מסימום פסיבי לצריכה ישירה מהספק

בשבוע האחרון קלטתי שאני יכולה לחסוך כ-2400 ש"ח לשנה אם אני אתנתק מהכבלים. לכאורה זה אמור להיות קל, אני ממילא לא פותחת טלוויזיה. אבל פעם ב- אני צריכה לנוח מעצמי באיזה חוסר מודעות של בהייה ואז אני ממש זקוקה לזפזופ הזה. אני לא עוצרת בשום מקום אבל אני יכולה להשתגע אם אני לא אוכל לזפזפ בין כל מה שאפשרי. צדק מקלוהן כשאמר שהעניין בטלוויזיה זה בכלל לא התוכן המשודר בה אלא הסטייט-אוף-מיינד המסמם הזה שפשוט צריך אותו לפעמים. אבל אם כבר אני רואה משהו בטלוויזיה זה סרט או סדרות, אז החלטתי לקנות פלזמה קטנה, לחבר את הלפטופ אליה ולעבור לעולם הטלוויזיה האינטראקטיבית השיתופית. להרגיש מה זה באמת להיות דור האינטרנט מבחינת אופן הצריכה, מה זה עושה לי למוח? כצרכנית יש בזה הרבה יותר מודעות ואקטיביות וקשה מאד להסתמם עם זה. אבל יש כאן משהו אחר מעניין.

עולם שיתוף הקבצים הוא עולם מרתק. אני משתמשת בתוכנה המצוינת Bitorrent כבר למעלה משנה ונוצרו לי שגרות בעניין. את כל הסדרות האמריקאיות אני מורידה מהילדודס של EZTV שהם חבורת האקרים מסורים שחיים ב-EFNet ב-IRC והמשימה שלהם בחיים זה לפרק את הטלוויזיה האמריקאית לגורמים ולארגן אותה מחדש. את כל הסדרות אפשר להוריד שעה לאחר שידורן בארה"ב, באיכות מצוינת, ישירות מהאתר שלהם.

לאחרונה התחלתי להוריד לעצמי גם סרטים שאני לא בטוחה שאני מוכנה לבזבז עליהם 35 שקלים. אני מחפשת את שם הסרט באחד ממנועי החיפוש של הטורנטים אבל שם מתחיל הג'ונגל האמיתי, שצריך ללמוד את רזיו: איך יודעים שזה סרט ולא וירוס או תוכנת ריגול? איך יודעים שהסרט בכלל שלם או לא מצולם במצלמת וידיאו בקולנוע? איך יודעים שהסרט אינו למעשה בדיבוב לפורטוגזית או שזה בכלל סרט אחר לגמרי? 

מסתבר שגם באווירת כאוס ניתן ליצור כיסים של אמינות ולנהל מוניטין. הילדים שמעלים את הסרטים מטביעים את חותמם על הקובץ ומתחרים ביניהם על שירות ואמינות בתוך כלכלת החינם הזו. יש כמה מחקרים אקדמיים שבודקים מה גורם לאנשים לחלוק ידע בחינם. זה משהו קדום וחדש גם יחד וזה לגמרי מעבר להיגיון הכלכלי המסורתי. במחקרים מציעים לפעמים שאותם "משרתי ציבור" משיגים דרך זה טובין אחרים מעולם ההון החברתי, וזה הסבר אחד אפשרי. ועדיין, יש שם משהו חמקמק שההיגיון הכלכלי מוגבל מלהסביר. זה כמו לכתוב בלוג: למה אני מעדיפה לכתוב בחינם דברים שיכולים בעיבוד קל להתפרסם תמורת כסף? אין לי הסבר לזה, איך נקלעים לאובססיה הזו של להתבטא ולהעניק ולתת שירות ולדעת שזה לא נמדד בכסף ולא קשור לכסף וזה חלק ממי שאתה וממה שאתה מאמין בו בעולם.

ואולי בסתר לבך אתה יודע שמתישהו בני אדם שמו תג מחיר על דברים בלתי ניתנים לתמחור שאולי בכלל לא שייכים להם מלכתחילה אלא רק מצונרים דרך אישיותם, ועכשיו זה מתחיל להעלם, פשוט. האם הידע שלי הוא באמת שלי והאם זכותי לתמחר אותו? ב"מות המחבר" רולאן בארת' טוען שאנחנו אף פעם לא ממציאים כלום ואנחנו רק איזו נקודת ציון שכל הסימנים התרבותיים שספגנו עוברים דרכה כמנסרה במקום וזמן ספציפי. זה הטקסט. גם הטקסט הזה. אין בו כלום משלי באמת, שום דבר מקורי באמת, לא באמת שייך אלי. זו תהיה חוצפה להציע אותו כטור בתשלום לווינט, לא?

אז ספק הסרטים המרכזי שלי הוא aXXo. אני לא יודעת עליו הרבה מלבד התחושה שמדובר באמת בילד. בערך שבועיים לאחר יציאת הסרט בארה"ב הוא כבר משיג גרסת Dvix איכותית של הסרט ומעלה אותו לרשת עם חותם אזהרה יפה שזו גרסא איכותית מבית מדרשו ושהוא חולק עימנו קבצים כבר שנים ולא מבקש דבר בתמורה מלבד זה שנוקיע ונחשוף את המתחזים אליו שמאכילים אותנו לוקשים. קשה לזהות את המתחזים. לכאורה זה עוד סרט עם סיומת aXXo אבל כמה אנשים שהורידו את זה הכריזו בתגובות שזה קובץ מזוייף. בהדרגה אני לומדת את המאניירות הייחודיות של aXXo, איך הוא מתאר את הקבצים ואיך הוא מקודד אותם ומצליחה לזהות מה של aXXo האמיתי, האחד והיחיד.

יש המון הערצה אליו ברשת. אנשים מהפיליפינים ועד קזחסטן משאירים לו עשרות תגובות שהוא הטוב ביותר ותמיד אפשר לסמוך עליו ולפעמים מבקשים ממנו שיעלה סרטים ספציפיים אם הוא משיג.  אי אפשר לתת לזה ערך כלכלי ואולי אין המרה של אחד לאחד בין הון כלכלי לחברתי.  פעם חשבו שההאקרים חובבי הקוד הפתוח הם יורמים בודדים שזקוקים לחברים ברשת, אבל בעולם של היום משתפי הקבצים הם לא פעם דווקא הילדים הפופולאריים והחזקים. אנחנו חיים על תפר של מעבר בין רמות תודעה וזה לא נדיר למצוא ילדים שמאמינים בשיתוף כאידאולוגיה ויוצאים כנגד הרעיון של התחשבנות אגואיסטית. את האגו שלהם הם ממשיכים לפתח בתוך השיתופיות הגדולה במערכת קרדיטים ומוניטין באמצעות היצירתיות והשירותיות שלהם.

אני רואה את התופעה הזו גם בקרב הילדות המעצבות בבלוגים שאני חוקרת. אבדן החמריות של החומר היא אחת התופעות המרכזיות שהאינטרנט מייצג ולכן זה לא מקרה שגם החומרנות מאבדת מערכה ומערכת חלופית נוצרת. המערכת הזו אינה אלטרואיסטית אבל גם אי אפשר לתפוס אותה לגמרי לפי המושגים המודרניים של חליפין ולפעמים זה עוזר ללכת אחורה עוד יותר לימים הפרה-מודרניים כדי להבין מה אנחנו מאחזרים היום. הדור שלפני ואחרי הטלוויזיה חולק אקטיביות משותפת, התובנה הזו שאם לא תתן לא יהיה לך. וככל שאתה מסכים להתפשר על מהירות ההעלאה ולתת לאנשים להוריד ממך במקביל את החלקים שכבר ברשותך, כך גם מהירות ההורדה שלך עולה. תרבות שפע אמיתית: ככל שיותר אנשים פותחים ונוטעים יש יותר לכולם. לא בכדי המטאפורה המרכזית למי שמחזיקים את הקבצים הללו היא זורעים, seeders. עקרון של יבול. והנה החשיבה החדשה: אתה משתף ללא תמורה מתוך אגואיזם צרוף. כשאתה לא מחשבן העולם לא מתחשבן איתך, הרי.

אנחנו מדברים הרבה על הטכנולוגיה שנכנסת לתוך גוף האדם ונטמעת באנושות ובחברה אבל הפעפוע הוא הדדי, ומעט מאד מדברים על כמה שהאנושיות ובני האדם חודרים ונטמעים בטכנולוגיה. אם פעם ערוץ תקשורת היה מושג טכני פיזי לכבל כלשהו או לממשק כמו טלוויזיה או מחשב, אז בעולם החדש הזה של האינטרנט והקוד הפתוח, יש ממד אנושי לערוץ, המון בני אדם הופכים לערוצי שידור. aXXo והח'ברה מ-EZTV הם סוג של כבלים, הם ספקי התקשורת שלי. ואני עוברת מצריכה מסממת ופסיבית לצריכה אקטיבית ישירות מהספק 🙂 עכשיו אני יכולה להתנתק מהוט בשקט.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורן  On 4 בדצמבר 2007 at 14:24

    זו לא ממש צריכה ישירה מהספק אלא מילד ששדד את הספק ועכשיו כל השכונה חוגגת על החומר.

    האמת היא שלאחרונה אני שוקל להתנתק ולשים צלחת פרטית לקליטה ישירה. הרעיון שלך בהחלט מעניין. רק מאיפה יהיו לי המשקים של הפועל (ירושלים).

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 14:59

    כאמור. היה כאן דיון מעניין על זכויות יוצרים בהקשר אחר פעם:
    http://www.notes.co.il/carmel/6195.asp
    זכויות יוצרים הוא רעיון מודרני ולא משהו טבעי. ייתכן שבמסגרת החלפת כל הבסיסים תמצא גם דרך לתרגמל יוצרים באופן שיעקוף תאיגידים. חלק ניכר מהיוצרים מעונינים בכך בעצמם!

  • אחד חשדן  On 4 בדצמבר 2007 at 16:03

    אולי להתנתק בכלל מהטלוויזיה?

    אני חי כבר כמה שנים בלי טלוויזיה, כשאני רוצה לראות סרט אני הולך לספרית וידאו, סליחה, לספריית די וי די. ורואה אותו מיד

    במעט הפעמים שראיתי טלוויזיה אצל משפחה אני נדהם מכמויות הפרסומות שהצטברו שם בשנים האחרונות
    אני ממש זוכר שפעם היחס בין דקת שידור לדקת פרסומת היה הרבה הרבה יותר גדול לטובת השידור
    שלא לדבר על פרומואים

    היום אני מאבד סבלנות תוך 5 דקות מלצפות בטלוויזיה

    אני ממש ממליץ לכולם על הפתרון הזה
    אגב, בדיוק לפני חודש כתבתי כתבתי על זה בבלוג שלי

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 16:08

    ולעבור לצריכת סרטים וסדרות בלבד. אין שום בעיה עם התוכן של סדרות טובות, רק עם אופן הצריכה הטלוויזיוני. אני לא אוותר על heroes בחיים. הרגע סיימתי לראות את פרק סוף עונה 2. באדיבות EZTV כמובן

  • חייש  On 4 בדצמבר 2007 at 16:15

    ע"פ רוב, הסיומות של הריפים הם לא של אינדווידואלים ממש, אלא של קבוצות קטנות העוסקות בכך. קולקטיבים של פיראטים, אפשר לקרוא לזה. נראה לי שזה גם המצב עם . aXXo

  • אחד חשדן  On 4 בדצמבר 2007 at 16:37

    גם הן התמכרות וגם בהן יש את האלמנט של לדחוף אותך לשיאים חדשים כל פעם מחדש עד שהנפש מתקהה משבירת שיאים ומשחיטת פרות קדושות

    אבל כמובן שאני גם בעד ההצעה הפחות קיצונית שאומרת להתנתק מספק מדיה אחד ולעבור לספק אחר, חופשי יותר

  • בעז קפסוטו  On 4 בדצמבר 2007 at 17:14

    מעניין – אין ספק שזו שאלה של תפיסת עולם.

    הנה קישור לפוסט נחמד עם עוד זוית על פילוסופית השיתוף
    http://www.crisscrossed.net/2007/11/12/open-source-life

    וגם הרצאה מרתקת בדיוק על שאלת זכויות היוצרים
    http://www.ted.com/index.php/talks/view/id/187

    אני כנראה מתמכר לאחרונה להרצאות אינטרנט שיתופיות לחלוטין – אפשר להסתמם גם מזה?

  • א  On 4 בדצמבר 2007 at 17:19

    קראתי בפרטים האישיים שלך, שאת כותבת בשכר בירחון "חיים אחרים".
    מכיון שכך, אולי תוכלי לעזור לי, ולהפנות אותי למקום בו אי יכול להוריד לעצמי את הירחון הזה ללא תשלום ?

    רגשי התודה, הכבוד וההוקרה שלי מובטחים מראש.

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 17:57

    ללא גרסת רשת. יש לך מצד שמאל בבלוג כתבות שפרסמתי מחדש בבלוג שאני כתבתי עבור חיים אחרים.

    חשדן אני רוצה לדייק בעניין ההסתממות באופן המקלוהני: התוכן לא רלוונטי. זה יכול להיות גם עמוד האש. אבל צורת הצפיה הפסיבית בסוג הטכנולוגיה הזה מסמם כלשעצמו לטענתו. הצורה שבה המידע מוגש ומובנה לך, הזרימה הטלוויזיונית. זה שונה מאד כמשורים לבד פרק בסדרה וצופים וזה נגמר.

  • א  On 4 בדצמבר 2007 at 18:46

    אני לא מתעקש שזו תהיה גירסה רשמית.
    סתם חובב שסרק והעלה לרשת, זה מספיק טוב בשביל לחסוך לי את עלויות הקניה.

    אם תשמעי על יוזמה ברוכה כזו, אני אשמח אם תספרי לנו.

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 21:30

    אם מישהו יעשה זאת באתר כלשהו הוא יתבע. ואם כולם יחסכו את עלויות הקניה לא יהיה מה לקנות והעיתון לא ייצא כלל. תבחין בין מוצר שהרווח שלו אינו ממכירה ישירה והוא משודר בכל מקרה או שיש דרכים נוספות לרווח ממנו, לבין מוצר פיזי שנמכר ביחידות ואם היחידות שלו לא ייקנו אין לו הצדקה והוא ייעלם.

  • א  On 4 בדצמבר 2007 at 23:21

    גם אם כולם ירצו לחסוך 2400 ש"ח בשנה, ויפסיקו את המנוי לשירותי הכבלים ?
    גם לאחר שTIVO ודומיו יחסלו את האפשרות לקטוע את השידור בפרסומות ?

    לא נראה לי.
    הסיבה היחידה שהפירטיות עוד לא חיסלה את הענף, היא שיש יותר לקוחות משלמים (פראיירים) מפירטים.

    עם כל הכבוד להפקות חובבים וסרטי סטודנטים שנעשים לצורך צבירת נסיון ופרסום, נראה לי שהמודל שאת מציעה מוביל לכך שבעתיד כולנו נראה בעיקר הפקות בסגנון "כוכב נולד" ושאר יצירות בהן התוכן הפרסומי משולב באופן בלתי ניתן להפרדה בתוכן האמנותי.
    האם זה מודל הרווח שאת רוצה לקדם ?
    אני עוד לא ראיתי מודל אחר שיאפשר ליוצרים להרוויח מהפצה חופשית משהו מלבד כבוד ותהילה בקהילה.

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2007 at 23:33

    יהיה מקום גם למודל ההוא וגם לחדש. אני אהיה בחדש 🙂
    אגב, אתה לא א' מהפוסט הקודם, נכון?

  • א  On 5 בדצמבר 2007 at 9:50

    את תהיי בחדש כצרכנית תוכן, או כיצרנית ?
    או שאולי תהיי בחדש כצרכנית ובישן כספקית ?

    ואם תהיי בחדש כספקית, מהיכן יגיעו ההכנסות ?

    ולא, אני לא א' ההוא.
    (למרות שגם אני נשוי +2…)

  • תראזי  On 10 בדצמבר 2007 at 4:03

    אני מסכים עם א', גניבה היא גניבה.
    לא שאני לא גונב מפעם לפעם, אבל זו גניבה ואין טעם ב"מכבסות מלים". יש המון תוכן וידאו ברשת, שאינו HEROES, מקורי, אותנטי, מרתק ומעשיר לא פחות.

  • עירא  On 14 בדצמבר 2007 at 14:55

    המשפט הזה גורם לי מאוד לחייך. הוא עובד אולי בסין או בחברות שבטיות באיזה אי נידח. בכל העולם המערבי היום מכירים בעובדה שיוצר שמעתיקים לו בלי רשות את היצירה (ולא משנה עכשיו תכנית טלוויזיה או דוקטוראט בפיסיקה) ועכב כך גוזלים ממנו פוטנציאל הכנסה או אגו, יפגע ויאבד את התמריצים ליצור עוד. חוקי זכויות קנין אינטלקטואלי נמצאים שם כדי לעודד אנשים ליצור ולחדש.

    במקרה של אנשים שמתנתקים מהכבלים ורואים סדרות בלי פרסומות או דרטים בלי לשלם כרטיס – זה נזק שקשה למדוד אבל ברור שהוא קיים. הפתרון שאני ואחרים מציעים הוא לשנות את המודל העסקי של עולם הפקות הבידור שיתאים למאה ה21, אבל מנהלי האולפנים מהדור הישן מפחדים מזה, ולכן מנסים להלחם עם כלים מגוחכים כמו DRM.

    זה לא עושה את מה שאני ואת עושים ליותר חוקי או משהו להתגאות בו…

  • עירא  On 14 בדצמבר 2007 at 15:07

    מה שאת אומרת בעצם זה "אי אפשר לאכוף את זה, אז זה לא יכול להיות נגד החוק". אני צריך באמת לקרוא את בנג'מין בנושא. הפואנטה היא לא שלא צריכות להיות זכויות קנין רוחני, אלא שבעלי הזכויות האלו יורשו לשמור אותן.

    זמרים רבים היום מחלקים את הMP3 ברשת בחינם, ומצפים ממך לבוא להופעותיהם ולשלם כרטיס כדי שיהיה להם אוכל במקרר. חלקם גם ימכור לך בהופעה MP3 באיכות משופרת על כרטיס זכרון או דיסק במארז עם כריכה מעוצבת כערך נוסף. לחתוך את המתווך מהתמונה. כשטובין מועתקים בעלות אפסית, יש באמת בעיה לאכוף, אבל זה לא אומר שהקהל הרחב צריך לנצל את זה גם לרעה. אני חושב שכמו הרבה דברים זה מגיע בסוף לחינוך. ובחיזוקים חיוביים (עוד הופעות חיות ושירים חדשים) במקום חיזוקים שליליים (רדיפות של הRIAA, מעצרים ותביעות).

    המקבילה של זה עם הירוז? אם לא תשלמי "מס פירסומות" ומס כבלים, ולא תשלמי לראות את הפרקים בקולנוע, מה את מציעה? שיבואו להציג לך את זה בתאטרון? במילים אחרות – מהו המודל העסקי שאת מציעה למפיקים של הירוז כדי להחזיר את ההשקעה בסדרה היקרה ביותר להפקה בטלוויזיה האמריקנית?

  • כרמל  On 14 בדצמבר 2007 at 23:11

    לעתיד הפתרונים. כרגע אף אחד לא מפסיד מזה שיש גם טלוויזיה וגם הורדות. נהפוך הוא, כבר היו טיוענים שסדרות שמורידים אותן ברשת זוכות גם להמון רייטינג וכולם מרוויחים.

  • עירא  On 15 בדצמבר 2007 at 1:21

    סדרות מורדות כיון שיש להן רייטינג ולא להפך, מי ברבר את השטות הזו?

  • כרמל  On 15 בדצמבר 2007 at 1:28

    אבל זה היה בהקשר של lost.
    זו תופעה כלכלית ידועה, אבל יותר קל להקשיב להתבכינויות משחקי הסכום אפס של התאגידים. בשוק המותגים למשל זה ידוע שלמרות מראית העין של התחרות הקשה, כשמותג אחד מצליח לקדם מוצר ספציפי, צריכת כל המותגים המתחרים עולה גם כן.
    כלכלה וירטואלית מחורבנת.
    עירא, בנקודה הזו אני אפסיק לרדוף אחרי התגובות שלך בפוסטים ישנים פשוט כי אין לי זמן לזה, אני אזמין אותך לקפה ונוכל להתווכח על כל הנושאים מהשבוע האחרון אם תרצה, טוב? 🙂

%d בלוגרים אהבו את זה: