ניאו-קפיטליזם: אריות לא שומרים איילות במקרר

Read this post in English

מכרתי את הרכב שלי היום ואין בכוונתי לקנות רכב חדש. כלכלית, אני יכולה להרשות לעצמי להחזיק רכב, אבל אני מוותרת עליו מתוך רעיון חדש שהפנמתי בלימודי על שפע – ששפע אינו מה שיש לך (ואז צוברים כמה שיותר) אלא כשיש לך בדיוק את מה שאתה צריך/רוצה כשאתה צריך את זה. לא פחות ולא יותר. לא צריך לאחוז בזה, לא צריך להיות הבעלים של זה, זה רק סיפור של זרימה, נגישות וגמישות. אני גאה להיות מהחלוצים שמצטרפים לאורח חיים של קיימות במדינה שעדיין נמצאת בשלב המסחור המואץ; לנסוע בתחבורה ציבורית מרצוני, ובמקרים שבהם אין פתרון זולת רכב, להשתמש בשירותי car2go.

דברים משלך זה כל כך המהפכה התעשייתית

הרבה מאד שירותים שאנחנו משתמשים בהם מבוססים על עיקרון השיתוף: חשמל או רוחב פס אינטרנטי מוזרמים אלינו במידה הרצויה בעת הצורך ובכל זמן אחר אין שם כלום, המשאבים מופנים לטובת אחרים. אנו חיים תחת האשליה ש"יש לנו" מהירות אינטרנט מסוימת עליה שילמנו, אבל היא לא נמצאת שם כל הזמן לכודה במודם שלנו, היא רק מוקצית לנו כשצריך.

בחברה הפוסט תעשייתית אנו נידרש בהדרגה לקחת את זה צעד אחד קדימה: לרענן את האמון בטבע האנושי שיתעלה על פחדיו הרכושניים ולבסס תרבות שיתופית גם לגבי משאבינו החומריים. כי קניית יחידות של מוצרי צריכה זה כל כך המהפכה התעשייתית… לאחר היסטוריה ארוכה של זיגזוג בין אי שוויון לשוויון מעוות (סוציאליזם קלאסי), אנו עומדים להתאזן על תרבות שיתוף משאבים ולעבור מאוטומציה של הזרימה, לשיתוף חומרי מודע. שיתופי קבצים ברשת האינטרנט זו המעבדה שלנו. אנחנו מתאמנים על שעתוקים בלתי חומריים כדי להתחיל לסמוך על אותו העיקרון במישור החומרי המתכלה.

כי זהו העיקרון שעל פיו מתנהל הטבע והגיע הזמן שהטבע האנושי ישוב לחיקו: אריות לא מחסלים את כל עדר האיילות ושומרים במקרר, הם צדים רק את ארוחת אותו היום. זהו חוק הג'ונגל האמיתי-לוקחים רק מה שצריך-ומי שמשתמש במטאפורה הזו כדי לתאר קניבליזם אכזרי, טועה ומטעה, ורצוי שיקרא שוב את אדם סמית'. סמית' שהיה רופא ואיש דת הרגיש נכונה את "היד הנעלמה" – עקרון הרמוני שמווסת זרימה פונקציונלית- אבל זה עבד יפה רק על תאי הגוף. כדי שזה יעבוד גם על רמת אורגניזם גבוהה יותר, בני אדם שיש להם חופש בחירה, חיפוש עצמי ופחדים רבים להביס, צריך שהטבע האנושי יתפתח עוד קצת. ואולי זה מה שמתרחש עכשיו, אט אט.

כשזה יקרה, אנחנו נרגיש שנכנסנו לתקופה חדשה, למרות שזה יהיה בדיוק מה שסמית' כיוון אליו מלכתחילה. הקפיטליזם הדורסני יעבור שטיפה ירוקה ויקראו לו ניאו-קפיטליזם או אקו-קפיטליזם, מן הסתם. קצת כמו שקראנו ווב 2 לכל מה שממילא היה אמור להתרחש בווב 1, אבל כשקלטנו למה הייתה כוונה באינטרנט הזה בכלל והוא התחיל לממש את הפוטנציאל שלו באמת, הדברים השתנו כל כך שהיה צריך לתת לזה כינוי שיסמן דור חדש.

משום מה זה מזכיר לי את סיפור ה"מן" התנכ"י. אלוהים ניסה ללמד אותנו עוד אז את חוק השפע בג'ונגל של החיים אבל אנחנו פחדנו ואגרנו מן גם ליום למחרת, לא סמכנו על הטבע. כל המשברים סביבנו הם הזדמנות, הזדמנות שנייה לטבע האנושי לסמוך על טבע הדברים ולהתמסר לו.

השבת האמון בתחבורה הציבורית או איך כמעט התפוצצתי באוטובוס

אולי כשהאסימון הזה ירד לנו עד הסוף, נפסיק להיאחז גם בטריטוריה ולהרוג אנשים בגללה. בהקשר הזה, הויתור על הרכב הוא עבורי קפיצת אמונה גדולה, שכן הסיבה שמלכתחילה קנו לי רכב בהיותי בת 24, הייתה פיגועי טרור בתחבורה הציבורית.  בשנה השלישית שלי באוניברסיטה ניצלתי משני פיגועים בנס וההורים שלי החליטו שכל עוד אני גרה בירושלים אני חייבת רכב משלי כדי לשפר את סיכויי ההישרדות שלי.

זוכרים את אוטובוס 26 שהתפוצץ ליד תיכון רנה קאסן בקיץ  95, קצת לפני רצח רבין, והנהג תכול העיניים, שמעון, חזר למחרת הפציעה לעבוד בקו וסיפר לצוות של ערוץ 2 שנסע איתו שלחזור מיד לשגרה זה לשדר חוזק? עשר דקות לפני הפיצוץ עמדתי בתחנת הבית שלי בבית הכרם ותהיתי אם לנסוע לאוניברסיטה או לעירייה קודם. החלטתי שאיזה אוטובוס שיבוא ראשון לשם אלך. שמעון הגיע ראשון ואני כבר עליתי על האוטובוס. אולי המחבל כבר היה עליו גם כן. אבל לפני ששילמתי נכנס לי פקס של הרגע האחרון בראש (האימייל עוד לא היה כ"כ פופולארי אז): בעירייה יהיו תורים אם אני לא אגיע מוקדם. לאוניברסיטה אפשר תמיד להגיע אחר כך. אז אמרתי לשמעון שבמחשבה שנייה יש לי סידור בעירייה קודם ואני אחכה ל6א כבר. ירדתי מהאוטובוס, והוא אמר שנתראה מחר. כשהגעתי לעירייה כבר שמעתי על הפיגוע. שבוע אחר כך קנו לי פיאסטה חדשה.

מזמן לא היו פה פיגועי אוטובוס טפו טפו טפו. ואנשים חושבים שאני משוגעת שאני מוותרת על נוחות הרכב מרצון. אבל אם אין סיכון אין סיכוי, ואם קומץ אנשים לא יתחיל לנסות לחיות כפי שהוא מאמין שצריך, מאיפה יצמח השינוי? תמיד חשבתי שיגיע משבר כלכלי/אקולוגי גדול שיזעזע ויחריב את התשתית הכלכלית הקלוקלת שלנו, אבל אולי אימא אדמה עוד נותנת לנו קצת זמן להשתנות בטוב, לא להרוס אלא להפסיק בהדרגה לבנות, לצרוך ולאגור ולהתחיל להשתמש אחרת במה שכבר קיים. באמצעות הויראליות של שירותים כמו car2go של שיתוף במשאבים חומריים, ובדוגמא האישית של האיש הקטן שמוכן לחיות כמו שהוא מאמין – עד שנצבור מסה קריטית. 

בהפוך על הפוך על "שדה החלומות": "אם נפסיק לבנות את זה, הם יבואו". 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרק ק.  On 31 במאי 2009 at 15:37

    כל פעם שנכנסתי לאתר שלהם וניסיתי לחשוב האם זה שירות משתלם לאותם ימים שאני יוצא מתל אביב הבירה (ליעד הזוי כמו ראשון לדוגמא) הגעתי למסקנה שבגלל שאני מבלה מספר שעות ביעד כמעט תמיד משתלם לי פשוט לקחת מונית וגם אם זה כמה שקלים יותר זה חוסך לי את ההגעה לחניונים שלהם לקחת את האוטו ולחזור אליהם. יש סיכוי שאני מחמיץ משהו בסיסי? מוסיף מגבלות שלא קימות?

  • העלמה עפרונית  On 31 במאי 2009 at 15:52

    מרק, לנסוע במונית פועל על אותו העקרון – אתה לא צריך להחזיק רכב צמוד בשביל הפעמיים-שלוש בחודש שהתחבורה הציבורית "הרגילה" לא מספיקה (מצחיק איך בעיני החברות-מחזיקות-האוטו שלי לנסוע במונית נתפס כ"הוצאה". הרי אין להשוות בכלל את הסכומים והטירדה שהן מוציאות על רכב עוד לפני שהוא בכלל יצא מהחנייה, למחיר של מונית פעם בשבוע, בלי חניה ובלי בלבול מוח). נכון שזה מתאים יותר למי שחי בעיר.

  • שושי  On 31 במאי 2009 at 16:04

    בקיבוצים פועל איגום רכב כבר עשרות שנים. במופרטים שביניהם הוא ממשיך להתקיים הודות לאיזון כלכלי. זה מושג במחירי שימוש נמוכים בהרבה, גם לצי רכב קטנטן.
    במילים אחרות: למרות ההוצאות הגבוהות יותר בעיר, תחרות תתקבל בברכה.

  • מרק ק.  On 31 במאי 2009 at 16:28

    car2goזה שירות השכרת רכב לפי שעות. השאלה היא האם הוא חוסך במחיר מול מונית וכמה כאב ראש כרוך בחיסכון הזה.

    ברכב אני לא משתמש כבר יותר משנה, אבל יש ימים שצריך להגיע לפריפריה של גוש דן, כמו ראשון, שזה סיוט להגיע באוטובוס, אין מוניות שירות במקום שנוח לי ומונית בכל זאת זה ענין פחות זמין ונוח לפעמים מרכב שכור (אפשר לעשות קניות/לשבת בבית קפה בדרך חזרה).

    אם כרמל תגיד שיש לה חוויות טובות מהשרות, אני מניח שאני אנסה אותו בעצמי ….

  • כרמל  On 31 במאי 2009 at 16:44

    עוד לא התחלתי. רק היום מכרתי את הרכב. קיבלתי בינתיים כרטיס חכם של קאר2גו ויש לי נסיעה ראשונה ביום שלישי. תכתוב לי עוד חודש למייל ואהיה יותר חכמה. אבל במגעים שלי איתם עד כה מאד התרשמתי המשירות לטובה. אנשים מקסימים מודעים ואינטליגנטים עובדים שם והם הלכו לקראתי עם פתרון יצירתי להסעת הכלב שלי מדי פעם.
    הנסיעות שאני צריכה פעם בשבוע בערך הן בדרך כלל לפרדס חנה, ירושלים ובשנה הבאה מכללת אריאל. אני לא חושבת שמונית ספיישל זולה יותר ויש כמה מסלולי תמחור של קאר2גו שמתאימים לצרכים שונים. לתחושתי זה משתלם לנסיעות רחוקות שנשארים ביעד מעט זמן יחסית.
    אני אקח רכב להר הצופים או מלכללת אריאל כשאני שם רק שעתיים והבייתה אבל ייתכן שאסע ברכבת לפרדס חנה שאני שם 6-7 שעות וזה פחות ישתלם לשלם על השעות הללו לקאר2גו.

    שושי – אין ספק שהניאו קפיטליזם מכיל שדרוגים בהקשרים חדשים של הסדרים סוציאליסטיים 🙂

  • מרק ק.  On 31 במאי 2009 at 16:51

    (שיחת טלפון נכנסת הרסה לי תגובה יותר ארוכה)

    בגדול הבעיה של תחושת השפע היא פסיכולוגית/חינוכית. אולי אנחנו חיים בתור הזהב האנושי אבל קיבלנו חינוך של פחד ממחסור מההורים שלנו ומהמורים שלנו שחוו בעצמם תקופות מחסור. עד שלא יתחלף הדור לא תהיה באמת תרבות של שפע שתפסיק את המאבק הקפיטליסטי vs סוציאליסטי על איך מחלקים משאבים (או בצורה יותר מדויקת, מי מקבל יותר) כי בתרבות של שפע לכולם יש כל כך הרבה שהמאבק על הגרוש יותר או פחות נראה כל כך מטופש.

    בצורה שאני רואה בה את הדברים, בחברה של שפע (בהתאם לפירמידת הצרכים של מאסלו) עניני הגשמה וחופש אישי יהיו הענינים החשובים יותר ופה בדיוק בה הקטע למה אני מגדיר את עצמי כקפיטליסט, כי סוציאליזם לוקח ממני את חופש בתמורה ליציבות שאני לא באמת זקוק לה בתקופה של שפע.

  • כרמל  On 31 במאי 2009 at 17:00

    בדרך כלל רעיונות יפים נתפסים ומיושמים בצורה פשטנית וככל שמעמיקים הלבין ולחיות אותם מופיעות צורות מעודנות ומאוזנות שלהם. אני חושבת שהחזון הקפיטליסטי מדהים אבל לא הובן היטב, נוצל על ידי בעלי שררה ויושם זוועה. בכל פעם שמאזנים אותו עם כמה מנגנונים סוציאל דמוקרטיים או אקולוגיים, נוצרת מעין הכלאה מלאכותית מזורה של משהו שאולי עוד יזרום לנו טבעי, יסתדר מאליו כשנצמח. אני לא רוצה לחיות באף אחת המאידאולוגיות הללו בפרשנות הקיצונית והבלעדיתצ שלה. המזל שלנו הוא שהמציאות מורכבת מכל אידאולוגיה. תרתי משמע.

  • העלמה עפרונית  On 31 במאי 2009 at 17:01

    מרק, אני מכירה את קאר2גו, התכוונתי שגם הם וגם שימוש במוניות עונים על הצורך ברכב פרטי לשימוש נקודתי, באותם מקרים בהם אוטובוס/רכבת/מונית שירות לא מספקים פתרון (מתאים או בכלל).

    (אמנם אם אתה עושה קניות רכב צמוד עדיף, אבל בשביל לשבת ספונטנית בבית קפה? ברור שעדיפה מונית! הרי אין הבדל אם תפסת מונית עכשיו או בעוד שעה וחצי. לעומת זאת אם צריך לשלם על החנייה או "דמי שכירות" (לא יודעת אם המכונית לשכירות קצרה היא לפי שעה או לפי יום), ייצא שתתחשבן עם עצמך קצת יותר)

  • שרון רז  On 31 במאי 2009 at 17:50

    פוסט מעולה ורעיונות מצויינים
    לא בטוח כמה הם בתכלס חדשים
    יש אנשים שמסתובבים עם התחושות הללו כבר שנים ופועלים פחות או יותר כך מבלי לנסח דברים
    אבל הניסוח "דברים משלך הם כל כך המהפכה התעשייתית" הוא נחמד
    אני בעד, הקיצר, נשמע מצויין
    אני מייחל ליום שבו אצליח לפתור את הנוסחא איך להישאר רק עם מזוודה אחת קטנה, חולם על להיפטר מדברים שעדיין יש לי ורובם לא נחוצים, סגפנות זה שוס!

  • כרמל  On 31 במאי 2009 at 18:38

    אולי לא הבנת את מה שחדש במה שכתבתי. שפע. גישה אחרת לשפע. ממש לא סגפנות! נהנתנות מבלי לאגור, מחוייבות מבלי לאחוז. אני ממש לא בטוהח שכל כך הרבה אנשים מבינים או חיים את זה לפי מה שאני רואה סביבי.

  • אורן  On 31 במאי 2009 at 22:34

    ואני לא מתחרט.
    אפילו בתחבורה הציבורית הרעועה של היום יש כמה צדדים טובים, כמו זמן לקרוא, לא להיות מרוכז ולחוץ על ההגה, ואפילו לפגוש חברים מדי פעם.

  • מיכאל  On 31 במאי 2009 at 23:39

    סינגלים עירוניים.
    לא ממש ברור לי איך ניתן להסתדר בלי מכונית אם גרים מחוץ לעיר, ובוודאי שעם משפחה.
    להסיע ילדים לחוגים באוטובוס? (כן, אנחנו כן מנצלים את זה שהורה אחד לוקח בכל פעם כמה ילדים). איך סוחבים מצרכים לבית עם כמה ילדים?
    מה עושים בסופי שבוע? (אין בשבת מוניות שירות של קו 5 בפרברים), ומה עושים כשילד לא מרגיש טוב בלילה?
    אז כן, משתדלים לחסוך בנסיעות גם כשמדובר ברכב חברה, כדי להמנע מזיהום אוויר מיותר וכדי לחסוך בדלק למעביד , אבל חלק לא קטן מן האוכלוסיה לא יסתדר בלי רכב (או בלי שניים למשפחה, אם כבר להיות ריאלים ופלצנים באותו משפט)

    ועוד עובדת חיים שמגלים בגיל מבוגר יותר: כשההורים שלנו מתבגרים, אנחנו זקוקים לרכב זמין בשעות לא שגרתיות. car2go לא עונה על ההגדרה הזו.

  • שרון רז  On 1 ביוני 2009 at 8:09

    אני הבנתי, כרמל, שפע מבלי לאגור ולאחוז, בהחלט ברור, כנראה…, אני לקחתי את זה לכיוון הסגפני כי אני קצת מפנטז על זה
    מיטה, ארון, שולחן, כוס, מגבת, חולצה ו… מחשב, זהו,
    האגירה, זה הסיפור, בה הרבה פעמים אין צורך, צריך להתנתק מהאגירה
    כנראה אבל שחלק ממה שאת מדברת עליו באמת ניתן ליישום לאנשים ללא ילדים הגרים בעיר ועובדים באותה העיר, עם ילדים זה קצת יותר קשה ליישם כאן חלק מהסיפור

  • ימימה  On 1 ביוני 2009 at 10:33

    וגם אני השוויתי את האגירה הזו למן, פה: http://www.notes.co.il/yemima/51757.asp

    עם זאת, כמו שאמרתי, אני מזדהה גם עם הגישה שמייצגת שם המטפלת המרוקאית – העיקר שלא יחסר.

    הבעיה בשירותי שכירת רכב האלה שעם ילדים זה כאב ראש ענקי, בגלל מושבי הבטיחות. אם יבטיחו לי שיש לי בכל מקום רכב עם שני מושבים מותאמים – סבבה.

    בכל מקרה, הגישה מעניינת ומרעננת. כמו שאמרתי – מצוין.

  • חנה בית הלחמי  On 1 ביוני 2009 at 12:20

    לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי את זה. למשל, כשמגיעה לקצה האובליגו ובהיעדר זמני של מזומנים, נכנסת ללחץ מ"מה נאכל השבוע" – בעוד המקרר והמזווה עמוסים באוכל לשבועיים.
    זו גישה הפוכה לזו של תרבות הצריכה. משמעותה בריאות הלב והנפש.
    תודה על התזכורת.

  • תמר  On 9 ביוני 2009 at 4:21

    את השינוי האלטרנטיבה התפיסה האחרת המרעננת
    ברוכה הבאה
    עשר שנים בלי מכונית ואני בלי רשיון נהיגה
    וסיטי היקינג ונסיעה בתחבורה המשותפת
    נפלא שאת כאן ומביאה את הרוח ומחדשת באותיות

    "כידוע כל כוחות הטבע יונקין מן האותיות שבתורה , היינו שאותיות התורה ממונים על הכוחות, היינו כל אות ממונה על כח מיוחד, וכפי כחו של האות כך כח הטבע"

    ש"י עגנון, ספר תכלית המעשים
    האש והעצים

  • רז  On 13 ביוני 2009 at 16:31

    עושה את זה באוטובוס. תשתית הכבישים והחניה של העיר לא עברה שדרוגים רציניים מדי מאז ימי צלאח א-דין, ועם כל העבודות לבניית הרכבת הקלה שיגיעו לסופן יום אחרי ביאת המשיח, נהיגה ברחבי העיר הזו היא עינוי שלא היה עומד במבחן בג"ץ.
    ובאופן כללי, אני שונא לנהוג. פקקים מעצבנים אותי, אני נוטה להלחץ כשאני מאבד את הדרך (חוש ההתמצאות שלי לא-משהו), ולכל החוויה הזו של ישיבה מאחורי ההגה יש איזו תחושת ג'יפה. אבל אני לא מתכוון, למרבה הצער, לוותר על מרבית הנסיעות שלי ברכב. לעשות דבר כזה זה לשחק את תפקיד האזרח שדפק את אגד (הלך ברגל עשרה קילומטר במקום לקחת אוטובוס, ואגד הפסידה עליו שישה שקלים) בהפוך-על-הפוך. תשתית הכבישים במדינה בכלל, וכפי שציינתי קודם, בבירתה המפוארת בפרט, היא במצב לא-משהו. אבל גם תשתית התחבורה הציבורית שלה צריכה לעבור שדרוג רציני לפני שהיא תהפוך לערוץ ההתניידות העיקרי שלי. אני רוצה רכבות שיביאו אותי לכל מקום במדינה – לא רק על הקו שבין באר-שבע לחיפה (אגב בירת ישראל – רכבת נורמלית ממנה ואליה עדיין אין). אני רוצה שהרכבות האלה יעמדו בלוח הזמנים שלהן, ויצאו לפחות שתיים מדי שעה בכל קו. ואני רוצה שהן יפעלו גם בסופי-שבוע, מצדי על ידי גויים של שבת.
    אני לא מתכוון להתחיל להתגלגל ממקום למקום ברחבי המדינה באוטובוסים, צר לי. עד כמה שזה נחמד שמישהו אחר צריך להתמודד עם כאבי-הראש של כבישי ארצנו במקומי, מדובר במערכת לא-יעילה, שלא פותרת אף בעיה שאותה אמורה לפתור תחבורה ציבורית במדינה מודרנית. אם אני אתחיל להשתמש בה, אני לא אפתור שום בעיה – אני רק אנציח את המצב הקיים.
    אם יש מישהו שם למעלה (אני מדבר על השלטונות בישראל, לא על ההשגחה העליונה) שרוצה שאני אעבור לשימוש בתחבורה ציבורית, שיבנה לי, בבקשה, תשתית מתאימה של תחבורה כזו. כי המעבר שלי לשימוש באותה תחבורה הוא גם אינטרס שלו.

  • סנדי ש  On 15 ביוני 2009 at 14:57

    כרמל
    ראיתי אותך באתר של חנה בית הלחמי..
    את פשוט מלכה..אין לי מילים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: