מה רוחני בקואוץ' הזה?

בשנות ה-80 עוד לא ממש היתה תרבות ניו אייג' בארץ ומי שחיפש משמעות מבלי לתקשר עם חוצנים, היה עשוי להקלע לאחד משני ארגונים מתחרים: ה"פורום" של לנדמרק או סדנת "I am". שניהם עדיין פועלים כיום, כש "I am" הפך לארגון הומניקיישן. שני הארגונים הללו הופיעו ברשימת הכתות בדו"ח תעסה-גלזר, זרוקים באותה הקלחת עם הסיינטולוגיה וכת האימן מחד ואנדרו כהן מאידך.  מהדו"ח לא נגזרו מעולם מסקנות מעשיות שכן לא ניתן היה להגדיר מהי כת בדיוק, ונסיונות ההגדרה המדוייקים ביותר תאמו להפליא גם זרמי יהדות אורתודוכסית בישראל כך שקשה היה לדרוש נקיטת פעולה כנגד כל מה שהוגדר ככת. 

האקלקטיות של רשימה זו משקפת יותר מכל את העדר המודעות של התקופה ההיא, שבה כמעט כל התכנסות מחזורית שתכניה נשמרו בסוד כדי לא להרוס את החוויה למשתתפים, או עקרון תרגול שדרש התמסרות ומשמעת חזקה – נחשבו לסכנה נפשית. אפשר למצוא בה כתות אמיתיות לצד זרמים פילוסופיים כמו אנתרופוסופיה ושיבננדה יוגה או אפילו את תרבות פסטיבלי הריינבואו :-).

זה מדהים איך שדברים משתנים לאורך זמן, מקבלים פרופורציה אחרת לגמרי. העבודה השכלית ומוכוונת היעדים של הפורום או של הומניקיישן, נחשבים כיום ללא יותר מצורה של קואוצ'ינג וגם מאמצים את השיח של "אימון". אין דבר אופנתי יותר מקואוצ'ינג בקרב כל מי שמתבייש להודות שהוא מחפש משמעות ונדרש להצדיק את ההשקעה בענייני רוח כאמצעי להשגת מטרות ויעדים יומיומיים. "הדבר הכי רוחני זה ללמוד איך להיות אנושי ולחיות בגוף וביומיום, להקים משפחה, עסק, לצלוח מערכת יחסים – אלו הדברים שאנשים הכי פחות יודעים להיות" אמרה לי רונית בשבוע שעבר. אז באופן פרדוכסלי, אולי הקואוצ'ינג הזה יותר רוחני מכל מדיטציה טרנסנדנטלית ומצד שני, יש בו סכנה של התדרדרות לטכניקה גרידא שעושה רוח כדי לעשות כסף. יצירת שפע להשגת כל מה שהאגו רוצה יכול להיות מובן בטעות כרוחניות אבל הוא לאו דווקא לטובתנו. 

קואוצ'ינג הפך לצורת מסגור של צורות עבודה רבות כרגע, רק כי נוח יותר למכור רוח כאמצעי להשגת מטרות ולא כדרך חיים או מטרה בפני עצמה. הסרט "הסוד" נוכס ע"י הקואוצ'רים וכשג'ון אסרף מ"הסוד" ביקר החודש בארץ זה בכלל לא היה ארוע ניו אייג'י אלא משהו שפורסם ושווק דרך קהילת העסקים. בנוסף, בתחילת ינואר מגיע לפה דיפאק צ'ופרה, אחד ממבשרי עידן הניו אייג', והביקור הראשון שלו בארצנו הוא בחסות חברת קואוצ'ינג ו"אנשים ומחשבים". (שבוע שעבר ראיינתי את צ'ופרה ל"חיים אחרים" והיה מרתק. בנוסף, הצלחתי לסחוט ממנו מפגש אישי סגור לחברי הקבוצה האינטגראלית, מסתבר שהוא מעריץ גדול של וילבר וסקרן לפגוש אותנו. דיווחים בהמשך).

אבל הסיבה שאני כותבת את הפוסט הזה היא אגב משהו אחר לגמרי. בדוכני העיתונים ראיתי השבוע את פרצופו של אלון גל, מכר ותיק ואחד מבכירי המרצים של הומניקיישן. כשעצרתי לפשפש גיליתי שאלון הפך לסלבריטי ומלך רייטינג בארצנו כשהוא עושה קואוצ'ינג בשידור חי בכל מני תוכניות ריאליטי. (סליחה על ההצתה המאוחרת, אני לא רואה טלוויזיה). הוא מתראיין לרייטינג על העוול שעושה לו התקשורת ואומר "הייתי מקבל אלף דולר להרצאה עוד הרבה לפני שהגעתי לטלוויזיה, מה אני צריך את זה?". לפני למעלה מעשר שנים, אלון היה אחראי בהומניקיישן על העברת סדנא שנקראית "דיאלוגיקה" ועיסוקה בסגנונות תקשורת של טיפוסים שונים. 

כמו שהאניאגרם מחלק אותנו ל-9 טיפוסי בסיס, אז בסגנון התקשורת/הקשבה ולמידה שלנו אנחנו מתחלקים בגסות לארבעה טיפוסים: המשימתי, שסבלנותו קצרה והוא צריך לקבל את השורה התחתונה במשפט הראשון כדי בכלל להקשיב ותמיד צריך להגיע איתו לתכלס ולהיות מכוון תוצאה, המקדם שיש לו כשרון ביטוי והוא אוהב סיפורים מעניינים ולומד הכי טוב מדוגמאות ומטאפורות (זו אני, כמובן), המנתח שאוהב עובדות ומספרים וצריך תמיד את כל הפרטים הקטנים וזקוק לכך שהם יהיו מדוייקים כדי בכלל להקשיב לך (זה חצי מכם, המגיבים שלי והרקע לרבים מהחיכוכים בינינו 🙂 והתומך שהוא מעין גרסה מוחלשת של המקדם והמנתח, הם אוהבים דוגמאות מפורטות אבל לא בעובדות אלא ברגשות ותחושות והם מתחברים יותר להצגה רגשית ואישית של העניין ולאווירה. 

כמובן שהטיפוסים משמשים במיקסים שונים ובסדנה למדנו כיצד לזהות את הטיפוס שמולנו, לדבר אליו ב"שפתו" ולבנות הרצאה שמתאימה להקשבה של קהל המורכב מכל הטיפוסים. זה מאד עוזר לי עד היום להיות מרצה טובה. לחומר הזה כמובן אין דבר וחצי דבר עם רוח ואפילו לא עם קואוצ'ינג. זה בקושי חומר פסיכולוגי, אולי זה קשור לנושא המרתק והמוזנח של מיומנויות למידה. למעשה, אמא שלי למדה חומר דומה באחת ההשתלמויות האחרונות של קופת חולים עבור רוקחים שעובדים מול קהל. 

בנוסף, אלון היה מעביר ערבי מבוא לסדנת ה-I am הבסיסית שנקראית "מהות". היום זה מצחיק אותי להזכר בתובנות הגדולות שיצאו לי מהסדנאות הללו, דברים שקשורים לפסיכולוגיה בסיסית של מכשלות אנושיות, שעבדו על הפתיחות שנוצרת בפשטות כתוצאה משיתוף ומחיבוק או מבט בעיניים. אני חושבת שזה זכה לכינוי כת רק בגלל שיטת השיווק האגרסיבית דרך חברים, אבל אז צריך לשים ברשימת הכתות גם את כל ארגוני השיווק הרשתי, לא?

אני זוכרת אי שם ב-1998 בנבכי פתח תקווה, ערב מבוא לסדנת "מהות" שהועבר אצלי בבית ע"י אלון גל. אם אני לא טועה, גם רוני נכחה בו. הוא כלל משחקי תקשורת והקשבה, הקשבה בעיניים עצומות לשיר, רק לעצור לרגע ולהקשיב לזה ממקום אחר… דברים כל כך בסיסיים שודאי עושים היום בכל פעולת צופים ואז נחשבו לדברים שמשנים חיים. לפעמים יש לי פיתוי לזלזל בדת הקואוצ'ינג החדשה אבל זה לגמרי תלוי מי המאמן שלך. יש אנשים שמסוגלים לראות את הכשלים הקלאסיים שלך ולעזור לך לעקוף אותם בצורה יותר פרקטית מפסיכולוגיה וגם בפסיכולוגיה, אני לא מאמינה שתיאוריות עוזרות לך בחיים, אבל אם עומד מולך בנאדם שמאיר איזו פינה אפלה או מציע אתגר מעשי קטן, כבר עשינו צעד משמעותי וככה למעשה הכל עובד ממילא.   

ברוח זו אני תוהה אם בעוד עשר שנים אולי נהיה במקום שבו תקשורת טלפאתטית, עבודה אנרגטית או ריפוי בעזרת מלאכים יהיו דבר כל כך טריוויאלי וברור, שחלק גדול מהאוכלוסיה יוכל לעשות, שזה יצחיק אותנו שפעם ראינו בזה ניו אייג' אקסנטרי. אולי זה בכלל יהיה חלק מהמדע עם התקדמות המחקר על מדעי המוח.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רוני  On 9 בדצמבר 2007 at 14:24

    הוא היה חמוד מאוד, אבל רוחניות ממנו והלאה. בחור פרקטי וחביב וקשקשן גדול.
    ואני מזכירה שלא נרשמתי לקורס המלא בסופו של דבר 🙂

  • כרמל  On 9 בדצמבר 2007 at 14:28

    עכשיו גם לך יש אנקדוטה

  • רוני  On 9 בדצמבר 2007 at 14:28

    מאוד מסכים עם רונית. הרבה פעמים אני נתקל בדעה שרוחניות זה ללבוש לבן, להדליק קטורת ו "לזרום" עם החיים. רוחניות שאנטי-באנטי סטייל. אני חושב שרוחניות זה בעיקר עבודה קשה (אם כי מתגמלת).

  • חנן כהן  On 9 בדצמבר 2007 at 14:36

    ההגדרה האישית (הנוכחית) שלי לרוחניות היא "כל מה שקשור להסברים על מה קורה לאדם לאחר המוות".

  • תומר  On 9 בדצמבר 2007 at 14:38

    מסכים בגדול.

    במקרה גם אני כתבתי איזה משהו על הקשר, או החוסר בו, בין רוחניות למגפת הקאווצ'ינג, ומקווה להעלותו בקרוב : )

  • כרמל  On 9 בדצמבר 2007 at 14:41

    הרוחניות אינה הסבר לכלום, זו פרקטיקה וזה כלים ותרגולים דווקא לחיים. לפעמים זה נובע מתוך תפיסת עולם תאורטית רחבה יותר אבל בעיני היא לא רלוונטית בכלל.

  • חנן כהן  On 9 בדצמבר 2007 at 14:51

    אני חושב שההגדרה הפופולארית של רוחניות היא "כל מה שלא מלמדים באוניברסיטה וקשור לנפש האדם".

    מה ששונה לחלוטין מההגדרה שלי לרוחני.

    אני חושב שכבר הגבתי כאן אצלך פעם על מיסחור ה"תובנה".

    "רוחניות" היא עוד דבר שמתמסחר ומתערפל.

  • אחד חשדן  On 9 בדצמבר 2007 at 15:04

    עד כמה שידוע לי אין חוק השבות לרוחניות כך שהשאלה "מיהו רוחני" פטורה מתשובה משפטית, לא?

  • כרמל  On 9 בדצמבר 2007 at 15:30

    השאלה אם זה רק הבדל שיח או שיש הבדל מהותי. התשובה לדעתי מורכבת. לי באופן אישי יש חברות מאמנות שהתפתחות אישית ורוחנית היא דרך חיים עבורן והן מדברות על הגשמה והתפתחות ולא על איך לעשות יותר כסף או להשיג מה שבא לך. ההבדל שם אינו סמנטי בלבד זה הבדל בכוונה ובעומק שאני מגדירה אותו על רגל אחת כגישה שרואה בכלים רוחניים טכניקה גרידא לבין גישה שרואה בחיבור לנשמתך ולחלקים גבוהים יותר בך דרך חיים ואיכות חיים אחרת. הגשמת יעדים היא חלק מזה אבל גם שם יש הבדל משמעותי בין יעד של הייצר ליעד של חלק גבוה יותר וזו אמנות בפני עצמה. השאלה היא אם מרבית הקואוצ'ינג אינו סוג של אימון לאגו למעשה. להשיג את מה שהאגו רוצה ולא חלקים גבוהים יותר.

  • עירא  On 9 בדצמבר 2007 at 15:52

    יש דווקא הגדרות די ברורות. חבורה שמספחת אנשים, מנתקת אותם מהמשפחה והחברים הישנים, לעיתים מעודדת או דורשת מהם להעביר לה רכוש ולגייס אנשים חדשים. אכן לא מעט ארגוני מחב"תים מתנהגים ככה, ובכלל זה מחזירי ברסלב, חב"ד ואחרים. לנדמארק מתנדנדים על הקצה, כי יש אנשים שרואים את זה רק כקורס העשרה ויש כאלו שבאמת הופכים את זה לקהילה החדשה שלהם וזונחים את החיים הישנים. זה מה שהאדם עושה עם זה. גם אני הלכתי תקופה מסוימת עם סדנה בשם "זו בחירתי" של עמותת מ.ל.א. ובתקופתו קיבלתי ונתתי הרבה, אבל אף אחד לא ניסה לרגע לפשפש לי בארנק או לדרוש ממני לגייס אנשים או חו"ח לגרום לי לנתק קשר עם החיים הישנים שלי ולהחליף אותם בקהילה, זה נוגד את כל המטרות של מה שמנסים לעשות שם ולכן זה לא כת. מצד שני היה שם לחלק מהמנחים את הקטע שבריאות באה מאושר ושקט פנימי, וכשמתחילים לדבר איתי בחוסר אחריות על מדיטציה ומחשבות חיוביות במקום כימותרפיה לרפא סרטן, אני אומר תודה עד כאן, אני לא חושב שזה עושה טוב לאנשים שמגיעים לסדנה כזו לשמוע את זה. למרות ש95% ממה שהסדנאות האלו מציעות זה טוב ונכון וחסר בולשיט מטאפיזי בסגנון "הסוד" ושטויות אחרות. שנים אח"כ גררה אותי זוגתי דאז ל"מורה רוחני" שביימינו אולי לקואץ' יחשב, שנתן לא מעט עצות טובות ועשה ערבי מדיטציה מודרכת, והיום יושב בכלא על ניצול מיני של 4-5 ממטופלותיו.

    אני אומר – לכו לאיזו סדנה ואיזה קואוצ' שבא לכם, רק אל תכבו את השכל הישר והביקורת, ואל תאכלו בלי מלח את כל מה שמאכילים אתכם. אפילו אם זה צ'ופרה, הנזיר שקנה פרארי.

  • ניל  On 9 בדצמבר 2007 at 16:23

    אימון זה טוב, גם לאנשים ערכיים וגם לאלו שפחות

  • אחד חשדן  On 9 בדצמבר 2007 at 16:31

    נדמה לי שברור לכולנו מה כולל המושג קואצ'ינג
    נדמה לי שברור לכולנו מה נקרא התפתחות רוחנית

    השאלה היחידה היא מילונית, האם תחת ההגדרה "רוחניות" לכלול גם את הקואצ'ינג או רק את הניו אייג'

    מכיוון שאני לא עורך של שום מילון, השאלה הזאת לא כל כך חשובה בעיני, היא כן חשובה בעיני החברות המאמנות שלך שרוצות לבדל את עצמן ממאמני הקואצ'ינג על ידי ניכוס המושג "רוחניות" לעצמן והשארת מוכרי הפרארי מחוץ לבית ספרן

    אין לי שום בעיה עם זה
    אגב, אהבתי את ההערה של עירא: כאשר החבורה שסוחפת אותך מפנה אותך נגד חבריך, משפחתך ו/או מנסה לקחת ממך כסף, הקשב לפעמון האזהרה המצלצל בראשך וברח, דודי, ודמה לך לצבי או לעופר …האיילים

  • בוהה  On 9 בדצמבר 2007 at 16:32

    ואז אפשר לנסות ולסווג אותם בעיקר לפי הרייטינג
    ואז גם איכשהו נכון לחלק אותם ל 4 בכדי
    לקבוע איך אתה בתור מרצה מגיע אליהם.
    אין טיפוסים בכלל שאפשר לחלקם לא ל4 לא ל6 ולא ל12, אנשים מורכבים בצורות שונות, ומשונות
    ואת זה יאמר לך כל טיפוס רוחְני שמאמין באנרגיות חיוביות.

  • חייש  On 9 בדצמבר 2007 at 17:01

    "אבל אז צריך לשים ברשימת הכתות גם את כל ארגוני השיווק הרשתי, לא?"
    ובכן, כן, בהחלט.

    למעשה, מבחינתי כת היא ארגון רוחני/דתי המתנהל בשיטות של שיווק רשתי, ולהפך. עסק יחשד בעיני כבלון ריק מאוויר שמטרתו היא להעשיר את שכבת העוקצים הראשונה, אם ישתמש בפרקטיקות שנמצאות בשימוש תדיר בקרב כתות. שני סוגי הארגונים נוטים לאינדקוטרינציה של החברים בהם תוך בידודם מסביבתם הטבעית, ומטרתם להעביר כסף ממתגייסים חדשים לחברים וותיקים. בכתות זה לפעמים לא כסף, או לא רק כסף, אבל הכיוון הוא אותו כיוון.

  • ריקי  On 9 בדצמבר 2007 at 21:06

    עברתי את ההומניקיישן הזה לפני הרבה שנים. עד היום אני מגחכת איך התמגנטתי לזבל הרדוד הזה שמצליחים למכור לכל כך הרבה אנשים נבונים .

  • ריקי  On 10 בדצמבר 2007 at 0:04

    שאז נקראה ג'וי ספרינג. זוכרת את החוויה הזו, ולגביי דווקא הדרמה שלה, והקיצוניות, ניתקה אותי רגשית. השתתפתי, השתדלתי, אבל בפנים הייתי די אדישה. ודווקא בחיים אני שרדנית חסרת מנוח.

  • תראזי  On 10 בדצמבר 2007 at 1:29

    (לא ממש ברצינות, אבל הוא למד כשנתיים מעלי בתיכון. באמת היה חמום מח)

  • מודי  On 10 בדצמבר 2007 at 5:51

    "אולי הקואוצ'ינג הזה יותר רוחני מכל מדיטציה טרנסנדנטלית ומצד שני, יש בו סכנה של התדרדרות לטכניקה גרידא שעושה רוח כדי לעשות כסף" ואולי במדיטציה יש יותר סכנה להתדרדרות לטכניקה וכו'. "רוחניות" אינה ערובה ליושר.

    "הסרט "הסוד" נוכס ע"י הקואוצ'רים וכשג'ון אסרף מ"הסוד" ביקר החודש בארץ זה בכלל לא היה ארוע ניו אייג'י אלא משהו שפורסם ושווק דרך קהילת העסקים"

    ממש לא מפתיע. הסרט הוא שיווק רשתי שמתחפש לרוחניות.

  • כרמל  On 10 בדצמבר 2007 at 11:11

    לטכניקה גרידא אם כי יש כלים שאופן השימוש בהם משנה אותך מאליו אט אט ומדיטציה הוא כלי כזה.

    אני לא מסכימה, יש ב"סוד" מהות כלשהי, היא פשוט בהרבה פחות טראראם של "סוד" וזה באמת עובד אבל לא בדיוק ככה. כתבתי על זה פוסט ויש אל זה לינק בפוסט הזה. הבעיה המרכזית של הסוד הוא שהשימוש המרכזי שמעודדים בו הוא לייצר לך כסף. וזה כבר לא בעיה של הכלי. אין בזה אלמנט רשתי כי אין בזה רווח במודל הזה.

  • mws  On 10 בדצמבר 2007 at 21:19

    שבין אם זה קואוצ'ינג, ניו-אייג', לנדמארק או מה שלא יהיה, כולל כיוונים יהודיים, נוצריים, סופיים, פסיכולוגיים או סניאסים – העמדה הפנימית של המורה או המנחה היא זו שקובעת בשבילי. אם העמדה הפנימית היא של לב, חמלה ולראות את האדם ממול, להיות מסוגל לראות את הא5נושיות של התלמידה והמורה כאחד – אז יש מה ללמוד מהבתאדם, לא חשוב איך היא קוראת לשיטה או לגישה שלה.
    המורים הטיבטנים אומרים לבדוק את המורה שלך שש שנים ועוד פעם שש, ואם בשמן הזה הוא לא עשה משהו שהולך נגד הלב שלך – אתה יכול שלקול לקחת אותו כמורה.

  • mws  On 10 בדצמבר 2007 at 21:32

    שורה לפני אחרונה: בשמן=בזמן, שלקול=לשקול
    סליחה

  • מירי פליישר  On 11 בדצמבר 2007 at 0:52

    הי כרמל איפה הפוסט שלך על הסוד?

  • כרמל  On 11 בדצמבר 2007 at 1:09

    או כאן:
    http://www.notes.co.il/carmel/26170.asp

  • תמר ושמעון  On 12 בדצמבר 2007 at 0:25

    הסדנא הרוחנית הגדולה ביותר והנפלאה ביותר ששמעון ואני עוברים
    נקראת "החיים" האמונה במהות
    אנחנו חווים אותה יום יום
    אין לנו מורים רוחניים וכל אדם שאנחנו פוגשים הוא גם המורה שלנו

    אנחנו לא משנים את העולם הרחב
    אבל במרחב הפרטי שלנו אנחנו פועלים אחרת
    אנחנו מחייבים את עצמנו

    העיקרון הוא פשוט הקשבה וההתחייבות היא בחירה
    ההתחייבות היא מילת פועל של השתנות השלילי לחיובי
    אנחנו משתמשים בתובנה הפרטית והטבעית שלנו
    וקשובים לה
    התשובות נמצאות
    רק צריך לדעת מה לבקש

    הקשיבו לעצמכם ותמצאו את כל התובנות הם כבר שם

    כל אמתֿ
    הופכת לקלישאה ברגע שאין התחברות ואמונה בתכנים שלה

    אנחנו צריכים את ההתחברות הרוחנית וההכוונה המחשבתית
    כל אדם בוחר את הבחירות שלו ומגלה את מה שטוב לו
    לכן אי אפשר לשפוט ולהכריע באופן כולל
    אלא ללמוד מחדש בכל יום איך להתחייב ולחייב

  • כרמל  On 12 בדצמבר 2007 at 17:35

    על חברות שיווק רב שכבתי ככתות:
    http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/670/371.html

%d בלוגרים אהבו את זה: