350 מילים על שואה: קורקט, לא פוליטיקלי

ההתייחסות הרווחת לשואה היא כאל אירוע שאין לו אח ורע ולא ניתן להשוותו לשום דבר. אנחנו נעלבים עד עמקי נשמתנו מעצם הניסיון להשוואה בין "סתם" אפרטהייד או כיבוש לתמונות מ"יד ושם" שמותירות אותך חסר מילים אל מול עוצמת הטירוף שניתן להגיע אליה כשקופצים מהרכבת של האנושיות. אבל אני אקח פה סיכון עצום ואומר שהאובססיה שלנו עם בידוד וייחוד השואה היא דבר מסוכן. מפני שהשואה לא התרחשה בחלל ריק. אדם לא קם בבוקר ומחליט לחסל עם, היטלר לא נולד מטורף ואינו המטורף היחיד שאי פעם נולד.

שואה היא שיאו המעוות, הקיצוני והנדיר, של תהליך רווח למדי שיש לו תמרורי אזהרה רבים בשלבים מוקדמים יותר של הדרך, גם אם לעולם זה לא "יבשיל" למצב של שואה. וכשאנחנו מתנגדים להשוואה אנחנו למעשה טוענים לנורמליות מסויימת של רמות שונות של אכזריות ואטימות. אבל זה שקר. אכזריות ואטימות הם לא מצבים אנושיים נורמליים, הם מצבים של ירידה מהפסים ואולי מוטב להם שיושוו לשואה ויבהלו קצת, מאשר שנכשירם להמשיך להתדרדר באפלה… 

אז מי שמחויב לכך שהשואה לא תקרה שנית, מוזמן להפסיק את המאבק הלוגי על השוואות ולבדוק נא את עצמו. אלו הן השאלות ששאלתי את עצמי הערב בשיעור "לזכור ולצמוח": באילו מקרים אני קונטרול פריקית שחייבת שהעולם יסתדר לפי מה שאני רוצה? באילו מקרים אני ממהרת לתייג אנשים ולשים אותם בחבילה אחת חסרת פנים כגון "הומלסים" או "ערבים"? באילו מקרים אני אטומה לסבלו של האחר בגלל שהחיים של אדם אחד מהסוג שלי שווים בעיני יותר מאלף אנשים מהסוג שלו? הזנחה והקצנה של הדפוסים הללו הם מה שיוצר שואה והעבודה עם הצד האפל שלי, עם הנאצית הפנימית שלי, היא התרומה שלי לריפוי הקולקטיבי.

אם מישהו היה חוזר אחורה בזמן והורג את היטלר, מישהו אחר, דומה לו פחות או יותר, היה עולה לשלטון. כי גרמניה של אז הייתה מספיק כועסת ואטומה כדי לעשות את הצעד הנוסף לטירוף המוחלט. האחריות שלנו כחברה היא לא  להיתפס להכחשה של לא לראות או לאטימות של לא להרגיש. להיות מוכנים לראות ולהרגיש גם אם זה לא "הצד" שלנו. לאפשר לחיים להפתיע ולעצבן אותנו, לאפשר לאנשים להיות שונים מאיתנו ולפעול מנקודת הנחה שלכולם יש מקום בעולם, גם למי שלא מוצא חן בעינינו….

השנה בחרתי לציין את יום השואה כיום של טיפוח האנושיות, הגמישות והאהבה שבי, כדי שלא יחמקו ממני ברגע של נוקשות ויחוללו שואה בליבו של הזולת. גם כשזה לא נגמר בשואה, ככה זה מתחיל.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: