החלון הכחול

הצילום הומצא על מנת לתעד, לתפוס ולהקפיא רגע של התרחשות. הצילום נועד לשרת את החיים אבל מאז שהצילום נפוץ נדמה שהחיים נחווים כדי לשרת את הצילום. מטיילים מכירים את האכזבה המרה של "לא הספקנו לצלם" מראה נדיר, אכזבה שכמעט מבטלת את קיומו של אותו מראה רק בגלל שלא נוכל להשוויץ בו באלבום התמונות. ייתכן כי לא נזכור כלל את המראה הזה כי מרוב שהיינו עסוקים במאמץ לתעד אותו לא חווינו אותו כלל.

לפני יומיים חזרתי ממלטה. כתבת וידיאו מלאה וגם סיפורים כתובים מרתקים יגיעו בהמשך אבל הנה מחשבה אחת על התמונה הזו, "החלון הכחול" בחוף dwjera באי גוזו. עליתי על הצוק המדהים הזה מאבן גיר שנטוע במים, בשביל התמונה. בשביל אוסף התמונות "כרמל על קצות צוקים" מרחבי העולם. המחשבה שלי כבר מאולפת לזה. איך שראיתי את הצוק הזה אמרתי לעצמי "אני רוצה תמונה על קצהו". לא עליתי עליו בשביל חוויית הטיפוס, בשביל הנוף שנשקף ממנו, השקט המדיטטיבי ששורר עליו ואפילו לא בשביל תחושת הסחרור הקל של "בא לי לקפוץ" כשאני עומדת ממש על הקצה. כן, חוויתי את כל אלה, אבל הבוס של כל התחושות הללו, החזון הבלעדי, מסגרת העל, הייתה התמונה המחורבנת. התמונה שתצולם מלמטה, ה-תמונה שלי על הצוק.

הצוק לא מתמסר בקלות. "זה או אני או את" הוא כמו נוהם לעברי בשמחה לאיד. "אם יראו אותך בזום, זו תהיה תמונה סתמית שלך על ערימת סלעים, ללא כל ההוד שלי. ואם אמלא את הפריים במלוא קומתי והדרי, את תראי כנמלה על אפי ולא יהיה שום הבדל בינך לבין כל אדם או יצור אחר. לכי תוכיחי שזו את שם למעלה".

זו באמת לא אני שם למעלה. לא בתמונה הזו, על כל פנים. אבל הייתי שם, לעזאזל. הייתי שם. וכמו שלא בטוח אם אכן נפל עץ ביער כשאיש לא שמע, מתחילה להתערער לי האמונה בהוויה ובחוויה שאיש לא צילם. כל מה שיש לי זה ניחוח התחושה, זיכרון החוויה של איך זה הרגיש שם למעלה. אבל אפילו את זה אני קצת ממציאה עבור עצמי, כי כשזה היה הווה, הייתי עסוקה מדי בלהצטלם. ועכשיו, בעתיד, אולי רק הפנוט נסוג ישיב לי את מה שדחקתי מחוץ לפריים של התודעה.

יום אחד כשאהיה זקנה יהיה לי אומץ לצאת לטיול ארוך במקום מרהיב שטרם הייתי בו, נטולת מצלמה. אני נחרדת מעצם המחשבה על חוויה שתחלוף מבלי שעדשה מיומנת תספיק להיאחז בה, תביס את התנועה המתמדת והריק הבסיסי שדברים מופיעים ונעלמים בו מיד. אבל יום אחד, כשאהיה מאד זקנה,  אולי כל זה כבר לא יטריד אותי.  

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: