סוזן וגה, ג'ק בנדר, לוקסמבורג, הוואי ועוד

אומרים שטוויטר הורג את הבלוגים. אני ממצה רעיון ב-140 תווים, זורקת לינק לוידיאו או אתר ולא מגיעה לכתוב פוסט. מטרת הפוסט הזה היא ליישר קו עם מי שלא עוקב אחרי בטוויטר אבל בכל זאת מתעניין.

טעימות סוזן וגה

פעם היתה בבלוג סדרת "פסקול חיי" ובדיוק הפסקתי ומחקתי אותה כשהגענו לגיל 14 וסוזן וגה התפרצה לחיי המודרן טוקינג הקיטשיים שלי עם מוסיקה אמיתית ואחרת שגרמה לי לנהות אחרי כל גל הזמרות שחיקה אותה, מטניטה טיקראם ועד אלאניס מוריסט. עברו למעלה מ-20 שנה ואני עדיין יודעת בעל פה את המילים של הדיסק הראשון וכמובן עושה ביצוע אקפלה מלא של טומ'ז דיינר שאני תמיד מפנטזת לשחרר לעולם כשתהיה הפסקת חשמל באיזה קריוקי. היא כבר בת חמישים והקול שלה לא השתנה בכלל וכבר שכחתי כמה אני אוהבת אותה. אפילו השיר החדש "ניו יורק היא אישה" היה אהבה משמיעה ראשונה. הייתי בהופעה השניה ביום ראשון, זו שכן קיבלה הדרן שני עם "בליברפול". קבלו תקציר. (נ.ב. הח'ברה ביוטיוב טוענים שהחומרים שלי מההופעה הכי איכותיים בוידיאו וסאונד, זו המצלמונת המדהימה שלי).

מפגש עם ג'ק בנדר, במאי אבודים

ג'ק בנדר, הבמאי המוערך של אבודים שאני בדרך לנסות להתקל בו בטעות בהוואי בספטמבר, הפתיע אותנו בביקור בישראל. ישבנו בשורה ראשונה ואפילו זכיתי לשאול שאלה קנטרנית שהביאה אותו לתהייה האם אני script superviser. מממ, מה זה, אולי אני צריכה להיות זה? אני לא שמה פה את הוידיאו כדי שלא תתפתו ללחוץ פליי אם לא ראיתם את העונה החמישית של אבודים, הכל ספויילר. ואם לא ראיתם בכלל אבודים, הכל סינית עבורכם (אגב, שמעתי שבאנגלית אומרים "הכל יוונית עבורי" כשמשהו לא מובן וביוון אומרים "הכל עברית עבורי" :-).

אז מי שכן מתעניין ילחץ נא כאן, יש שלושה חלקים לסרטון. ולשאר, אפשר לראות אותי בכתבה נטולת ספויילרים לכל העונות של ציון נאנוס בחדשות ערוץ 2. שימו לב לחולצת הדהארמה שאני לובשת (אם אתם מעורים בברנדינג של אבודים).

אבל הכי חשוב – מסתבר שאשתו של בנדר, לורה, היא רבנית של תנועת ההתחדשות היהודית (אהמ, כן, זה הזרם של הרב גפני, בטוח יהיה לי על מה לדבר איתה…). לפני שהם ברחו מהאולם הספקתי להציג את עצמי בקצרה ולהגיד לה שאני "תקועה" בהוואי בחגים, לבד, בין כנסים. רחמיה של הרבנית עבדו מיד וקיבלתי כרטיס ביקור. אני עובדת על זה שהיא לא תשלח אותי לחב"ד בהוואי אלא תזמין אותי לארוחת חג בבית בנדר. משם הדרך לביקור בלתי רשמי על הסט נראית לי קצרה מאד. מי מלכה? תחזיקו לי אצבעות.

אמבוש פוליטי בלוכסמבורג?

אני טסה ביום ראשון לפנות בוקר לארבעה ימים ללוכסמבורג. כן, לוכסמבורג. מה יש שם, תשאלו? כאילו, חוץ משלוש חנויות של H&M בדוכסות מטר על מטר הזאתי? אז ככה: קרן אנה לינדט של האיחוד האירופי שעוסקת בדיאלוג בין תרבותי, מממנת סמינר דיאלוג בין בלוגרים מזרח תיכוניים ואירופאים, ככה סתם בשביל הכיף, והם פנו אלי כנציגת הבלוגייה הישראלית, דרך פעילותי הטרייה ב-Global Voices. בהתחלה היססתי, יש לי דוקטורט לסיים בקיץ, וכל הזמן ליוותה אותי תחושה פאראנואידית בלתי מוסברת שהולכים לחטוף אותי לאיראן בקונקשן. אבל אמרתי לעצמי להיות ריאלית, שזה רק כמה ימים ויש לי יומולדת בשבוע הבא אז למה לא לפרגן לעצמי את הממתק הזה על חשבון האיחוד האירופי, ולקוות לטוב?

רק שכמו בספרי הארי פוטר, הממתקים הם לפעמים צפרדעים מנזלת ותולעים חמוצות, וכאשר קיבלנו את רשימת המשתתפים ובלוגיהם נפלו פניי מעט. הבנתי שאולי לא יחטפו אותי לאיראן אבל לא נראה לי שאצליח להתחמק מאמבוש פוליטי במיטבו, אולי בדומה לחוויה של נעמה כרמי בכנס אקדמי לא מזמן (קריאת חובה לשמאלנים). נראה שהולך להיות שם לובי פלסטיני עויין למדי כאשר גם חלק מהבלוגרים האירופאיים הם ממוצא ערבי. השיא היה כשגלשתי לבלוג של מוזמנת אחרת מבית לחם וגיליתי שחלום חייה הוא להניף את דגל פלסטין על הבית שלי במרכז תל אביב. נפלא, זו אכן נקודת פתיחה יעילה לדיאלוג בין תרבותי.

במצוקתי פניתי למשרד החוץ, הם עברו על הבלוגים בערבית ואמרו שרמת התעמולה בהם סבירה, הם ראו כבר דברים יותר גרועים והציעו שאנסה להשאיר את הדיון ברמה התרבותית ולא אגרר לפוליטיזציה, הרי אני לא גורם ממשלתי רשמי. צודקים, אולי אני דווקא הבנאדם המתאים למשימה, אין מצב שאני אתחיל להתווכח בשם מדינת ישראל על כלום ואני חוששת לבלבל אותם עם הדיעות שלי שלא נכנסות לקטגוריות של שמאל/ימין ולא נשמעות טוב לשני הצדדים. אז אני אבוא עם אנושיות וחוש הומור, אנסה להשאר בענווה בלתי אפיינית, אציע לפלסטינית לשים לי דגלון בשיער ולכבוש אותי אם זה יעשה לה טוב, ואם יהיה לי עויין מדי אני אחתוך לשופינג.

ממליצה לכם לעקוב בטוויטר אחר הדיווחים משם בלייב אבל מבטיחה לכתוב על זה בהרחבה כשאחזור. תחזיקו לי אצבעות.

ולקינוח, שאלון שהתפרסם איתי בערוץ הניו אייג' של נרג'. סופ"ש נפלא לכולם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מהרסייך  On 23 ביולי 2009 at 14:42

    עוד נקודה למחשבה על חרם כלפי ישראלים בחו"ל.. אפילו בלוגרית עצמאית מרגישה צורך לדבר עם משרד החוץ (של ליברמן) על התנהגותה בחו"ל.

    כל העם ש.ב, כל העם בחו"ל שגריר מקצועי.

  • כרמל  On 23 ביולי 2009 at 15:00

    כבר שנים רבות לא קשורים לאף שר ותמיד יכולים לעזור. אני מדברת עם בני אדם לא עם סמלים. והמטרה שלי היא לא לתפקד כסמל גם בנסיעה הזו. תודה שהזכרת לי שליברמן הוא שר החוץ שלנו, הדחקתי את זה.

  • שועי  On 23 ביולי 2009 at 15:06

    אוהב את סוזן מאז אמצע ה-80, גיל 11 בערך
    Left of Center, ומרלנה
    וגם: Small Blue Thing
    ובשלב האלבום השני שלה כבר פניתי למקומות מוסיקליים אחרים וחזרתי רק כעבור שנים
    מבחינת מה אפשר למנות את ג'וני מיטשל ואת פול סיימון ודאי, כסוג של מקורות השפעה עליה
    אבל יש בה גם משהו חיוני לגמריי משל עצמה

    ובקטעי ההופעה שהבאת היא נשמעת נפלא.

  • it's comimg...  On 24 ביולי 2009 at 0:58

    To remind you, Tel Aviv is in Palestine,(look at your parents old stamp collection)and Israeli flags are all over the west bank…Don't expect Palestinian bloggers and conscious europeans to be intested in your nice personality and humanity, if you don't recognise that of the people who live behind the wall and around closer in Jaffa, including their right to live as well as you do and have ALL the freedoms you have (including possibly returning to where your grandparents came from.
    Good luck

  • כרמל  On 24 ביולי 2009 at 8:46

    a safe space to live in. i am just interested in breaking the cycle of violence, not becoming a victim again because someone else became free. and what i'm worried about is that i'm the last person to represent my country, i am not interested in represented or defending it, i'm practically an anarchist in my views and visions. i will just be seriously upset if i will be treated as a walking representation of Israel in a seminar that's not supposed to be political…

  • mai  On 24 ביולי 2009 at 11:31

    כמו שאני מכירה אותך, יש יותר סיכוי שתכבשי את (לב) הפלשתינאית הלוחמנית, ולפני שהיא תבין מה קורה היא תמצא את עצמה בארוחת יג אצל הרבנית האבודה בהוואי!

    אין כמוך!
    חיבוק

  • כרמל  On 24 ביולי 2009 at 15:23

    thanks for mentioning stamps. it gave me a great idea for culture presentation. oh and i did find the palestine mandate stamps u spoke of too 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: