה זה פלירטוט) – על כך אין מה להלין

    מונוגמיה היא אחת ההמצאות המטופשות יותר ונוגדות יותר את טבע האדם בכלל, והאדם המודרני בפרט

    כל כך הרבה נשים זעופות ומתוסכלות אני רואה מסביב, והרי ברור כשמש שבשבמיים שהסיבה היא אותה המצאה אוילית שכובלת אותן למחוייבות לאותו זכר בכל הנוגע ליחסי-מין וריגוש

    חישבו על זה:
    הרי אשה יכולה ללכת לסרט עם כל אחד.
    לשבת בפאב? עם כל אחד
    לעבוד? עם כל אחד
    היא יכולה אפילו לנסוע לחו"ל עם מישהו
    היא יכולה לשמוע מוסיקה, לפתח חיסון נגד שפעת ולפתוח סטודיו למחול עם כל אחד. היא יכולה לדבר ולספר ולפתוח סגור לבה…

    אבל היא לא יכולה להזדיין עם אף אחד אחר, חוץ מאשר עם בעלה "החוקי".

    זה הגיוני, זה? זה שפוי? הרי אין שום מצב שבעולם לשרוד מונוגמיה.

    אותו דבר גברים.

    זה לא שגברים כל-כך לחוצים לזיין, דווקא, סקס זה יופי, וכו' – אבל זה לא רק האינסייד-אאוט והגמירה

    זה הרבה יותר מזה

    לפעמים זו סתם התחושה שאתה חופשי. לדעת שאין גדר התוחמת את נפשך וחייך ותשוקותיך.

    זה לא אומר שבהכרח תרוץ כמו סוס פרא אל המרחבים ותעלה על כל סוסה מזדמנת באחו, אבל אתה לפחות יודע שיש את האפשרות הזאת.

    וזה נעים.
    וזה קל
    וזה נוסך שלווה וביטחון.

    הידיעה שאפשר, אם תרצה.

  • אחת  On 4 בדצמבר 2007 at 11:43

    מה שהוא עשה לך זו הטרדה לשמה, לא שום דבר אחר
    הוא הבין שאת מעוניינת והוא שיחק בך דרך הטרדה
    יש כאלה שעושים את ההטרדה רק דרך המייל
    ויש כאלה שבאים בתביעות ודרישות וכשאי אפשר לספק להם את הצורך, בלי קשר למין כמובן, הם מקללים, משתלחים ופותחים מקלדת של גו'רה.

  • בעז קפסוטו  On 4 בדצמבר 2007 at 12:40

    לא מכיר אף נפש (לפחות אני לא יודע שאני מכיר) וברור שזה נפתח עכשיו.
    אני מבין לגמרי את הצורך באותיות זה פשוט מתחיק שבכל מקום אליו פונים יש א' או ל' או ה' 🙂

    זה מעניין מעוד כיוון – אני מכיר מישהי שחוקרת איך זיהוי משפיע על תפיסה ויש כיוונים שאפילו אות משפיעה על שיפוט ותפיסה של אחרים לעומת אנונימיות מוחלטת.

  • בעז קפסוטו  On 4 בדצמבר 2007 at 12:42

    מתחיק=מצחיק

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 12:51

    חוסר מודעות. ובמסגרת החיפוש אחר מודעות מאד מעניין אותי להבין את הדפוס הזה. אני מזהה גרסא מוחלשת שלו בעצמי שמפחדת להתחייב כדי לא הלרגיש חנוקה, כדי לא הלרגיש שאף פעם לא אוכל לאפס דברים ולהתחיל מההתחלה. כדי להשאיר דברים תמיד בשלב הנעים של החיזור והחלום… יש לזה כמובן גבול כשזה בא על חשבון אדם אחר. זה מעניין אותי איך מתחילים לעבור את הגבול הזה לאט לאט.

    אחד המגיבים בבלוג הזה כתב לי אישית למייל וסיפר לי שהוא לא רוצה לשים את זה כאן כדי שלא יתנפלו עליו, אבל הוא מבין איך זה מתדרדר לשם. הוא התחתן מוקדם עם החברה הראשונה שלו וכשהוא סקר את עולם הצ'אטים ברשת הוא הבין עד מהרה שהעניין האמיתי שלו בחיים של אחרים מתפרש כעניין רומנטי ואיכשהוא נוצרו קשרים וירטואליים שלצד השני הייתה ציפייה והוא לא אמר שהוא נשוי וזה פשוט נגרר ככה אבל הוא קלט מה קורה לו בזמן וחתך. יש פה משהו טבעי שמאבדים עליו שליטה.

    לשים פרופיל באתר הכרויות כשאתה כבר נשוי זה ממש איזה צורך לתקשר עם עצמך של לפני, להקים את הפן הזה של האישיות וליצור לו מרחב באיזה שהוא מקום. גם זו דרך להתמודד. הבעיה היא שהרשת היא לא כזו וירטואלית ולדמות הזאת יש מערכות יחסים משלה.

  • ד"ר ג.  On 4 בדצמבר 2007 at 13:03

    הבעיה היא שטרום הרשת גם היו מקרים כאלה של
    חיפוש עצמי שאין עליו שליטה, אבל הרשת בנתה פלטפורמה בדיוק בשביל הבעיה הזאת מסתבר.
    מקום למתחזים, לשקרנים, והיום קשה להאמין למישהו, הכל רמאות.
    אחוזים ניכרים מהמתחזים בצ'טים ובאתרי פנויים פנויות עושים את זה לא מחוסר מודעות אלא מעודף מודעות, ולא הם לא סגורים על עצמם, אלא כי הם אוהבים סטוצים. וכשהכל פרוץ, הרשות נתונה גם למקרי האונס, לתכמנות, והשקרים במקרה הטוב, הפכו למגיפה מזמן.

  • בעז קפסוטו  On 4 בדצמבר 2007 at 14:20

    ד"ר ג.: אני חושב שזה לקחת את זה קצת רחוק.
    אני מאוד מסכים עם מה שאמרת, המקרים היו קיימים גם טרום הרשת וכך גם התחזות, שקרים אונס וכו' בעולם האמיתי. והם קיימים גם היום. אני חושב שהרשת היא מייצג שלהם ומאפשרת לתת להם לפעמים ביטוי שונה אבל קשה לי להאמין שזו הסיבה לתופעה. זה רק הביטוי שלה לדעתי.

    כרמל: רוע בהחלט יכול להיות פאן של חוסר מודעות אבל יש הרבה אנשים חסרי מודעות שנותרים טובים. הדוגמה שנתת של הבחור שחתך בזמן זו דוגמה מעולה לכך.

    הרשת (ואת זה למדתי ממך:) מאפשרת לנו ללמוד, להיות רפלקטיבים ולהתנסות בקשרים עם אחרים בצורה חדשה. גם בחיים האמיתיים קשר עם אדם אחד בלבד לא יכול לספק את כל הצרכים (לאו דווקא המיניים) וזה גם לא בריא.
    מהמקום הזה לדעתי נולד הרצון להתעניין באנשים אחרים ושהם יתעניינו בנו באופן אחר ממי שאנחנו מכירים עד אותו רגע. זה יכול להיות מתחושת חסר במעגלי תמיכה, אהבת אנוש צרופה, רצון לא להעמיס על בן זוג, ללמוד או כל סיבה אחרת. המקום שאליו צריך לשים לב הם בציפיות או הבדלי הפרשנות באמת ופה ברשת צריכים להיות יותר זהירים עם זה.
    אבל בסופו של דבר הרשת היא כמו בחיים. שגם בהם חשובה המודעות ותאום הציפיות (יהיו שיגידו win win).
    לדוגמה – בקבוצות תמיכה, בלימודים ובעבודה הצרכים הללו מסופקים לא אחת והם לגיטימיים לחלוטין בעיני הסביבה. יגיע רגע שגם ברשת (אולי במקומות מסויימים בו) זה יתפס ככה גם, אני מקווה…

  • ד"ר ג'  On 4 בדצמבר 2007 at 16:14

    הורמוני הצ'טים וסטוצוני האינטרנט ידועה היטב
    והיא מתגברת על פי כל מדדים ומחקרים שנעשים בנושא את הצד האפל, החייתי, והמכוער של החברה הישראלית, מתוך מחקרים שנעשים בנושא מסתבר שהצ'טים תורמים לעלייה בגירושין, לבגידות,
    ולתחלואים אחרים כמו למשל: של גברים התומכים בכסף בנשים בודדות, בתמורה לסקס נצלני.

    אתה יכול למרוח את העניין מאיך שבא לך, הנתונים המגיעים מובילים למסקנה שהרשת מתגברת כפי ששום דבר מעולם לא תיגבר את תופעת הנוכלות והסקסיזם של החברה בישראל.

  • בעז קפסוטו  On 4 בדצמבר 2007 at 17:01

    בסה"כ הצעתי שזה קיים באותה מידה בחברה רק שיותר קשה לראות את זה. האם יכול להיות שזה יותר מדיד ברשת?

    אני לא מכיר את המחקרים שאת מפנה אליהם ואשמח אם תוכלי לתת קישור אליהם – זה נשמע מרתק.

  • עירא  On 4 בדצמבר 2007 at 18:41

    מיסוגיניסט זה שונא נשים, ומיזנתרופ הוא שונא אדם ככלל.. איך אומרים שונאת גברים? 🙂

    סתם… אבל איזו מין כותרת אנטי גברית? עלי עבדו המון נשים והבריזו לי. אני חושב שזו פשוט תכונה אנושית מחורבנת. האחרונה עוד ישבה ופירטה לי כמה זה מעצבן אותה ובחיים היא לא תעשה לי את זה ואז שבוע אחרי היא עשתה לי בדיוק את זה. אחת הסיבות שאני כבר חודשים לא מנסה לצאת לדייטים כי איבדתי קצת אמון באנשים.

    אבל נשים את זה בצד. הברזה זו בעיה מסוג אחד – אבל שקר לגבי הנישואין זה לא ממש נסלח. אני איתך במאבקך.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 בדצמבר 2007 at 22:29

    כנס לצ'ט תפוז ובחן את הנושא מקרוב
    אם עוד לא התוודעת לתופעה.
    אתה מיתמם .השאלה למה
    ? מה יוצא לך מזה?
    מקבל אחוזים ?

    נעשים בנושא היום מחקרים.
    בדיוק.

  • תמר ושמעון  On 5 בדצמבר 2007 at 3:15

    עוור

  • המשורר מהבלוג השכן  On 5 בדצמבר 2007 at 23:06

    בפראפראזה על דברי השופט ברנדיס – לא מובנת לי ההתחסדות והחמלה בה אתן דנות את החלאה.

    יאללה, תפיצו את שמו בין הקרבנות הפוטנציאליים, ובשקט – תסגרו עניין.

    הנה, קחו דוגמא מאחת שהיה לה האומץ לעשות את זה כמו שצריך:

    כפיים לרבקה:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=190637

  • כרמל  On 5 בדצמבר 2007 at 23:20

    לי א' לא עשה כלום, אפילו לא זכה לבזבז את זמני. אם ל' תרצה היא כבר תעשה מעשה. אבל נראה לי שהאנשים האלה הם העונש של עצמם, אין צורך להתאמץ להעניש אותם.

  • תמר ושמעון  On 6 בדצמבר 2007 at 2:51

    ולא רק המהות

%d בלוגרים אהבו את זה: