מסע בזמן

מסע בזמן אינו מדע בדיוני עתידי, הוא מתרחש כל העת. מכונת הזמן היא המודעות שלנו והיא נודדת 24/7 בין זיכרונות העבר לחלומות העתיד, שהופכים ממשיים בגוף החווה ומגיב לתוכנם.

יש נוסעים שתקועים באיזו טראומה בזמן מסוים ולא מצליחים למצוא את הקואורדינאטות לחזור להווה. יש נוסעים שמשייטים בעתיד ומפנטזים אך העתיד מאבד את ממשותו אם לא נשוב להווה כדי ליצור אותו. לפעמים מישהו יעליב אותנו ומכונת הזמן תזרוק אותנו מיד לילדות, למקום בו ספגנו עלבונות דומים ונגיב בדיוק כמו אז, ניפול/נברח לדפוסי העבר. ולפעמים, אני עתידי שכבר הגשים את חלומנו קופץ לעזרתנו בהווה ועושה עבורנו את צעד הדילוג מעל הפחד, ששם אותנו על דרך המלך. אחר כך נקרא לזה "הברקה" או "אינטואיציה".

אין דבר כזה ציר הזמן, הזמן הוא ממד של מרחק: המרחק בין מי שהייתי למי שאני היום הוא מרחק של מודעות ובחירה. המרחק בין מי שאני היום לבין מי שאני עתידה להפוך להיות הוא במרחק "קפיצה קוונטית" של העזה ויצירתיות.  ולכן "ציר" הזמן הוא מעגלי. אותן הזדמנויות בשינוי אדרת מתגלגלות לפתחנו, בוחנות את עוביין ויציבותן של השכבות שצברנו, עודנו מיטלטלים בין ראש לזנב. והנה שוב ראש השנה, ומה נשתנה?

(אלמלא ציפי לבני, היה זה דז'ה וו)

                                         שנה טובה. זה לא איחול, זו החלטה.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: