כתבה זו הינה חלק מהפרוייקט המרכזי "תשתחרר, גבר" במגזין "חיים אחרים" דצמבר 2007.
לכתבה המרכזית: גברים מנגה, גברים ממאדים.
דיוויד דיידה (לשעבר גרינברג) הוא מורה רוחני אמריקאי מבוקש מאד, רב השראה ופרובוקטיבי, מחברם של עשרות רבי מכר בנושא מיניות ורוחניות שתורגמו ללמעלה מ-20 שפות, בהם "דרך גבר" ו"לילות פרא" שתורגמו לעברית בהוצאת "דופן". מקריאת ספרו "דרך גבר", שתרגומו המדוייק מאנגלית הוא למעשה "דרכו של הגבר הנעלה", ניתן להניח שהוא מעודד את טיפוחה של איכות גברית המזכירה במקצת את דימוי הגבריות הישן שעמלנו רבות להתנער ממנו, מעין כסת"ח רוחני לדימוי של זכר-האלפא. בנוסף, מקריאת האוטוביוגרפיה של הכשרתו הרוחנית "לילות פרא", שרבים חוו אותו כספר פורנו רוחני, ניתן להסיק שהוא מעודד פריצות מינית כדרך רוחנית.
אבל עשר דקות לתוך הראיון, נוכחתי בתדהמה שהוא מסכים עם הביקורת שלי עוד לפני שהספקתי לשטוח אותה, והוא מודע לכך שמרבית הקוראים אינם מפרשים נכונה את ספריו ואינם תופסים במדוייק את אופי עבודתו. עם זאת, נראה שהוא אינו מתאמץ במיוחד להבהיר ולדייק זאת בספריו וזה לא מטריד אותו מה אנחנו חושבים עליו. את הנוכחות המיוחדת שלו, נחושה מאד ועם זאת קלילה, ניתן היה לחוש גם דרך הטלפון בצדו השני של העולם ותהיתי מדוע חשוב לי כל כך שיבינו אותו באמת, אם הוא עצמו חופשי לחלוטין מעיסוק בכך. "את מדברת מפחד" הוא צוחק עלי בעדינות, כשאני נכשלת שוב ושוב בלהכניס אותו לתוך תבניות. פחד מפני מה? אולי מפני החופש המוחלט.
איזון זה לא סקסי
" לקיומה של תשוקה מינית דרושה קוטביות ברורה בין הגרעין הזכרי שלך ובין האנרגיה הנקבית של האישה שלך. כשאינך מארגן את מטרות מערכת היחסים שלך על פי סדר קדימויות, אנרגיות שונות אלו מבטלות זו את זו, ואתה נותר עם בת-ברית בעלת מיניות ניטרלית" ("דרך גבר" עמ' 103).
איך אתה מגדיר גבריות?
"אני לא מגדיר, אני לא עובד עם תיאוריות אלא עם אנשים. אני רואה איפה הם נמצאים ועוזר להם לקחת את הצעד הבא שלהם."
ובכל זאת, כתבת על הנושא ספר, מה הרעיון המרכזי מאחוריו?
"באופן כללי אני מחלק את נושא הגבריות לשלוש תקופות בזמן. בתקופה הראשונה, דימוי הגבר הרווח היה המאצ'ו החזק ובהתאמה האישה היתה עקרת הבית הכנועה. בתקופה השניה, שהיא ימינו, המסה העיקרית של האנשים נמצאת במגמה של איזון הנשי והגברי: הנשים הופכות עצמאיות וחזקות והגברים מתחברים לרגשותיהם ולטבע. במשך זמן רב העולם היה תחת שלטונה של אנרגיה גברית ועכשיו האנרגיה הנשית תמשול לזמן מה. תרבות הניו אייג' היא חלק מהמגמה הנשית הזו, עבודה על מישור ההוויה, חיבור לרגש ולטבע. הספר שלי, 'דרך גבר', פונה לאנשים שמיצו גם את השלב הזה ומתייחס לשלב השלישי, שבא אחריו.
"בתקופה השניה הנשים משתחררות מהזדקקותן ומתלותן בגברים אך מכיוון שכקבוצה הן מפותחות יותר מגברים, הן מתחילות להרגיש בודדות לנוכח הגברים הזורמים, המטפלים, האלטרנטיביים, שהתחברו להוויה ולרגשות. לחלקן יש תחושה שהגברים חלשים או שאין גברים טובים. אז אחרי שגברים למדו לכבד את הנשי, את הנשים ואת כל היצורים והם מלאי הערכה ואהבה אלו לאלו, רק אחר כך עבודת 'דרך גבר', המבליטה מחדש את המאפיין הגברי בתוך האיזון שהושג, הופכת רלוונטית."
אבל למה להבליט מחדש את המאפיין הגברי? הסיבוב הראשון שלו לא היה כזה מוצלח, מה אם הגבר יפול חזרה למצ'ואיזם?
"כי משיכה מבוססת על קוטביות, ובמצב של איזון, באופן טבעי, הקוטביות מצטמצמת ונמעכת, לשם האיזון. וזה מועך ומצמצם את התשוקה בהתאמה. נכון שיש סכנה אינדיבידואלית של נפילה מחדש למצ'ואיזם, רגרסיה היא תמיד אופציה באבולוציה. צמיחה היא תהליך שיש בו מרכיב של סיכון. החיים הם תהליך מסוכן, הלוא אפשר למות! זו לא סיבה לא לחיות את זה. פעם נשים וגברים היו מופרדים אלה מאלה, היתה בזה חוכמה מסויימת ויש גם חכמה לאינטגרציה ביניהם כיום. אבל יש עוד שלב אחרי זה, בו אולי הם שוב ייפרדו קצת, אבל ממקום של חופש ומרחב אישי להיות הזכרי או הנקבי הקוסמי."
עד כה אמרו לנו שאיזון הנשי והגברי זה משהו לשאוף אליו, ואתה אומר שאיזון זה לא סקסי?
"תגידי לי, מה יכול להיות מושך בשני אנשים מאוזנים וניטראלים? אדם צריך להדגיש ולגלם פן אחד כדי שהפן הקוטבי יתגשם בגוף הפרטנר שלו. הדבר אינו קשור כלל לנטייה מינית וגם בקרב זוג הומוסקסואלי צריכה להתקיים קוטביות. יכולה להיות אהבה גדולה בין בני זוג מאוזנים אבל לא תהיה תשוקה, כי אין קוטביות. תרבות הניו אייג' אכן חותרת לאידיאל האיזון, אבל זה רק שלב בהתפתחות. מעבר לאיזון ממתין שלב שלישי שהוא חופש מוחלט, ללא התייחסות לשום סטנדרט ונורמה.
"אנשים מאוזנים הם לא מעניינים. האנשים שהיתה להם ההשפעה העמוקה ביותר על האנושות, הוגים, אמנים, היו נועזים ומלאי תשוקה, לגמרי נטולי איזון. תרבות הניו אייג' צריכה ללמוד להכיל גם את זה ולא להיות פאנאטית לאיזון. אם את מתעקשת על טרמינולוגיה של איזון אז אפשר לומר שבשלב השלישי משיגים איזון ביכולת הגישה, כלומר לאדם יש גישה שווה, לנשי ולגברי בתוכו, בהתאם לסיטואציה הנדרשת. אדם בוחר בכל רגע אילו מאפיינים להבליט וכמו באמנות, את בוחרת בכל פעם עם אילו צבעים לצייר. 'דרך גבר' פשוט עוסק ספציפית ביכולת השימוש ביסוד הגברי."
שובו של הזכר הקוסמי
"רגע היציאה אל החופש הוא תמצית ההתעלות הזכרית. קריאת תגר על המוות, הצלחה במשימה או משחק ספורט תחרותי (שהוא ביטוי טקסי להתגברות על איום המוות) – הם כולם אופנים של התעלות זכרית. העיקרון הזכרי שואף תמיד להיחלץ מהכבלים העוצרים אותו – אל החופש" ("דרך גבר" עמ,153).
מהו בדיוק היסוד הגברי הזה, המהות הזכרית?
"שיחת גברים" – תרגיל מעשידיידה מציע לגברים לתרגל קבלת ביקורת מגברים אחרים כדי ללמוד לצמוח מאנרגיה זכרית טהורה "הפק הנאה מהביקורת הישירה של חבריך. יכולתו של גבר לספוג ביקורת ישירה מגבר אחר, תלויה במידת יכולתו לקבל אנרגיה זכרית. אם הוא מתייחס באופן שלילי לאנרגיה זכרית (כלומר, לאביו), הוא יגיב כמו אישה, ייעלב ויתגונן, במקום להשתמש בביקורת של גברים אחרים לתועלתו. דאג להיפגש עם חבריך הקרובים ממין זכר בערך אחת לשבוע, ולדסקס איתם יחד מה אתם באמת עושים בחיים שלכם, ומהם הדברים שאתם מפחדים לעשות. השיחה צריכה להיות קצרה ופשוטה. אתה תספר מה קורה איתך, ואז יציעו לך חבריך מעין ניסוי התנהגותי, משהו שדרך עשייתו תגלה משהו, או תוסיף יותר חופש לחיים שלך. "גברים שהם חבריך הקרובים צריכים להיות מוכנים לאתגר את הבינוניות שלך על ידי הצעת פעולה מעשית מסוימת, בה תוכל לנקוט, אשר בדרך זו או אחרת תוציא אותך מהשגרה שלך. ואתה מצדך צריך להיות מוכן להציע להם את הכנות האכזרית שלך באותה מידה, כדי לאפשר לכולכם לגדול. חברים טובים אינם צריכים לגלות סובלנות לבינוניות אחד של השני. אם אתה בקצה שלך, על חבריך הגברים לכבד זאת, אך לא לוותר לך. עליהם לכבד את הפחדים שלך, אבל להמשיך לדרבן אותך בדרך אוהבת להתגבר עליהם, מבלי ללחוץ עליך. "אם אתה סתם רוצה תמיכה מחבריך הגברים מבלי שיציבו בפניך אתגר, ראה זאת כסימן לעניין לא סגור שיש לך עם אביך, בין אם הוא בחיים או לא. כוח האב הוא הכוח של הדרכה והצבת אתגרים בדרך אוהבת. ללא העוצמה הזכרית הזאת בחייך, הכוון שלך יהיה מעורפל, ואתה עשוי להתפתל בעיסה של עמימות ושל חוסר יכולת לקבל החלטות. חבריך הקרובים ממין זכר יכולים לספק לך את אלומת האור הקשֶׁה – האור העירום של אהבה ללא פשרות וללא ניסיון להתנחמד אתך – שלאורה תוכל לראות את הכוון בו אתה רוצה ללכת באמת." |
"הזכרי הוא היכולת להזדהות עם התודעה, להרגיש את עצמי כתודעה, בתפקיד העד. לעומתו היסוד הנשי הוא בתפקיד החווה, מזוהה עם האור של האהבה, להיות את האור זה איכות נשית. אז עכשיו את מבינה מדוע תרבות הניו אייג' היא נשית במהותה. גברים בעולם הניו אייג' פשוט עושים מה שנשים תמיד עשו, היו האור והתחברו לחוויה, הפכו לזורמים. השלב הבא אחר כך הוא החופש לבחור ולראות כיצד מה שאני בוחר לבטא משפיע על הסביבה שלי בצורה אחרת. כאשר הגברים, כקבוצה, היו בעיקר בהזדהות המצומצמת עם התודעה, הם היו בשלב הראשון. בשלב השלישי שאני מדבר עליו, יש לכל אדם גישה שווה לגברי ולנשי אבל עדיין יש לך מאפיין, ויכול להיות לך מאפיין מוביל גברי."
האם יש איזה שהוא קשר בין מגדר לאיכות גברית, כלומר האם בכל גבר קיימת או צריכה להתקיים דומיננטיות של איכות זכרית?
"בפירוש לא. את שוב מבקשת ממני להגדיר בעקיפין והגדרות זה כל כך דור ראשון. אין 'צריך' להיות בטרמינולוגיה שלי, אני מתעניין רק במה שיכול להיות, באפשרויות. לכל אדם ואדם יש קומפוזיציה שונה: יש גברים שהחלק הנשי מפותח בהם בצורה טבעית ומהותית ולהם העבודה שאני מציע ב'דרך גבר' לא רלוונטית. אני מלמד יוגה של אינטימיות ואני עוזר לאנשים לגלות מהי המהות הטבעית שלהם. נניח שהמהות הטבעית שלך היא מהות נשית אבל בגלל פגיעה והתעללות פיתחת בילדותך קליפת הגנה של אנרגיה גברית שאת לא צריכה אף אחד, ואז בגיל ההתבגרות גילית שבנים נמשכים דווקא לבנות נשיות ואז הוספת עוד קליפה של נשיות מזוייפת כדי למצוא חן וכך הלאה.
"אנשים לא תמיד מודעים לקליפות הללו והעבודה שלי היא לעזור להם להשיל אותן ולהתחבר למהותם הטבעית. לרוב התלמיד כל כך מזוהה עם ההגנות שלו שהמורה רואה את מהותו יותר טוב ממנו, ואם זו מהות זכרית שטושטשה על ידי רוחניות נשית, שם נכנסת העבודה המוצעת ב'דרך גבר'. הספר כתוב ספציפית לגברים בשלב הזה, על אף שאני עובד עם כל אדם בכל שלב.
אז למה שלא תגיד בספר את מה שהסברת לי עכשיו?
אני לא כותב ספרי תאוריה ולא מעוניין לפרט את השלבים תאורטית כמו שאני מספר לך עכשיו, אלא מתוך ראיית העולם הזו אני כותב לשלב ספציפי, מתוך הנחה שבתקופה הזו מסה של אנשים נמצאת בשלב הזה והם יזהו את זה. אני כותב ספרים לשלבים ספציפיים בהתפתחות, זה אינו מהווה סטנדרט כללי, אין דבר כזה סטנדרט כללי, אבל אני מודע לזה שרבים קוראים את ספרי בצורה כזו, בחיפוש אחר מודל שנכון לכל אדם בכל זמן. חברי הטוב, הפילוסוף קן וילבר, אמר לי שהוא מעריך שרק 0.001% מהקוראים תופסים את הספרים שלי בצורה הולמת."
נראה שהערכת המסה של דיידה נכונה לגברי ארה"ב בתרבות הפמיניזם והתקינות הפוליטית, אך בישראל, כשאחוז הגברים "דור ראשון" עדיין מושל בכפה, הספר אכן עשוי להתפרש בצורה לא נכונה.
אז למה לכתוב ספרים שרק מתי מעט יכולים להבין?
"אני רוצה לדבר על מה שמשמעותי עבורי. זה מה שיש לי לתת, זו המתנה שלי לעולם, אני מסיר מעצמי את האחריות לפרשנויות ולשימוש של הקוראים בחומר הזה."
זה לא נראה לך קצת לא אחראי? כלים שנופלים לידיים לא מתאימות בשלב הלא נכון יכולים גם להזיק.
"המון אנשים מתים מתאונות, האם זה אומר שעלינו להפסיק לייצר מכוניות? אני מייצר מכונית, אני לא אחראי למי שנוהג בה. זה מה שאמנים עושים, יוצרים יצירה מאתגרת, יש בה משהו פורץ דרך. זה מסוכן וזה חלק מהעניין. אני מודע לזה שאני לוחץ לאנשים על כפתורים ואנחנו עובדים עם זה משם כשהם מולי. אבל את מבקשת ממני לעצור את עצמי, את מה שאני, בגלל שזה עשוי להכאיב לאחרים? מצד שני אני לא מסכים היום עם דברים שאמרתי לפני שנתיים. כמו אמן, ההשראה שלי היא תלוית מקום וזמן ואני מתפתח כל הזמן, אני לא חי בהיאחזות."
אורגיות בגיהינום של מיקונוס
"החבר הכי טוב שלך עם ג'יאה, שעלי לציין, מתמוגגת מהנאה. ולמה לא? האם היית רוצה להגביל את התענוג שלה? את האהבה שלה? אתה חושב שהיא אמורה לאהוב רק את התחת השעיר שלך? האם אתה מרגיש…" מיקונוס עצר לרגע, הביט לצדדים, חייך, החזיר את מבטו אלי וגיחך במלא פיו, "האם אתה מרגיש נבגד?" באמת הרגשתי נבגד. על ידי ג'יאה, על ידי למואל, על ידי מיקונוס. על ידי הכל. הייתי מוכן לעזוב הכל וללכת. רציתי את החיים שלי בחזרה, כמו שהיו פעם" ("לילות פרא", עמ' 115).
דיידה רחוק מלהיות צנוע אבל לומר שהוא שחצן זה בעצם להודות, שמול אדם חופשי באמת, נלחצים לי כל הכפתורים שמזכירים לי עד כמה אני מתפשרת על עצמי. על סמך מה הנחתי עד כה שחופש מוחלט הוא דבר מאוזן והרמוני לאחרים? שהמציאות אינה כאוטית? שצמיחה היא תהליך נעים? בתרבות הניו אייג' נתקלתי לא פעם ב"אור ואהבה" כטיוח לחסימות ופתאום זה נראה לי מאד הגיוני שדיידה מרגיז אותי ואני מרגישה תקועה מולו. בחדוות קרב של התפתחות אני מסתערת על הנושא הטעון הבא: רומאן החניכה האוטוביוגרפי של דיידה, "לילות פרא", מספר על מפגשיו עם מורה שנוי במחלוקת בשם "מיקונוס" שלימד אותו לחיות כאהבה ולמצוא את האלוהות בכל דבר, בייחוד בסקס. ההכשרה כללה פריצה מוחלטת של הגבולות האישיים לגבי סקס.
אחד הדברים הקשים ביותר שהתמודדנו איתם מול הגברים בני "הדור הראשון" היה גישתם הבלתי אישית אל-אישית ולעיתים אף אלימה כלפי נשים. דיידה מתאר יציאה מהממד האישי, אך מעברו השני, לאהבה על-אישית, שבה בני הזוג מגלמים בגופם את היסוד הזכרי והנקבי הקוסמיים. ההבדל בין אורגיה יצרית סטנדרטית לבין "אורגיה אלוהית", אולי בדומה לפולחני דת האלה העתיקים, הוא הבדל סובייקטיבי-פנימי מאד. קל לאבד את זה וליפול להחפצת הפרטנר. קל להשתמש בתירוץ הרוחני כמסווה מילולי ריק ליצריות פשוטה. ולא קל כל כך לראות בפועל את ההבדל בין התפיסה ש"כל אישה זונה", לבין תפיסתו של "מיקונוס" שכל אישה היא בבסיסה התגלמות של האלה העסיסית. במקרה הזה לא התכוונתי לוותר לדיידה בסוגיית המסר לקורא, אבל הוא שוב הפתיע אותי.
נראה שהיית מהבודדים שנכנסו ל"פרדס" במובן הקבלי ויצאו עם פירות במקום שבו רבים אחרים ניזוקו. "מיקונוס" אינו נשמע כמורה שהייתי בוטחת בו וממליצה עליו. האם פריצת גבולות מיניים ואורגיות רוחניות נראות לך דרך מתאימה ומרחב בטוח לעבוד עם אנשים על חסמים מיניים?
"את צודקת לגמרי. גם אני לא הייתי בוטח במיקונוס והבעתי ביקורת ברורה עליו בספר. כתבתי את הספר כדי לזקק את התובנות מהתקופה הזו, דווקא כדי שאנשים יוכלו להשתמש בהן מבלי לעבור את מה שעברתי. אני לא ממליץ לאף אחד לעבור את הגיהנום הזה שבקושי יצאתי ממנו בחיים. מה שכתוב בספר זה רק קצה קצהו של הקרחון, אם אכתוב את כל מה שעשינו באמת, יבואו לאסור אותי. חקרנו כל דבר אפשרי, לא הייתה פנטזיה אחת שלא התשתי את עצמי בה עד שלא רציתי יותר ממנה לעולם. מעולם לא עבדתי בצורה כזו עם אנשים, אין אצלי בסדנאות אורגיות וזה גם לא מקובל עלי שיועברו סדנאות בהשראת הספר הזה שיובילו לאורגיות."
אהבה היא לא תחביב
"נשים או אלהים – זו הבחירה המסורתית למה שנקרא אדם רוחני, אתה מבין. אבל זו בחירה מיותרת לחלוטין. נשים הן אלהים, סקס זה אלהים. הכל זה אלהים, ואלהים הווה גם מעבר לכל. עצתי לך, ידידי, היא לרקוד עם הגברות. אהוב אותן באופן מוחלט, אך לעולם אל תשכח שאתה נמצא גם מחוץ לחדר ממש ברגע זה". ("לילות פרא", עמ' 33)
הספר הבא שלך שיתורגם לעברית הוא "Finding God through Sex". למה ניתן לצפות מהספר הזה?
"כל פרק בספר מתחלק לשלושה חלקים: הוא מתחיל בסיטואציה טיפוסית מהתחום המיני ואחר כך מפרט מה היסוד הנשי עושה במצב זה ומה היסוד הגברי. הרעיון הוא לפעול ממקום שבו אנו מלאים באהבה."
מה זה אלוהים עבורך ואיך מגלים אותו באמצעות המין?
"אלוהים זה דבר אחר בכל שלב התפתחות ועבורי בהקשר הזה הוא המסתורין של האינסופיות. כשאדם מחובר לנשמתו ומשם למשהו גדול יותר, זה ברור שהוא מיושר עם יופי גבוה יותר. כשאני שומע זמרת ששרה מחיבור למקום הזה אני מיד מזהה את האלוהות שבשירה שלה ומתרגש עד דמעות. כמו באמנות, את החיבור לאלוהי יש לתרגל. אני יכול לבקש ממך עכשיו שתרקדי מתוך מקור ההשראה הכי עמוק שלך. את תעשי זאת לדקות ספורות ואז הנוכחות הזו תישמט ממך. רקדן מקצועי יצליח להחזיק בנוכחות הזו קצת יותר זמן ממך. בגלל זה אנשים משלמים, כדי לראות האמנים מנכיחים את ההוויה הזו בגופם.
"יש הבדל בין להבין משהו לבין לחיות אותו. בסדנאות שלי אנשים מתנסים בלחיות את זה. לכל אדם אני נותן תרגולים ספציפיים שמתאימים לו, אך מעטים הם האנשים שמוכנים לתרגל את זה אחר כך בבית כדי להמשיך ולהנכיח את זה בעצמם, כמו שמעטים מוכנים להשקיע את התרגול הדרוש להיות אמן מקצועי. וזוהי האמנות של החיים, היכולת להרגיש אלוהים דרך כל דבר. הסיבה שאני עובד בעיקר על התחום המיני היא ששם נמצאים מרבית החסמים אצל בני אדם. אפילו חסמי פתיחת הלב לרוב קשורים בשורשם לתחום המיני. אך רוב האנשים בוחרים לא לקחת על עצמם את התרגול הנדרש כדי להתמקצע כאמנים של החיים. רוב האנשים לא מעוניינים שהסקס שלהם יהיה אמנות, אצל הרוב סקס הוא בגדר תחביב."
אבל לא כולם חזקים מספיק להתהלך בעולם בפתיחות מלאה לכל אדם וחוויה. הודית בעצמך שלא כולם היו שורדים את ההכשרה שעברת. לא כל ההגנות שלנו הן מפחד, חלקן משרתות אותנו להתפתחות הדרגתית ובטוחה, בקצב המתאים לנו.
"נכון. הגנות הן דבר נהדר כשאנחנו משתמשים בהן באופן מודע. אבל לרוב הן הופכות לחסמים כשהן פשוט תקועות שם ואדם הופך מזוהה איתן. הגנה כרונית לא מודעת מושכת אלינו אנשים שאוהבים את החסמים שלנו ולא את ליבנו."
יחסי מין אחרי גיל 25
בניגוד הגמור לרושם המתקבל מכתיבתו, בחייו האישיים דיידה בוחר במונוגמיה ודיעותיו על מיניות אף עשויות להתפרש כשמרניות, אלמלא קראת את ספריו. כעת משפוייסתי לגביו, הפכתי מאד סקרנית.
נולדת כדיוויד גרינברג. האם שינית את השם כי זה לא שם מתאים למורה לטנטרה?
(צוחק) "מגיל צעיר ידעתי שאהיה סופר, את החומרים הראשונים שלי כתבתי בגיל 8. דיידה היה שם החיבה שלי בילדות וכשחיפשתי שם עט, זה התאים."
ממתי בעצם אתה עוסק בעניין של רוחניות, גבריות ומיניות?
"בגיל 8 כבר הייתי עושה עם חברים שחזור גלגולים במרתף, ככה שאת הניו אייג' מיציתי כבר בגיל עשר. בגיל 14 למדתי יוגה מינית (Sexual yoga) כשעדיין הייתי בתול, ובגיל 15 כששכבתי עם חברתי לראשונה זה כבר היה סקס טנטרי לעילא, עם הקפדה על הנשימה ומבלי לגמור. חברתי דאז היא רופאה כיום ומדי פעם היא עדיין מתקשרת אלי להגיד לי וואו. היא מבינה כמה יוצא דופן היתה אז החוויה הזו.
"חבל שזה יוצא דופן, הייתי רוצה שילדים ילמדו את הדברים האלה היום במקום הפורנו הירוד. הייתי רוצה שאנשים בכלל לא יעשו סקס לפני גיל 25, אבל שיתאמנו על האנרגיות האלו לפני כן, שילמדו אותם איך להתייחס לזה ואיך לנשום, שיבואו עם ידע לפני ההתנסות, על מנת לדעת מהן המתנות שלהן ומתי בדיוק זה מתאים לתת אותן."
יש לך מסר מסכם, שורה תחתונה, לקוראיך המבולבלים שמפרשים אותך לא נכון?
"תאהבו מהלב, ואם יש לכם פחד תבדקו אותו, כדי שאהבתכם תזרום למרות הפחד ולא תתקע שם. שמרו את הלב פתוח, תחיו כאהבה כמו שאתם, עם הטוב והרע והעלו זאת לדרגת אמנות."
בספרו החדש שיצא לאחרונה בארה"ב "Instant Enlightment", דיידה מגדיר הארה בצורה פשוטה ונגישה לכולנו, כאותה נוכחות אוהבת שאנו מסוגלים להזרים מבפנים על מנת לחוות לעומק ולקדש כל רגע בחיינו. הוא אינו ניגש למושג השחוק הזה במילים גבוהות וסתומות, אלא מציע תרגולים פשוטים עד רמת הנשימה, כדי להיות שם ולהחזיק בזה. זה הרבה יותר קל לשמור על ראש פתוח מאשר על לב פתוח וחשתי שעשיתי צעד בנושא ממש תוך כדי הראיון הזה. זה נדיר שאני מתרשמת עמוקות ממורה רוחני, אבל נראה שברוח, כמו באהבה, כשזה "זה" ו"זה" נוכח מולך, פשוט יודעים.
אבסולוט כרמל 