תיאוריית הזנב המכשכש או זן ואמנות המדיה החברתית

מוסיקת רקע מומלצת לקריאת הפוסט: אירוני/ אלאניס מוריסט

Read this post in English

האם התוכן ברשת מתחקה אחר מודל תקשורת ההמונים או דווקא תופעת "הזנב הארוך"? אני אומרת לא זה ולא זה, וגם זה וגם זה. הרשת מצויה בתנועה וכך תוכן שיצרת בהקשר אחד נצרך לעיתים בהקשר אחר, מה שרצית כל כך להפיץ לעיתים נבלע, בעוד שפליטה רגעית מתקבעת ומתגלגלת ונצרכת לפתע על ידי ההמון. קבלו את תיאוריית הזנב המכשכש, כל הזכויות שמורות.

הסיפור האמיתי של תכני מדיה חברתית הוא טרגדיה: כשאתה משתף מהלב, בוא נודה על האמת, יש לך "זנב ארוך" קצר למדי ואתה מתרגל לסביבתו המשפחתית החמימה, רחוק מהעין הציבורית אם כי עדיין מתחת לאפה. אתה יודע שאתה מדבר לעשרה אנשים ואתה מתרגל לדבר אליהם באינטימיות, לשחרר כמה עדכוני סטטוס של  too much information ולהתייחס לאפליקציות כאל שיחה אישית ארעית, יותר ארעית מדיבור, כזו שנעלמת מהניוז פיד עוד לפני ששלושת חבריך הקרובים הספיקו לקרוא אותה. לפעמים ים המידע כה רחב ורועש ומהיר זרימה, שנדמה לך שאתה רק מהדהד את מחשבותיך אל הריק האינטרנטי ואיש אינו מסוגל כלל לדוג אותן.

אבל דווקא אז, כשאתה מרגיש כבר אזרח-רשת והתרגלת לקשקש בחופשיות, המטוטלת נעה והזנב מכשכש: טוויט קטן וחסר משמעות שפלטת על אדם אחר במחשבה שלעולם לא יראה זאת ממילא, קובץ וידיאו אחד שבו באמת הבכת את עצמך, שורה אחת באמת אישית או שערורייתית שהרשית לעצמך לכלול כי ממילא אף אחד לא קורא פוסט של אלף מילה היום… והזנב מכשכש, הרשת נושאת אותך כגל – forward, retweet, share, link, like, rate, tag, digg –  ואתה מוצף, נחדר, מוצא מהקשר ומיטלטל בלב ים, ניצלה על מדורת השבט כשהמדיה החברתית חושפת את שיניי תקשורת ההמונים שלה ובמחשבתך השפויה האחרונה אתה תוהה: איך לא חשבתי שניה לפני שחלקתי, סליחה, לפני ששידרתי את זה לכל העולם??

סושיאל מדיה איז א פיקל ביץ'

המדיה החברתית היא רקמה חיה, המדיה החברתית היא כלבה הפכפכה, המדיה החברתית מצויה תמיד בתנועה ואינך יכול להיכנס לאותה האפליקציה פעמיים. לעזאזל, אינך יכול אפילו לצייץ את אותו הטוויט פעמיים (בחיי, תנסו ותראו!). הכול עובר, עובר כל כך מהר, אבל לאן זורמים כל נחלי המידע? לבור אפל בתחתיתו של שרת שלצערך עדיין מוגדר כפומבי, אך רק הגוגל וכמה תוכנות כריית מידע יודעות לשלוף אותו מתחת לאדמה הקיברנטית כדי לנעוץ אותו בגבך. לפעמים הזנב מכשכש לטובתך ואתה מרגיש כל כך חשוב כשהדובר של החברה שהתלוננת עליה או העוזר של הפוליטיקאי שדיברת בגנותו העלה בחכתו את הבלוג שלך ובא להתנצל או להצטדק בו, אבל לפעמים תרגיש טיפש ורשע אם הסלבריטאי שריכלת עליו עם חבריך בא לנזוף בך בטוויטר שלך או אם הדודה ששכחת שיש לך באוסטרליה עולה על הגל של המימ שמסתלבט עליך ביוטיוב.

אבל דווקא כשאתה הכי רוצה שישמעו אותך, כשיש לך באמת משהו יפה או חשוב או מועיל לומר, אף אחד לא יראה את זה, אפילו הזנב הארוך שלך מסורס, קצוץ דק, גם להם אין פנאי בשבילך בתוך ים המידע היומי. ושלושת חברייך הקרובים יצטרכו להסביר לך בפעם המאה שלקרוא אותך זה לא מדד לאכפתיות שלהם ממך כאדם. אז אפילו כשאתה סוחט את תמציתו העירומה של הרעיון ל-140 תווים ופושט את העור מהלב, אפילו אז, דווקא אז, אף אחד לא מספיק לראות, והעץ המדהים שלך נופל לבד ביער, בדממה.  וזה רק נהיה יותר גרוע: יום אחד, מישהו אחר כותב משהו דומה, הרבה יותר מאוחר, הרבה פחות יפה, אבל יותר אנשים דגים את זה, ממש במקרה, וכולם מוחאים כפיים ופותחים לו ערך בויקיפדיה. ככה זה.

כלכלת תשומת הלב נעה במהירות המחשבה: כשאתה שם את הקלפים על השולחן היא מפנה לך את גבה בקרירות רק כדי להסתובב לעברך במהירות בדיוק כשאתה מתפשט, לסנוור אותך בזרקוריה ולהשליך אותך בין הקשרים, בין מסגורים, מהגדרת מצב אחת לשנייה, כמו שמשליכים מטבע. ורק מומחי מדיה חברתיים יהירים מספיק לחשוב שיש לתנודה המטורפת הזו נוסחא.

מכיוון שכל מדיה היא במהותה חברתית, אני מניחה שכשאומרים "מדיה חברתית" מתכוונים לפולקלור דיגיטלי כשהחברה היא המדיה, שהמסר משונע על גבי שרירי הלב של האנשים. וכל אחד מאיתנו תלוי בשרירות ליבו של כל אחד מאיתנו, שעשוי לבחור בתפוצת נאט"ו ויראלית או לשבור את מכתב השרשרת. אז אם יש נוסחא להצלחה במדיה החברתית היא בוודאי נוסחת סבתא עתיקה ועממית, כי מה שנוגע באנשים ומניע אותם לא השתנה משכבר הימים, גם כש"מפה לאוזן" התחלף בהקלקות עכברים.

יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל כמו בכל טרגדיה, נעבור כעת אל המקהלה, החברתית שהיא המדיה. כשכשו בזנב.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שושי  On 5 בנובמבר 2009 at 10:27

    את יודעת דברים……………. אך……….
    את מכשכשת בזנב ואפילו אין לך בעל בית שרואה את זה, כי גם הוא אימפוטנט (ראה בעל גם כבעלת – זכר/נקבה (לגמרי לא משנה המין………….
    הקטע של
    TOO MUCH INFORMATION
    חדר אלי עוד לפני שקראתי אותך
    ובכלל, יש לי הרגשה (עצוב אהההה) שאני, שאני בת 54 ואת שאת צעירה ממני בהרבה שנים
    ממשיכות לדשדש באותו חרא
    אז כן, שתינו מאותו הכפר, אז מה?
    מה עושים עם זה?

  • מרגוליס  On 5 בנובמבר 2009 at 10:34

    אהבתי.

    בכל המדיה-חברתית הזה יש כל כך הרבה משחקי אגו. אוהבים אותי לא אוהבים אותי קוראים אותי לא קוראים אותי.
    גם את האגו עכשיו אפשר כבר לכמת. יש לי גזיליון מנויים בפידברנר! יש לי שנדיריליון עוקבים בטוויטר!
    נפיחה.

  • כרמל  On 5 בנובמבר 2009 at 11:01

    בכנות, לא הבנתי את תגובתך… בעל בית אימפוטנט?
    מדשדשת בחרא?
    אין לי מושג על מי המטאפורה אבל אין לזה קשר לחוויה שלי או לפוסט הזה שמרפרר לתופעה שהיא מחוץ לעולמי הצר (אם כי גם לי קרה שסלבריטאי התבעס על טוויט שיחתי פעוט שלי והובכתי)

  • חנן כהן  On 5 בנובמבר 2009 at 11:31

    .

  • מרגוליס  On 5 בנובמבר 2009 at 11:40

    פתאום היה לי נדמה שאפשר לקרוא את התגובה הקודמת שלי כביקורת על הפוסט הזה. לא כך הוא, כן?

  • כרמל  On 5 בנובמבר 2009 at 11:42

    בכל מקרה מה שלקחת ממנו היה קשור יותר לנקודת המבט של היוצר החולק אני דווקא חשבתי על נקודת המבט של הזנב המתנדנד הזה, שאתה לא באמת יודע באיזו מדיה אתה, המסגרת מתחלפת מסביב לתמונה שלך כל הזמן. יש לזה השלכות מעניינות על זהות ותדמיות, אבל זה כבר מסקנה מהדוקטורט שלי, תגיע בלבוש אחר בהמשך.

  • עלמה  On 5 בנובמבר 2009 at 23:39

    כתוב טוב, וכמובן באמת רק מגרד איזה קצה קרחון (ובגלל זה גם מאוד מגרה למחשבה).
    ההתנהגויות שלנו ברשת, וסוגי התדמיות שהן משתדלות לבנות, באמת מעוררות לפעמים תופעות-לוואי מפתיעות. ובכל זאת, התנועה היא לא לגמרי שרירותית. אנחנו(בהנחה שגם אני וגם את לא מנהלות את גוגל, לפחות כרגע) לא שולטים בה (אין לך אפשרות באופן אישי למשול בעצים שתפילי ומישהו ישמע) ובכל זאת, יש בה חוקיות ודפוסים וגם תאגידים כלכליים לא מעטים שמתכוונים בדיוק לכשכש את הזנבות הרצויים להם.

  • חנה בית הלחמי  On 6 בנובמבר 2009 at 7:01

    להעלות פוסט.
    אקרא שוב אח"כ 0שבע בבוקר הוא זמן הרפרופים).

  • גלית  On 9 בנובמבר 2009 at 9:40

    ורק לחשוב כמה אנשים קוראים ולא מגיבים כי לא מיצו את המחשבה, או לא ניסחו את המילים, או אין להם משהו מקורי לאמר או לא מעוניינים להחשף. כמה זנב ארוך אך סטטי יש שם בחוץ שהשפעת עליו או הגעת בדיוק בזמן לחדד לו נקודה במודעות… ובגלל זה הגבתי, לאמר, ממממ, מחשבה מעניינת מאוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: