גברים מנוגה, גברים ממאדים

כתבה זו הינה חלק מהפרוייקט המרכזי "תשתחרר, גבר" במגזין "חיים אחרים" גיליון דצמבר 2007.
לכתבה השנייה: להיות גבר דור 3.0 – ראיון עם דייויד דיידה.

 

עידן הניו אייג' הוא עידן של חיבור לאנרגיה הנשית. שהרי מה חדש בעידן החדש, אם לא הסטת הדגש מתפישות העולם מבוססות הרציונל והעוצמה הקווית, לחיבור לרגש ולטבע, החוויה, ההכלה והמעגליות השוויונית. רבים התייחסו לשינוי במעמד האישה ובתפישת הנשיות כפועל יוצא מזה, אך מעטים דנו בשינוי במעמד הגבר ובתפישת הגבריות המתחולל בהתאמה. חלק מהגברים חווים התקפה על ערכי הגבריות, תחושת סירוס ואפליה, בעוד אחרים שמחים להשתחרר מציפיות ומקיבעונות ולנוע בחופשיות על הציר, מבלי להיקרא "הומו" או להידרש "להיות גבר אמיתי".

בעולם האקדמי נשיות וגבריות נתפשות כתפקידי מגדר, זהויות שאנו רוכשים ומבנים בתהליכי חִברות. בתחילתו של הפמיניזם גרסו פמיניסטיות רבות שפרט להבדלי תפקוד ביולוגי אין הבדל מהותי בין המינים, אולם היום רווחות תפישות אחרות המזהות הבדל מהותני בין איכויות נשיות לגבריות וחותרות לשוויון ערכי ביניהן. גם בעולם הרוחני ישנן תפישות השמות דגש על חלקים נקביים וזכריים בתוך כל אדם וחותרות לאזן ביניהם, לצד תפישות המגדירות את הזכרי והנקבי כמהויות טבעיות-קוסמיות משלימות בעלות תכונות מובחנות שיש להבליט.

לפיכך, התפישות והכלים של העידן החדש מאפשרים למודלים אלטרנטיביים של גבריות להתהוות, אך בתוך המנעד הרוחני מתקיימות גם תפישות שמגדירות בבירור את היסוד הגברי הקוסמי וחוששות שטשטוש מבויש של המאפיינים הגבריים אינו מוביל לחופש ואינו אמת. כתבה זו מנסה לשרטט קווים לדמותו של הגבר החדש מפרספקטיבה רוחנית. "זה קצת מוזר שהפרויקט הזה הוטל על אישה" תהה בקול אחד המרואיינים. אולי באמת ראוי היה שגבר יוביל את המסע הזה כחקירה עצמית. ואולי ישנו ערך מוסף בפרספקטיבה של אישה, שתחבר את שברי ההגדרות ותחדד את הקצוות שהתעגלו בבלבול, בבחינת עזר כנגדו. 

"אל תגדירו אותי"

"לא בטוח שאני יכול להגדיר מהות גברית ושאפשר לנתק אותה בכלל מהמהות הנשית, הן מתגבשות זו כנגד זו" אומר אביב יהלום (45), איש תקשורת, יועץ ארגוני ומנחה קבוצות, נשוי ואב לשלושה, חבר בתנועה לגבריות חדשה ובתנועה לשוויון ולשלום בין המינים. "למעשה הגדרות זו אחת הבעיות הגדולות של הגבר. גברים מוגדרים כל הזמן, יותר מנשים וביחס אליהן. החברה כופה על גברים רשימה ארוכה של איסורים: לא לחשוף רגשות, לא לעסוק במקצועות 'נשיים', לא לחבק זה את זה וכמובן לא להיות הומו, כי זה חצי הדרך להיות אישה. מובן שמופעלות סנקציות חברתיות קשות, גלויות או סמויות, על כל מפרי האיסורים. ישנן גם הגדרות עצמאיות לגבר: רציונלי, קשוח, אמור לדעת הכל, בעל חוש טכני, מפרנס, אמיץ. אבל ההגדרות המלחיצות הן בעיקר מה לא להיות, אנו נזהרים שלא לחצות גבול. גבריות היא זהות באיפוק, בעצירות מתמדת, כנגד הפחד להיות כמו אישה. כולנו חיים מאחורי מסכות וזו טרגדיה."

ד"ר חן נרדי ואביב יהלום בפגישה של התנועה לגבריות חדשה

יהלום מכיר במושג "גבריות חדשה" כשבירה של ערכי הגבריות הקלאסית, אך מתעקש שלא לצייר לה קווי מתאר ברורים ושאולי כוחה דווקא בנזילותה. נראה כי הציפייה שלו מתרבות אלטרנטיבית אינה להגדרה אלטרנטיבית אלא לפירוק של הגדרות: "עבורי גבריות חדשה זה קודם כל חופש להיות מי שאני רוצה להיות ומה שאני יכול להיות, להשתחרר מהציפיות שהוטלו עלי מגיל אפס, מאז שהולבשתי בכחול ואחותי בוורוד" הוא מצהיר.

"פשוט אל תגדירו אותי, גם לא כגבר חדש. אני רוצה את חופש ההגדרה והבחירה, ולא מעוניין גם בהגדרה הפוכה של הגבר האמיתי כגבר הרגיש או משהו כזה. ההגדרה 'גבר אמיתי' מרחפת מעל כל הגברים, ללא קשר לתכניה. היא יוצרת תחושה של מלתחת גברים נסתרת בראש שלנו ואנחנו מתחילים מיד לפעול על פי ציפיות מדומות. אני רוצה את החופש לאמץ תפקודים חברתיים בלי התייחסות למגדר." 

סוף לדיכוי הרגשי

בחברה הישראלית הדימוי הגברי השולט הוא עדיין המאצ'ו והדון ז'ואן על מגוון מופעיו, לרבות "הערס" ו"החייל הקרבי" הכובש. הפסיכולוג ד"ר חן נרדי, שותף במכון "דיאלוג", ממייסדי התנועה לגבריות חדשה והתנועה לשוויון בין המינים, מעודד מודלים אלטרנטיביים לגבריות. את תפישת "הגבריות החדשה" הוא מבסס בעיקר על אישורים לסטיות מהמודל הגברי המקובל: "הגבריות החדשה היא גבריות בלתי אלימה המבוססת על שוויון בין נשים לגברים ועל האמונה כי גבריות ונשיות אינם שני הפכים המוציאים זה את זה אלא שתי פנים של האדם השלם. הגבריות החדשה שוללת מכל וכל את הדיכוי הרגשי של בנים וגברים, ומאמינה ביכולתם של גברים להתמודד עם מצוקה נפשית באופן ישיר ואמיץ. אתה גבר גם כשאתה מאזן בין קריירה למשפחה, פתוח רגשית, מכבד נשים ומסרב למין מנוכר, אב מחבק ותומך לילדיך, זהיר, מתחשב ומטפח את עצמך."

הגבר החדש כאבא

על הכשרת הצייד לג'ונגל הביתי ועל אבהות מהלב
 
האמהות היא מרכיב קריטי בזהות הנשית. כיום עולה גם השאלה אם ישנו שינוי במעמד האבהות אצל הגבר החדש? "הקריאה לטיפוח הורות אצל גבר היא חלק מתגובת הנגד שלנו לגבריות הקלאסית" אומר אביב יהלום. "לגבר החדש יש יותר לגיטימציה להיות נוכח בחיי ילדיו, אני אישית רוצה את זה אבל אני לא חושב שצריך להגדיר את זה כמאפיין כדי לא לכפות על מי שלא."

"היכולת להיות אבא מאוזן יותר באה מאיזון הגברי והנשי הפנימיים. איזון בין מחשבה, רגש ורצון, שהם מרכיבי הנפש" אומר ערן הלוי. "הפעולה היא בדרך של דוגמה אישית,walk your talk, היֵה הגבר שאתה רוצה שהבן שלך ישאב ממנו השראה. היה אתה השינוי שאתה מבקש בעולם, כדברי גנדי. עבודה פנימית אמיתית נמדדת בחיי היומיום, מה אתה עושה כשאתה בא הביתה והכיור מלא או כשמעליבים אותך, כשאתה פוחד?"

ד"ר חן נרדי כתב על הנושא בעזרת דימויים מעולם החי: הכריש, הסרדין והדולפין, והציע לגבר יסודות לאבהות דולפינית. "המקום הנכון להשפיע על סוציאליזציה של נערים כיום היא ביחסי אב ובנו. אבות נבוכים ולא יודעים מה לומר ואיך להדריך, וגם היחס לבת מאוד משפיע ומלמד אותה למה היא יכולה לצפות מגבר – האם יש לו כבוד לנשיות ולאחרות שלה מבחינתו?"

אביב עגני, איש תקשורת המתגורר בכרכור, זיהה את הצורך ביצירת במת שיתוף לגבר החדש המבקש לפתח את האבהות שלו, ויחד עם אשתו מיכל פיתח את סדנת "אבהות מהלב". "לסדנאות באים גברים מכל קצות הקשת, אבות לילדים בכל הגילאים, מתוך ההבנה המשותפת שהם רוצים לשפר משהו במקום שלהם בתוך המשפחה" מסביר עגני.

"האבא הוא כבר לא הצייד ועליו ללמוד את אורחות הבית, כפי שאישה לומדת איך להצליח בעסקים. בסדנאות מדברים על קשת של נושאים, מהקושי להיפרד מהילדה שהולכת לגן ועד למקום שלי בתוך האבהות, פשוט לתת לגיטימציה לנושאים הללו להפוך לחלק מהשיח הגברי. עם השנים, האבהות תופסת יותר מקום בזהות שלי. האחריות לילדים שינתה לחלוטין את הנהיגה הפרועה שלי, למשל, ודרושה מסגרת לשתף בקונפליקטים שבין הרווק לאבא ואיך האבהות משנה את החיים." 

נרדי אינו מאמין בקיומה של מהות גברית בטבע, וטוען כי גבריות בגרסתה הקלאסית, מצ'ואיסטית ואלימה, נלמדת באמצעות תהליך החִברות של נערים. "המרצים שלי לסוציוביולוגיה הוכיחו לי מדעית ונשבעו לי בדרווין שהמיניות הגברית האמיתית היא אלימה, מנוכרת ופורנוגרפית. אבל אני לא מאמין שגברים נולדים אנסים וצרכני זונות, אני מאמין שהם לומדים זאת בשיטות של התניה קלאסית" הוא מסביר. "מגיל צעיר בנים נחשפים למערכת של סנקציות חברתיות המלמדת אותם להתכחש לכאבם הם ולכאבו של הזולת בתהליך של הקהיית רגישות שיטתית. הם נחשפים למערכת סנקציות חריפות מצד חבריהם אם אינם משתפים פעולה עם הנורמות של אלימות מינית קבוצתית, ולומדים שכדי להתקבל ולזכות בחיזוקים עליהם להשתתף בטקסים של השפלת בנות. בנוסף, הפעילות ההורמונלית המסיבית של גיל ההתבגרות מנוצלת על ידי תעשיית הפורנו והפרסום, המשווקות לבנים דגמים ודימויים של יחסי מין מנוכרים ונטולי קשר רגשי עם נשים, וההורים מובכים מכדי לדבר איתם על זה ולהפריך את הדימויים הללו, המלמדים אותם להתגרות מינית מניצול והשפלה."

נרדי עצמו גדל כנער ביישן שלמד מחבריו לצרוך פורנו ולכבוש בנות, והוא מודה כי הוא מתקשה להגדיר את המיניות הגברית החדשה מפני שעד לא מזמן הוא לא ידע שקיימת אפשרות אחרת. "המיניות של הגבריות החדשה היא מיניות לא פורנוגרפית, שבה אנחנו עסוקים לא רק בשאלה איך להגיע לאורגזמה הכי חזקה שלנו, אלא גם איך אנחנו מרגישים לגבי הדרך שבה השגנו אותה" הוא מנסה בכל זאת לתאר בקווים כלליים. "היא מתאימה למי שאנחנו ולא רק לחלק מצומצם וחייתי בתוכנו. היא ייחודית לנו ולבנות זוגנו, והפנטזיות שלנו הן פרי דמיוננו המקורי." 

סינדרום קלינט איסטווד

אף על פי כן, חלק מהחברים בתנועה לגבריות חדשה עדיין חשים שנשים מבכרות את הגברים ה"מניאקים" על פניהם. הם לא רוצים לפגוע בנשים אבל גם לא יודעים איך להיות גברים בעידן הזה. גבר אחד משתף בכך שאינו מעוניין לאבד את הדחף החייתי של הזכר בטבע (ובטבע האדם) אלא רק לעדן אותו. אבל איך עושים זאת?
ערן הלוי (53), נשוי לנורית ואב לשני ילדים, גדל כגבר קלאסי, ספורטאי ובוגר יחידה קרבית בקיבוץ של שנות השישים, אך תמיד היה לו עניין בעולם הפנימי ולאחר שחווה אובדן בצבא, פנה לעולם הרוח. הלוי נחשב כיום לחלוץ מעגלי הגברים בישראל, מעגלי הקשבה כדרך לתקשורת מקרבת, ומזה ארבע שנים הוא מעביר סדנאות "אבירים ללא שריון", אחת לחודש ב"מרכז אוריאל", שהקימו בני הזוג באלוני אבא. "זה התחיל עם חברים שלי והתרחב בהדרגה" הוא מספר. "קראנו לזה 'מפגש גברי גבוה' כדי לציין שאנחנו לא מדברים על הדברים הרגילים – ספורט, מכוניות, עבודה – אלא על ענייני פנימיות שאנחנו בדרך כלל שומרים לנשים שלנו או לחבר נפש. כשאנחנו נמצאים רק עם גברים נפתח מרחב שלא יכול להיפתח כשיש אישה בקבוצה."

מעגל הקשבה הוא טכניקה המוכרת ממעגלי נשים, אך מכיוון שבכל זאת מדובר בגברים, הלוי לא מסתפק בדיבורים: "הטבע הפראי והעולם הגברי הולכים יד ביד. בעזרת זיהוי ארבעת האלמנטים הבסיסיים – אדמה, אוויר, מים ואש – בטבע וגם בתוכנו, אנו יוצרים חברותא גברית בטבע. גברים נפתחים מיד בעזרת משחקים ותנועה ומביאים את החלק  התחרותי שלהם לביטוי. דוגמה למשחק שאני משתמש בו הוא היאבקות בדחיפוֹת בדרגות כוח שונות, עם הנחיות לגבי הנשימה. לאחר מכן מדברים על הפעלת כוח ובודקים מתי היא נהפכת לאגרסיביות, מבררים את ההבדל בין כוח לעוצמה וכדומה. משחקים תחרותיים כיפיים ופשוטים לכאורה הם כר נרחב למודעות: עד כמה אתה מוכן לרמות כדי לנצח? מה המחיר של ניצחון? הרתיעה ממגע גופני עם גבר ועוד."

מה מאפיין את האיכות הגברית כארכיטיפ, מהי הגבריות החדשה ואיך מבצעים את הקפיצה ביניהן, איך מעדנים את המאצ'ו?

"הגבריות החדשה היא בדיקה מתמדת מה שומרים ומה משחררים. גבר שמדבר על רגשותיו היה רכרוכי ונשי עד לא מזמן. מה ששירת אותנו בעבר לאו דווקא רלוונטי היום; בעבר גבר נמדד לפי כוחו הפיזי וזה טבוע בנו. לנער נמוך, למשל, קשה להשתחרר מרגשי הנחיתות. אבני הבניין הארכיטיפיות לזהות גברית הן כוח, נתינת כיוון והובלה, אקטיביות ועשייה, משענת ותמיכה לאחר, צד טכני מפותח, בנייה וגם הרס – ההרס האקולוגי של כדור הארץ הוא תוצאה של אנרגיה גברית. אלימות היא למעשה כוח חיובי במהותו, זו עוצמה שלא מנותבת במודע, אלא באופן יצרי ואימפולסיבי. הדרך לעדן את זה בעיני היא פתיחת הלב, חיבור הראש והלב, וזו ליבת העבודה שלי.

"אנשים נפגשים בדרך כלל מהראש, גם זה אלמנט של אנרגיה גברית בעולם, לפגוש אדם דרך דעותיו. המעגל מאפשר מפגש גברי הטרוגני ומזמין להיות יותר מאשר לעשות, במרחב של שונות שבה כל אחד מוצא את דרכו. גברים רבים סובלים מסינדרום קלינט איסטווד, הם מאוד מוסריים אבל הם תמיד לבד לעומת הנשים, שתמיד ביחד. להיות בחברותא גברית זה להיזכר שאנחנו לא לבד, מתחת לאינדיווידואליות קיים מקום שבטי, שבת אחים גם יחד, שייכות למשהו גדול יותר כמו התת מודע הקולקטיבי, ודרכו לאחווה גברית." 

מתוך "אבירים ללא שיריון"

האם מאפייני תרבות או גיל משפיעים על ההוויה הגברית?

"בכל תרבות יש הגדרת גבריות ברורה, אם כי הביטויים החיצוניים שלה משתנים. בישראל המגע בין גברים מתפרש מיד כהומוסקסואליות בעוד שבתרבויות מצ'ואיסטיות אחרות כמו באיטליה ובדרום אמריקה גברים גבריים מאוד מתחבקים עם חבריהם. אצלנו התפתחה תרבות הצ'פחה, ואני מנסה לייצר לזה אלטרנטיבה. באשר לגיל, גיל ההתבגרות לא מהווה אינדיקציה כי הוא קוטבי ממילא. עם זאת, אני רואה שינוי גדול אצל גברים צעירים בגילאי העשרים; יש יותר מודעות לאפשרויות להיות גבר אחר ויותר לגיטימציה לעשות זאת. בעולם הניו אייג' הסדנאות שלי מפוצצות, אבל זו אינה אוכלוסיית גברים מייצגת. מה שמרתק אותי זה דווקא לעבוד עם בני הארבעים ומעלה שגדלו באווירה של מודל גברי אחיד והם עושים כיום שינויים מדהימים בצעדים מדודים."

מהו האתגר העיקרי של הגבר החדש, אם כן?
"לעבוד יחד ולשתף. לאחד כוחות לסינרגיה, לאיזון הגברי והנשי בתוכנו."

להיזכר בזכריות

פסיטבל "שיווה" לגברים בלבד

קריאת ההתייצבות למילואים רוחניים הפכה עבור שחר ארז לתרגול של נוכחות בתחתונים
 
שחר ארז (30), איש היי-טק שמנחה גם סדנאות הוא שותף פעיל ביצירת פסטיבל שיווה המאפשר לגברים להתנסות בהתפתחות המתאימה למהות הזכרית. "כשהשתחררתי מצה"ל, נסעתי להודו והתחברתי לרוחניות, לרגש ולצד הנשי שלי. הייתי גבר חדש, כולי בעניין של ראסטות, שאכטות וחיוכים" מספר ארז על תקופת הגבריות הניו אייג'ית שלו.

"האמנתי שצריך לזרום ולקבל את הדברים, הייתי לגמרי בהוויה, לא רציתי להתחייב לשום דבר והיה לי סבבה, אבל השתגעתי משעמום. לא היתה לי מוטיבציה לצאת מהמיטה מרוב שלא היה לי כיוון בחיים, כי רציתי להיות בכאן ועכשיו, ו'מטרות' היתה מילה גסה לגבר רוחני. הייתי נורא חמוד, היו לי מלא ידידות והייתי חסר חוט שדרה. נקודת המפנה היתה באוסטרליה, כשטיילתי עם ידידה שהוציאה ממני את הגבריות שבי והתחלתי להבין שאני מפספס משהו. בהדרגה התחלתי להבין שאני רוצה לעבוד על פיתוח אנרגיה קווית, מציאת כיוון, יצירה של מטרות, גבולות, מחויבויות וחדות, יכולת לחתוך ולהכריע."  

באותם ימים חגגה תרבות הניו אייג' את התעוררות האיכות הנשית: האשראם במדבר חנך את פסטיבל "שאקטי" לנשים, ורפיק-ידידיה קמחי ארגן קומץ גברים למה שהוא כינה "מילואים רוחניים" – נתינת שירות לנשות "שאקטי". ארז הגיע למילואים הרוחניים על תקן הגבר הרוחני החדש, ובין בישול לשטיפת סירים גילו הגברים שהם מעוניינים לייצר לעצמם תכנים משלהם על רוחניות גברית. כך נולד פסטיבל "שיווה", שארז הוא ממייסדיו ומפיק בפועל את תכניו.

"שיווה נמצא על התפר בין התפישות, הוא מנסה לתת מקום גם למעגל וגם לקו" אומר ארז.  "לרעיונות של דיידה התוודעתי לראשונה בפסטיבל דרך אוהד אזרחי. פתאום היה מותר לי שוב להיות גבר בלי לשפוט את עצמי שאני לא רוחני, זו פשוט אנרגיה אחרת. דיידה תפס אותי מעבר למושגים, בלי יין ויאנג, היכן שהרוחני והפרקטי לא סותרים זה את זה. רוחניות בתחתונים."

מה זה בשבילך להיות גבר עכשיו, מהמקום החדש שאחרי גבריות הניו אייג'?
"המהות המרכזית של הגבריות בעיני ובתחושה הפנימית שלי היא נוכחות בוטחת ויציבה. אם המהות הנשית נוכחת בצורת הכלה, המקבילה הגברית היא נוכחות של קו: יציבה וחותכת. יש בגברים משהו אוטיסטי, כשהם נעלבים או שיש איום, הם נסגרים לקונכייה. גבריות היא האומץ להתמודד עם העוצמה של האישה ושל החיים. המאצ'ו עושה הרבה רעש חיצוני אבל למעשה הוא אטום. האומץ מתבטא בנוכחות, להיות שם. לא צריך להרים קול כדי להוכיח שאני לא פוחד, רק להיות נוכח."

בעוד אוכלוסיית הגברים המייצגת טרם עיכלה את הגבריות החדשה, בקרב גברי העידן החדש מסתמנת מגמה של גבריות חדשה עוד יותר, אשר שבה לחדד מאפיינים זכריים שנזנחו, בבחינת "היזכרות בזכריות", כפי שמגדיר זאת הרב אוהד אזרחי: "הגבריות החדשה כרוכה בפיתוח האנימה במושגים יונגיאניים או בת המלך שאבדה במושגים ברסלבים – נקודת השכינה שבגבר, היא האישה הפנימית. אך מי שכבר משוחרר מהמצ'ואיזם זמן מה מכיר בכך שהוא בגלות גם במקום הזה, זו אינה גבריות גברית, אך זהו שלב שני וחיוני בהתפתחות הגבר, כי על סמך פיתוח הנשי הוא יכול לגלות את ייחודיות הזכרי שבו."

אזרחי נולד כגבר החדש במיטבו: "התנגדתי לגילויי מצ'ואיזם משחר ילדותי, היה לי עולם פנימי נשי וקראו לי בכינויי גנאי כמו 'קוקסי'. גם כשחזרתי בתשובה התחברתי לפיתוח הנשי דרך החסידות והקבלה ונמשכתי אל העיקרון הנשי העגול, שלפיו העיקר הדרך ולא המטרה. היכולת להתנתק מתוכנית ולהוות במלאות את הרגע היא מצב ששואפים אליו בניו אייג'. להיות בכאן ועכשיו זו תפישת עולם נקבית, ולכן בשלב הזה הגבריות החדשה היא תנועה שקשורה להתעוררות הכוח הנקבי בעולם. כתבתי אז ספרים על התחברות לרגש וללב, שגבר יכול לבכות ולא חייב להיות מוצלח תמיד, להנהיג ולפרנס, ומותר לו לבשל ולהחליף חיתולים."

נו, זה נשמע מצוין! מה הבעיה?

"אז זהו שבוקר אחד, במהלך ההתבוננות והקפה במרפסת, אמרתי לעצמי: רגע, אם כל התכונות הנפלאות והמתקדמות רוחנית הן יותר נקביות וטבעיות לעיקרון הנקבי, אז מה זה גבר? מוטציה לצורך פרו ורבו? למה נוצרתי גבר ובשביל מה יש דבר כזה? מה המתנה הייחודית שלי ומהי המשמעות של רוחניות זכרית? המחשבה הזו פתחה מסע ארוך של נבירה בנפש, בקבלה ובפסיכולוגיה. מודל הנסירה בקבלת האר"י עוסק בהתפתחות הממד הזכרי והנקבי באלוהות בשלושה שלבים: בשלב הראשון הם דבוקים אחור אל אחור כשהנקבה קטנה מהזכר. זה מצב של תלות: אישה זקוקה לביטחון וגבר זקוק לרכות בחייו ולמין. זוהי תחושת 'בלעדייך אני חצי בנאדם'.

בשלב השני מתרחשת הינתקות הנקבה מהזכר וצמיחתה למצב שהיא שווה לו בקומתה. הניתוק  מלווה בדינים, וזוהי מלחמת המינים כיום. בזמן הזה, על פי האר"י, הזכר ישן, לא זוכר מי הוא באמת, ובשלב הזה נמצאת הגבריות החדשה המפתחת מאפיינים נשיים. השלב השלישי והמופלא הוא שהשניים שווים בקומתם, לא זקוקים זה לזו ואף על פי כן פונים פנים אל פנים ומזדווגים. אבל הזיווג הזה מצריך את התעוררות הזכר בתוך המציאות החדשה הזו."

איך נראית ההתעוררות בהקשר חדש שאינו נסוג למצ'ואיזם?

"בשלב הזה באים לעזרנו הארכיטיפים של עשיו, הצייד הפתיין, ויעקב, 'הגבר החדש', יושב האוהלים ובשלן הנזיד. הדמות של הזכר המתעורר בשלב השלישי היא דמותו של ישראל, השם שיעקב קיבל לאחר המאבק עם העשיו הפנימי שבו והאינטגרציה של השניים באישיותו. הזכריות אינה שלמה כשאתה רק הצייד או רק החנון. הפחד של יעקב לפני המפגש עם עשיו הוא הפחד ליפול חזרה למצ'ואיזם, אבל זה מאבק שהחנון מנצח בו ומטמיע את איכויות הצייד, בבחינת 'אורות דתוהו בכלים דתיקון.'"

כשאני מציגה את תפישת השלבים בפני ד"ר חן נרדי, הוא נחרד: "הגבריות המצ'ואיסטית קבעה סטנדרט שמי ששבר אותו היה 'חנון', ואני מרגיש שעוד דקה קוראים לי 'חנון' שוב. המודל היחיד לגבריות בעיני הוא מודל פתוח, בלי מדידות ושלבים. ובאשר למהות הזכרית והגרעין של הגבריות – תודה רבה – לא. זה מה שעשו לי מגיל אפס. אני פוחד ממצב שיקבעו לי כמה נשיות מותר לי לבטא. אני חושב שזה משתנה מתקופה לתקופה ומבת זוג לבת זוג. אנחנו דינמיים, וזה חופש שצריך לאפשר לגברים מבלי להגדירם."

אזרחי לא מתרגש מהביקורת, שכן לדבריו "המעבר לשלב השלישי לא בהכרח מתרחש באותו הגלגול, וכל אחד נמצא במקומו. רק אלפית מהאוכלוסייה מוכנה לזה, השאר עדיין בעיצומו של השלב השני והם כועסים, כי הם חווים זאת כרגרסיה."

בכל זאת, גם אחרי שיעקב היה לישראל, בתנ"ך ממשיכים לקרוא לו יעקב לעתים קרובות. בסופו של דבר הזכר החדש יוצא בהבלחות מתוך הגבר החדש המאוזן.

"נכון, יעקב נשאר הבסיס, אנחנו לא תמיד ב'ישראל', כמו שאנחנו לא תמיד במיטבנו. אבל הבעיה היא שיעקב אינו משמח את המציאות, כי הוא לא חודר אותה, לא פותח אותה. המציאות היא השכינה, השוכנת בכל, היא המלוא והוא האין שממנו יוצא הקו החודר. החשיבה של הגבריות הישנה היא 'שימות העולם, נזיין אותו', אך הזכריות המתחדשת מזיינת את הנקביות מתוך אהבה אליה ולמענה, ברגישות אליה. זהו הזיווג העליון והוא לא נעדר עוצמה וכיבוש.

למעשה, על פי הבעל שם-טוב, מה שמעכב את ביאת המשיח הוא שלא מחרמנים את הנקבה כמו שצריך בסוד הנשיקות. גבר חופשי באמת רק כשהאגו שלו מת, שיווה החופשי הוא שיווה המת, הקו חודר רק כשאין לו מה להפסיד, אז הוא לוקח סיכון, הוא בוטח וחופשי לאהוב אותה.

איך נשמע לך הרעיון של גבר חדש ורגיש אבל גברי ללא עוררין, גם יחד?"

 

סדנאות ומעגלי גברים בישראל

פסטיבל שיווה
מתחברים לזכריות עם ברוך רז, שחר ארז, ערן הלוי, הרב אוהד אזרחי, רפיק ומנחים נוספים.

"אח בטבע" – בהנחיית המאמן עידו כץ והפסיכולוג ד"ר חן נרדי
מפגשים בחיק הטבע לטיפוח האחווה, השותפות והחברות בין גברים. מקוששים עצים למדורה, סועדים יחד ומדברים על מערכות היחסים עם ההורים, בנות הזוג והילדים, קריירה או בריאות. הסדנה נערכת בשעות הערב במשך חמש שעות.

אבירים ללא שריון – בהנחיית ערן הלוי
מעגלי הקשבה בשילוב עם פעילויות חווייתיות בחיק הטבע. המפגשים מתקיימים במרכז אוריאל, סמוך לטבעון, ואחת לחודש בחיק הטבע.

קבוצות גברים לעבודה פנימית בהנחיית הרב אוהד אזרחי
סדנאות המתקיימות ברחבי הארץ בהשראת דייויד דיידה.

אבהות מהלב בהנחיית אביב עגני
מפגשי אבות שרוצים לשפר את חיי המשפחה שלהם. 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: