מתנדנדים

מעולם לא פגשתי כל כך הרבה אנשים מתנדנדים כמו היום. מתנדנדים בין מספר אופציות ופתאום ברגע האמת מאחורי הפרגוד היד שלהם מתפרצת לאופציה אחרת שלא חשבו עליה קודם. אנשים שהבטיחו להצביע למפלגה קטנה פתאום נלחצים ושמים עבודה או קדימה. אחרים שהתלבטו בין המפלגות הגדולות מפתיעים ומסמסים לי "הצבענו הירוקה מימד, מתפללים בשבילכם!". מעטים האנשים שיש להם דעה מגובשת וההתנדבות בפתח הקלפי חשובה שבעתיים.

המפלגות הגדולות הזניחו את הקלפי שלי בבי"ס גבריאלי במרכז ת"א. רק אנחנו וחד"ש שם. מר"צ היו בבוקר והלכו. החד"שניקים אומרים "חד"ש" ואנחנו אומרים "חדש יותר". "חדשני". כולם בורחים מהברד האימתני ורק אני עומדת מול השער, מושיטה יד עם פתק רטוב לבחורה שהגיעה על אופנוע. "התנועה הירוקה מימד בשבילך. בכל מזג אוויר".

הורים של חברה עוברים, מקשיבים ומסכימים להצביע לנו. הם רצו להצביע משהו אחר, מתוך הרגל, אבל זה לא באמת משנה להם. בחור אחד נורא דומה לקובי אוז מגיע לקלפי. "קובי אז אמר שיצביע בשבילנו ואתה דומה לו, אז תצביע בשבילנו" אני אומרת לו והוא צוחק. כעבור רבע שעה הוא יוצא ואומר "הצבעתי בשבילכם. ממילא לא ידעתי מה להצביע אז עשיתי מה שאמרת". אני לא יודעת אם זה יותר משמח אותי או יותר מפחיד אותי, שהכל כל כך מתנדנד מצד אחד ותקוע מצד שני.

 

-"גברתי, התנועה הירוקה מימד היא האופציה השפויה של הבחירות האלה"

-"אין להם מקום בכנסת"

-"הם טובים מדי לכנסת הזאת, אה?"

-"הם היו צריכים להצטרף לאחת הגדולות"

-"מימד כבר ניסתה את זה בעבר. הגדולות מושחתות, גברתי, אי אפשר באמת לעבוד משם"

-"אני לא בוחרת במפלגה קטנה"

-"אם כך תקבלי את מה שהיה לך קודם, גבירתי. ואל תבכי אחר כך שהכל תקוע. רק היום זה בידיך….".

 

מייאש, מייאש כל כך. אנחנו קובעים את המציאות, לא הדימויים ולא הסקרים. זה בנאדם ועוד בנאדם. אלא אם אנחנו נותנים להם להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה דרכנו. למי יש אומץ ללכת עם הלב היום? מי עוד מוכן להאמין בעצמו?

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: