איך לא בחרתי בסוף ב"עיר לכולנו"

כשיזמתי חוג בית עם דב חנין, דב הגיע לבייתי מלווה בשני פעילי עיר לכולנו. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על הרשימה וזה נראה לי טבעי לבחור בהם למועצה לצד דב. אחרי המפגש התחלתי לקבל מיילים מעיר לכולנו. בהתחלה מדי פעם ואחר כך פעמיים ביום או יותר. בשבועיים האחרונים תדירותם ותוכנם של המיילים התחילו לעצבן אותי. אם יש משהו שעושה לי עור ברווז זה ווייב של עסקנות פוליטית, שפה בומבסטית כזו של "היום זה היום הגדול! היום משנים את העולם! זה הזמן להרים טלפון לכל מי שלא ראיתם מאז כיתה ב' ולשלוח אותו להצביע עיר לכולנו!". זה היה בדיוק הזמן להתחיל למחוק באוטומט כל מייל מעיר לכולנו יחד עם כל שאר הספאם.

בהתחלה שפטתי את עצמי לחובה: כרמל, את בחורה רציונאלית, מה פתאום את מחליטה לא לבחור בעיר לכולנו בגלל תגובה אמוציונאלית כלשהי? זה לא לעניין. אבל זה לא היה העניין. הכעס הקטן הזה פשוט פער סדק קטן, שלתוכו זרמו אחר כך ספקות אחרים. בתיבת הדואר שלי נחת פלאייר אנונימי (בדיעבד הסתבר שהמפיץ הוא פאר ויסנר, הערס הירוק), שכתוב בשפה בהמית ומטיל רפש על דב חנין. בטרם זרקתי אותו בשאט נפש, נוכחתי כי משהו מתוכנו חדר לי לראש וניקר בו כנגד רצוני: מי זה אהרון מדואל מהליכוד שיעמוד בראש עיר לכולנו אם חלילה דב לא יזכה? האם הוא באמת עבריין? מי הם האנשים בעיר לכולנו בכלל?

לא רציתי להיות מושפעת מהרפש הזה, אבל זה כבר יצר אצלי ספק והוסיף שמן למדורה. ניסיתי להפעיל אינטואיציה, להרגיש קצת את הווייב של עיר לכולנו. משהו שם מטושטש לי, קשה לי לתמלל את זה אבל אני לא חשה שיש הרמוניה, שיש הלימה בין הכולנו הזה. כמעט ראיתי קדימה, עתיד שבו חברי הרשימה מסתכסכים אלה עם אלה על נושאים שונים ומתפוררים כמו סיעת שינוי בכנסת. אני מכירה בעיקר את התומכים שלהם, החברים שלי, אבל הם לא חברי המועצה…. וזוהי, גבירותי ורבותי הדינמיקה הרציונלית של אי הרציונליות בנפשו של הבוחר, שמתגלגלת כמו כדור שלג מהרגע שנפער הסדק. אולי אם לא הייתי מתעצבנת על המיילים לא הייתי שועה לכך, אבל מרגע שנפער שם סדק, המים התחילו לחלחל ולא הייתה לי על כך שליטה.

לקחתי את הכלב ושמתי פעמיי לכיוון הקלפי שלי. כשהתנדבתי לעזור לעופר אבן בפריימריז לעבודה, הופתעתי כמה אנשים באים להצביע מבלי לדעת בוודאות למי, כמה אנשים שידעו כל החיים מה הם רוצים, הופכים פגיעים מעורערים ומהורהרים בדקה ה-99, וכמה שיחה שלפני הכניסה לקלפי יכולה להטות קול. כשאני עומדת בחוץ עם פעילי עיר לכולנו אני תופסת שתי בנות שאני מכירה מגינת הכלבים וגורמת להן בשיחה של פחות מעשר דקות לשנות את דעתן ולהצביע לחנין במקום לויסנר. עשיתי את היומית שלי. אבל הנה עכשיו גם אני במקום המעורער הזה. הכול פתוח לגבי הפתק שלי למועצה ואני מבקשת מהבורא שישלח לי רמז, שמישהו יפתח איתי בשיחה, שמשהו יקרה.

ילדון אחד מ"רוב העיר" פותח איתי בשיחה. אני מגלה מהר מאד שאין לרשימה הזו עמדה לגבי ראשות העיר אבל הילד לא מתבייש לנפנף מולי בשאלה איך נוח לי להצביע למישהו שלא עומד בשירת התקווה. מי אלו ה"צעירים" האלה בכלל? בעלי פאבים בעיקר, ראש הרשימה הוא הבעלים של הלנדן. עם כל הכבוד לפן הבלייני של תל אביב, גם זו לא העיר שלי. לא התרשמתי שהם יודעים מה הם רוצים מעבר לאינטרסים של הפאב, והכי גרוע – הם עוד עלולים למסמס את אכיפת חוק העישון במקומות ציבוריים ואז בכלל אבדנו. זה בטח לא היה הרמז שלי.

בכניסה לקלפי השומר לא מרשה לי להכניס את הכלב למתחם. למה? סתם. כלבים יושבים בבתי קפה ונוסעים באוטובוסים בעיר הזו אבל לא הולכים להצביע. אני מבינה שזה הרמז שלי. אם אני כבר שוקלת לבחור ברשימה שהיא חתול בשק, עדיף ללכת על החתול וזהו. בו במקום נפלה ההחלטה. הכלב נשאר לכמה דקות בחברת פעילי עיר לכולנו ואני הלכתי ושמתי "חי" בקלפי בלי להתבלבל. לכלב אין זכות בחירה (עדיין) אבל הבטחתי לו שלפחות במועצה אחשוב על עתידו ואייצג את האינטרסים שלו. כתבת "זמן תל אביב" שנכחה במקום לא פספסה את האייטם, אבל פספסה את הפאנץ', אולי בגלל שאסור לה לעשות תעמולת בחירות. כנראה בגלל זה היא לא פרסמה גם את התמונה המתוקה שלי עם הכלב ועם חולצת דב…

ולמה כן בחרתי בדב חנין?

 

כי חולדאי מוציא לי את הגזים מהקולה

בגילי המופלג זה קצת מביך להודות, שזו הפעם הראשונה שאני בוחרת בבחירות מוניציפאליות כלשהן (אני אפילו לא זוכרת שנערכו בחירות כאלה בעבר…). כבעלת דירה ורכב פרטי במרכז העיר, בעיות שכר הדירה והרכבת הקלה ממש לא מטרידות אותי, ולכאורה אני הטייפקאסט של תומכי חולדאי. חולדאי עשה המון דברים יפים לתל אביב ומי שמתעלם או מבטל את זה, זוהי רשעות לשמה. הוא מושחת, תאמרו? כולם מושחתים, השאלה מה הם עושים אחרי זה. ה"בעיה" היחידה שלי עם חולדאי הוא שהחזון שלו לעיר שונה משלי. אם הוא יוציא לי את הגזים מהקולה הזו, היא כבר לא תהיה ראויה לשתייה. אבל לפחות ייאמר לזכותו של חולדאי שיש לו חזון. כי בלי חזון לא מגיעים לשומקום.

כי אורן שחור עושה לי שחור בעיניים

לאורן שחור יש שיעור ללמוד על חזון. מנהיגות ציבורית היא לא גבעה שכובשים אותה בחשיבה טקטית לטווח קצר בעזרת פעילים זבי חוטם ממכללות צבאיות. לתחושתי, אורן שחור הוא אדם מסוכן ולא ברור לי מהם מניעיו להיות ראש עיר. במשך תקופה ארוכה הקמפיין שלו לא כלל מידע בסיסי לגבי תוכניותיו העירוניות– טקטיקה מודיעינית מפוקפקת ולא רלוונטית למנהיג ציבורי – כאילו ציפה שניפול לרגלי הוד אליפותו (במילואים). הקו העיקרי של הקמפיין ניסה להיבנות על וללבות את השנאה לחולדאי באמצעות שלטים שחורים צעקניים כגון "חולדאי מתעלל בך!". זה כמעט גרם לי לחבב את חולדאי.

ייתכן שמישהו אמר את זה לשחור עוד לפניי, כי בשבוע האחרון הקו הפרסומי השתנה וכעת הוא מנסה לתפוס את תשומת ליבנו בגימיקים: שחור מתחייב להוריד ארנונה, חניה חינם בכחול לבן וכד'. אבל מה הוא יעשה בארבע השנים ו-11 החודשים שאחרי כן? ראשות עיר לוקחים עם חזון, לא עם גימיקים. ככה לא בונים חומה. ככה לא בונים, נקודה.

כי פאר ויסנר לא עושה לי את זה

שלוש פעמים הצבעתי לירוקים לכנסת והם לא נכנסו. הצבעתי להם כי אני שוחרת סביבה וכי הכרתי את מזכ"ל המפלגה, הדס שקנאי, שהיא אדם ראוי. לא התעניינתי מספיק באנשים שעומדים בראש הרשימה הזו ורק בדיעבד, דרך עיריית תל אביב, הבנתי בהדרגה עם מי יש לי עסק. זה כואב לי שפעילי סביבה בוחרים ירוקים אוטומאטית, כמו שאני עשיתי. פאר ויסנר הוא אדם שהפנים שלו מעוררות אצלי חוסר אמון וקשה לי להבין כיצד הוא מגנה כעת תוכניות שאישר כשהיה סגן ראש העיר של חולדאי. יודעי דבר מספרים לי שהוא טרמפיסט, שהירוק הוא ממנו והלאה ואפשר לקרוא על כך פרטים גם כאן.

הקמפיין שלו "בואו נעשה את זה" הוא בדיוק זה – חסר חזון. מה זה זה? למה לא עשית את זה כשהיית סגן ראש עיר? זה זה הג'וקר, הנעלם, זה לא באמת משנה לויסנר מה זה זה, לזה הוא יבטיח את זה ולזה יבטיח זה הפוך ממנו. אני אגיד לכם מה זה זה. עמדת כוח זה זה. מה שבטוח, זה לא ירוק.   

כי אסמא אגבארייה לא חולמת עלי

האמת היא ששקלתי לבחור באסמא אגבארייה. אם היה לה סיכוי אולי הייתי בוחרת בה. אמנם ליבה נתון ליפו אבל נראה לי שהיא תקבל את ההחלטות הנכונות גם לגבי תל אביב. הבעיה עם אסמא זה שהיא לא מנסה לדבר אלי. בכל פעם שראיתי קמפיין שלה הוא היה בערבית בלבד ולא הבנתי כלום. אסמא, אם היית מנסה לדבר אלי, הייתי מקשיבה לך. אל תחשבי בקטן, יש לך סיכוי גם אצל אנשים שאינם מהמגזר שלך. כשאת חולמת, תמיד תחלמי בגדול, אם כבר. כי מה את יודעת? את חושבת שאבא של אובאמה חלם שלבנבני ארה"ב יבחרו בבנו לנשיא? הפסדת את הקול שלי על סתם בעיית תקשורת כי אין לי מושג מה את מציעה, למרות שיש לי תחושה טובה לגבייך. אולי בפעם הבאה. בעוד חמש שנים אני מוכנה לעשות לך חוג בית אצלי ונשמע מה את מציעה.

כי דב חנין הוא האובאמה של תל אביב

כך הגעתי בעצם לדב חנין. וכדי לא לבחור בו על דרך האלימינציה הזמנתי אותו הביתה לשמוע מה הוא מציע. החזון שלו לתל אביב תואם את שלי. התרשמתי שהוא אוהב את מה שאני אוהבת בעיר הזו והתרשמתי עוד יותר שהוא מתמקד בחזון שלו ולא מלכלך על אחרים וגם יודע להעריך את נקודות החוזק שלהם. ועל כך תמימי דעים גם המיסטיקנים הסינים.

נו, הצבעתם כבר? מצאו את הקלפי שלכם בקלות ואל תשכחו תעודת זהות.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: