הפילוסוף קן וילבר (57) מהעיירה בולדר בקולורדו הוא אחד ההוגים הפוריים והפופולאריים ביותר בזמננו ומי שחתום על כמה מהפכות מחשבה מרחיקות לכת, למרות שאין לו בעלות על אף תחום ידע או רעיון מהותי משלו. למעשה, אחרי הפילוסופים הפוסט מודרניסטיים שעשו דקונסטרוקציה לכל מה שזז, נדמה שלא נותרו רעיונות להציע; ומי שכבר מעז להציע בניה מחדש, מתקשה למצוא עקרונות שלא יואשמו בהגמוניה של מנגנון כוח זה או אחר. מבין החורבות הללו עלה וילבר עם רעיון של תיאוריה הוליסטית, הציע את עצמו כאינטגראטור ולספר הפופולארי המציג את עקרונות תורתו קרא "קיצור תולדות הכול". הכול? אכן פילוסוף עם ביצים.
היומרה ל"הכול" מעבירה צמרמורת בגבנו לאור ריבוין ההיסטורי של ההכרזות המעוותות על מציאת המפתח האחד והיחיד לשאלת "החיים, היקום, אלוהים וכל זה", כהגדרתו של דאגלאס אדאמס. אך "הכול" של וילבר הוא בעצם עקרון מארגן לכל מה שהיה לנו עד עכשיו, המכבד את האמיתות של כל הטענות תוך שהוא עומד על מגבלותיהן וקורא להן לשיתופי פעולה לא שגרתיים. במקום שבו אתם רואים מציאות כאוטית, וילבר מצביע על הפרקטלים, דפוסי הסדר שמרכיבים את הכאוס. הוא פילוסוף ללא שטח משלו, אבל הוא השרטט של המפה המורכבת ביותר של הטריטוריה, שהוצגה לנו עד כה.
לרוב עושה וילבר שימוש במושגים ובכלים של הוגים אחרים שכבר עשו חלק מהעבודה האינטגרטיבית וממפה גם אותם בהקשרים חדשים, מתוך תפיסה שהסדר לבדו מייצר ידע ופתרונות חדשים ולא בהירות גרידא. יכולת ההתבוננות המערכתית החדה שלו, שמאפשרת לסוגיות רבות לבוא על פתרונן רק מעצם מציאת מקומן במערך שהוא מציע, זיכתה את וילבר בסופרלטיבים כגון "החכם באדם" או "אריסטו של ימינו". ואכן לקרוא אותו מותח את אורובינדו על פני היקף התחומים של אריסטו בעזרת העקרונות של פיאג'ה ושל הגל, תוך כדי שהוא מחתן את פרויד, בובר ובודהה; זו חוויה מרחיבת תודעה. אך עצם הנכונות שלו להתייחס ברצינות לבודהה ולקדם עקרון אינטגרטיבי-הוליסטי מקיף כל כך שמבוסס על עקרון אבולוציוני, זיכה אותו בלא מעט מבקרים ובדחיקה מהמיינסטרים האקדמי.
כאלטרנטיבה למה שנתפס בעיניו כצרות אופקים וניוון אקדמי, הקים וילבר את האוניברסיטה האינטגראלית ומשך אליה חוקרים פורצי דרך, המעוניינים לבחון וללמד את מגוון התחומים שלהם בכלים האינטגראליים. בעולם הרוחני, לעומת זאת, התקבל וילבר בתשואות והוקף במיטב המורים מכל המסורות, על אף שלא חסך גם מהם את שבטו בספרו החדש "רוחניות אינטגראלית". כאדם, וילבר הוא אינטגראלי כמו הגישה שהוא מקדם ופנים רבות לו. השילוב הנדיר של תיאורטיקן מבריק ומודט מעמיק שמתאר חוויות הארה לצד הסברים פילוסופיים, הקנו לו מעמד של סמכות רוחנית בפני עצמה.
בנוסף לכך וילבר הוא מספר סיפורים נפלא המדבר על רעיונות מופשטים בשפה פופולארית מבלי לפגוע בעומקם של הרעיונות, והוא מחבר אובססיבי שלא יכול להפסיק לכתוב ספרים ומאמרים ואף כותב בלוג אישי מפורט באתר האינטרנט שלו. יש לו חוש הומור נפלא והוא אינו מהסס לחשוף את הצדדים האנושיים והכעסים שלו בשפה עסיסית ובלתי מצונזרת. את התקינות הפוליטית תשאירו בבית כי אצל וילבר הכול הולך, בתנאי שזה במידה ובמודע.
פרויד, בודהה והרמב"ם
בישראל וילבר כמעט שאינו מוכר, על אף שכתב למעלה מ-20 ספרים במגוון תחומים ועוד ידו נטויה. זהו הראיון הראשון עמו שמתפרסם בישראל, לרגל פרסומו של ספר ההיכרות הבסיסי "קיצור תולדות הכול" בעברית, בהוצאת "כנרת-זמורה ביתן". על אף 10 השנים שחלפו ממועד פרסום מהדורתו הראשונה של הספר, רעיונותיו של וילבר מסעירים, רלוונטיים ועודם קשים לעיכול.
"בגיל 23 כתבתי את ספרי הראשון, הספקטרום של התודעה" מספר וילבר. "עזבתי באותה תקופה את לימודי הרפואה באוניברסיטת דיוק ועברתי למסלול ביוכימיה, ובזמן שבחנתי אובייקטים במעבדה תרגלתי גם מדיטציות זן. המתח בין ההכשרה המדעית לתרגול הרוחני גירה אותי לחפש את הקשר בין השניים על פני ספקטרום רחב יותר שכולל אותם". לפני הופעת הספר, במערב הסתפקו בפתרונות לאגו ולליבידו שלנו ובמזרח לא ייחסו חשיבות לעובדה שלגורו המואר יש כעסים על אימא שלו. וילבר העמיד לראשונה את פרויד ובודהה משני צדדיו של ציר התפתחותי והמשיך לפתח רעיונות אלו בספר "פסיכולוגיה אינטגראלית" שהפך לקאנון של הפסיכולוגיה הטרנס-פרסונאלית.
באיזה מובן בודהה יותר טוב מפרויד?
מושגי יסוד בגישה האינטגראלית
ארבעת הרבעים
הרבעים עוזרים לנו להחזיק בנקודות מבט רבות על כל נושא: אפשר להסתכל בו זמנית על כל תופעה ביחיד או ברבים, מבחוץ או מבפנים. לעיתים נמצא עצמנו מתווכחים בלהט על שתי אמיתות מרבעים שונים מבלי להיות מודעים שכל אחד מתייחס לממד אחר של אותה מציאות. אמא: אתה חיוור! אתה חולה! (אבחנה של רביע ימני עליון) אתה: אני מרגיש מצוין! (אבחנה של רביע שמאלי עליון). טענות רבות לפתרונות גלובליים עושות זאת רק מנקודת מבט של רביע אחד, כמו למשל תיאורית המערכות המדעית, שטוענת להוליזם וקישוריות בין כל המערכות, אך כל המערכות הללו נמצאות ברביע הימני-תחתון בלבד.
על מנת להשתמש בארבעת הרבעים כמערכת מיפוי יש להכיר את הצירים השונים שלהם: קווי התפתחות, שלבים, מצבים וטיפוסים. וילבר עשה סדר בכל הסיווגים לבני אדם ותופעות שהוצעו עד כה והסביר כיצד הם מתקשרים אלו לאלו. ניתן לדמות זאת לאיקוולייזר שיש לבדוק בו היכן ממוקם כל מתג, מפני שהצליל המופק מתפרש על פי הקשר וההרכב הייחודי של המתגים אצל כל אחד מאיתנו.
קווי התפתחות
ההתפתחות האישית והקולקטיבית שלנו מתבצעת על צירים שונים, כגון רגשי, קוגניטיבי, תפקודי-מוטורי, מוסרי ועוד. יש המניחים קשרים שונים בין הקווים כמו למשל שאנשים משכילים ותרבותיים הם מוסריים יותר, אך בהחלט ייתכן נאצי מבריק ומנומס ואין קשר הכרחי בין קצבי ההתפתחות בקווים.
שלבים (stages) ומצבים (states)
שלבים הם נקודות משען בקווי ההתפתחויות. בתחום התודעה אנחנו מזהים באופן כללי את השלבים מאגוצנטרי, לאתנוצנטרי, לאוניברסאלי ולאינטגראלי-קוסמי אך ישנן תמות התפתחותיות מורכבות ומפורטות יותר מבית פיאג'ה או אורובינדו. מצבים (states) הם מצבי תודעה שונים בפרספקטיבה אישית של האדם, כגון ערות, חלום ושינה עמוקה, כשבתוכם מתקיימים גוונים כגון שכרות וסימום, חווית שיא מינית או רוחנית ועוד. האבחנה בין שלבים למצבים מאפשרת להעריך תופעה כפשוטה מבלי לבטל אותה בגלל ההקשר. לדוגמא: מצב תודעה רוחני עוצמתי יחווה אצל אדם בשלב האגוצנטרי כהתקף משיחיות ואצל אדם בשלב האתנוצנטרי כתגלית ייחודית לקבוצה שלו (העם הנבחר, למשל). כיום כשתודעה אוניברסאלית מתבוננת בדברים, אין לבטל את איכותה של החוויה הרוחנית ויש להבין כי היא מתפרשת על פי השלב ההתפתחותי.
טיפוסים
סגנונות או טיפוסים (types) מתארים דרכי אינטראקציה שונים עם העולם כגון סגנון מוחצן ומופנם או נשי וגברי ומכילים גם מודלים של טיפוסי אישיות כמו האניאגרם. קרול גיליגן, למשל, הבחינה שטיפוס גברי עובר את שלבי ההתפתחות עם דגש על אוטונומיה בעוד שטיפוס נשי עוברת את אותם השלבים בדגש על קהילה והשתתפות.
כשל הפרה/טרנס (the pre/trans fallacy)
זהו מושג שוילבר הגה על מנת להסביר את הנטייה להתבלבל בין שלבי התפתחות שונים ולפספס את משמעותן של תופעות. לדוגמא: רמת תודעה רציונאלית-קונבנציונאלית עשויה לחשוב שכל מה שאינו רציונאלי הוא קשקוש ושייך לתקופות טרום-רציונאליות, כלומר שמבחינתה הדלאי לאמה והקוראת בקפה באים מאותו שלב התפתחותי קדום. באותה מידה, אדם שמחפש רוחניות עשוי להתבלבל בין השלבים הללו ולחשוב שכל קוראת בקפה היא מרמת תודעה פוסט-רציונאלית ובעלת איכויות רוחניות נעלות. דוגמא מתחום נוסף: בראשית ימי תנועת הקוד הפתוח, אנשי מיקרוסופט כינו את מפתחי הלינוקס "קומוניסטים" בשל הנורמות השיתופיות והשוויוניות שלהם. הם לעגו לניסיון להחזירנו לעבר, מבלי להבין שמדובר בתופעה חדשה של פוסט-גלובליזציה אשר רק עושה שימוש בכמה ממרכיבי העבר.
הולון והולארכיה
ההולון הוא מונח של ההוגה היהודי-הונגרי ארתור קסטלר, המתייחס לכך שלכל ישות ביקום (מאטום ועד לתרבות או מדינה כלשהי) יש שני מצבים שונים ובו זמניים: מצב של יחידה עצמאית ושלמה בפני עצמה (agency) ומצב של היותה חלק ממערכת שמכילה אותה (communion). תאים הם יחידה עצמאית שהם גם חלק ממערכת כמו איבר בגוף האדם והם עצמם מהווים מערכת למולקולות ואטומים. גם אדם הוא יצור עצמאי וחלק ממערכות חברתיות שונות או מהטבע. ההיררכיה הטבעית של ההכלה במערכות שמתפתחות זו מזו מכונה "הולארכיה" על מנת לסמן את שונותה מהיררכיות של שליטה המבוססות על מנגנוני כוח. קסטלר טבע את המונח ברומאן "הרוח במכונה" שכתב ב-1967 ווילבר שאל אותו כמונח פילוסופי מרכזי בגישה האינטגראלית.
|
"אין יותר טוב, אנחנו צריכים את כולם, אבל ניתן למקם אותם על ציר התפתחותי בהתאם לרמה האנושית שהם מתייחסים אליה. אנחנו עוסקים בהיררכיות טבעיות, היררכיות של צמיחה, שכוללות את השלבים הקודמים אך מתעלות מעליהם. למשל: אטום-מולקולה-תא. האם התא יותר טוב מהאטום? לימודי ההתפתחות מגדירים שלושה שלבים שהאדם עובר מהיותו אגוצנטרי לאתנוצנטרי ולאוניברסאלי. החוקרת הפמיניסטית קרול גיליגן הוסיפה את השלב האינטגראלי שאני קורא לו גם קוסמי. אלו הם ארבעה ממדים של מציאות. בספקטרום של התודעה האנושית, פרויד מתייחס לממד הראשון ובודהה לממד הרביעי. באמצע יש גם את בובר ואחרים.
יש בתוכנו את האגו והליבידו ואת החלק הזה שרוצה להרוג את כולם או לשכב איתם, אבל זה לא כל מה שאנחנו, אנחנו צומחים, כוללים את זה ומתעלים מעל זה. זה עדיין מעסיק אותנו וזה חשוב לנו כבסיס, אבל זה מתקיים בהקשר רחב יותר של מה שאנחנו. באותה צורה, אם מנסים להתעסק רק עם רמת הבודהה, אנחנו לא מודעים ל"צל" שלנו ומכיוון שאי אפשר לדלג על שלבי התפתחות, הבודהה ייתפס עם המכנסיים למטה. אי אפשר להיות רק רוחני מבלי שעברת דרך הפסיכולוגיה ואנחנו מכירים הרבה מורים רוחניים שמתעמקים במדיטציות אבל הצל הפסיכולוגי שלהם מתגלה, נוגס באחוריהם ומכניס אותם לצרות".
למרות שהגישה האינטגראלית מטפלת ב"הכול", מרבית ההתרחשות סביבך היא דווקא בתחום הרוחני. האם אתה רואה את עצמך כמורה רוחני?
"אני רואה את עצמי כפילוסוף ואני לא מקבל תלמידים רוחניים. במזרח יש אבחנה בין גורו לבין חכם או מלומד רוחני (pundit). שניהם עשויים להיות מוארים באותה מידה, ההבדל הוא שהגורו עובד עם תלמידים ופותח אותם ל"תורה", בעוד שהמלומד כותב, מבהיר וממסגר את הדברים. הרמב"ם, למשל, הוא בעיני אחד המלומדים הרוחניים הגדולים של כל הזמנים ואחד הכותבים האינטגראליים הראשונים שניסה לקשור את כל תחומי הידע של זמנו. אני תופס את עצמי יותר כמלומד רוחני בסגנון הזה".
אף אחד לא מספיק חכם כדי לטעות במאה אחוז
מהו אם כן החידוש באופן שבו אתה קושר את כל תחומי הידע של זמננו לאחר שהפוסט מודרניסטים שמטו את הבסיסים מתחת לכולם?
"תיאורית העל הנוכחית, הפוסט מודרניזם, לימדה אותנו דברים חשובים מאד אך לא הלכה עד הסוף. הוגים כמו פוקו ודרידה פירקו את העולם לחתיכות והיום מדעי החברה והרוח באוניברסיטאות הם עיי חורבות. זה הוביל לניהילזם ורבים כבר מכירים בכך ומחפשים דרך לבנות חזרה. את עקרונות הבניה מציעה הגישה האינטגראלית באמצעות התובנה הפשוטה שיש ניצוץ של אמת בכל טענה. הרי אף אחד אינו חכם מספיק כדי לייצר 100% טעות. אם נכבד את זה שכל אחד מחזיק בידו חלק מהפאזל של הידע האנושי ונתחיל להרכיב את הפאזל, תהיה בידנו הקשת המופלאה".
זה נשמע טוב אבל זה עלול להישאר ברמה של יחסיות תרבותית, אם לא תהיה דרך לקבוע איזה חלק מטענה הוא ניצוץ האמת ומאיזה צריך להיפטר. מצד שני, ברגע שיקבע קריטריון לכך, הוא בהכרח יואשם בנביעה מפרספקטיבה של מנגנון כוח או היררכיה כלשהי. אז איך פורצים את מעגל הקסמים הזה?
"היררכיה זו לא מילה גסה ומי שמתכחש לקיומן של היררכיות סותר את עצמו, הוגים מיורגן הברמס ועד לצ'רלס טיילור כבר העירו על כך: "היררכיות זה דבר רע" היא עצמה טענה שופטת ומדרגת. העניין הוא שיש שני סוגים של היררכיות. הם מבקרים בחריפות את ההיררכיות של השליטה ואני מצטרף בכל לב לביקורת הזו, כתבתי כמה ספרים על איך נוצרים מבני כוח משחיתים. אבל היררכיות הצמיחה כדוגמת אטום-מולקולה-תא הן היררכיות טבעיות שקיימות בכל רצף של התפתחות, והעיקרון של ההיררכיה של צמיחה הוא לא להדיר אלא דווקא לכלול, זו הדרך להתגבר על מנגנוני כוח. מולקולות מכלילות אטומים, הן מחבקות אותם ומתעלות מעליהם יחד איתם לרמה הבאה, הן לא מדכאות את האטומים ושולטות בהם.
באותה צורה, כל אדם עובר צמיחה דרך השלבים מאגוצנטרי ועד לקוסמי-אינטגראלי, והצמיחה הזו מרחיבה את הגבולות שלנו ומפחיתה את הדחף לכוח באמצעות הכללה. אין בן אנוש שלא עובר את השלבים הללו וניתן לקבוע שלהיות אתנוצנטרי זה יותר כוללני ומפותח מלהיות אגוצנטרי, ולהיות בתודעה אוניברסאלית זה כוללני ומפותח עוד יותר וכו'. עלינו פשוט לזהות לאיזה שלב מכוונת כל טענה על מנת שנוכל לסדר אותן בספקטרום המתאים".
בספרו האחרון "רוחניות אינטגראלית" דירג וילבר את המסורות הרוחניות השונות ביחס לשלבים הללו והזהיר מהבלבול בין עוצמת החוויה הרוחנית לשלב אליו היא מתייחסת. אנחנו אוהבים להתלהב מהשאמאנים השבטיים של פעם אך שוכחים שהם הובילו מלחמות עקובות מדם בין שבטים או דרשו קורבנות אדם אכזריים, פשוט כי זו הייתה רמת המודעות של האנושות אז. כאשר אותה עוצמה של חוויה רוחנית מגיעה בהקשר אוניברסאלי בעולם פוסט-רציונאלי, זוהי תופעה אחרת לגמרי ומתקדמת יותר באבולוציה של התודעה. במילים אחרות, הניו אייג' החדש אינו מהווה חזרה אחורה לשלב טרום-רציונאלי ויש להבחין בין הזרמים השונים בו.
הטוב, האמיתי והיפה
אז לקחת את לימודי האבולוציה ועטפת אותם בהקשר הוליסטי, האם זוהי מהות הרעיון האינטגראלי?
"הו לא, זה רק אחד הצירים של הרעיון האינטגראלי. הגישה האינטגראלית אכן מציעה סוג של הוליזם אך אנחנו לא מכנים אותה הוליסטית כדי לא לבלבל אותה עם ריבוי התיאוריות המכנות את עצמן הוליסטיות, אך למעשה אני סבור שהן אינן הוליסטיות דיין; הלב שלהן במקום הנכון אבל הראש קצת מפגר אחרי הלב. ישנן תיאוריות מדעיות שטוענת להתבוננות הוליסטית ביקום כסדרה של מערכות התלויות זו בזו, וזה נשמע מאד הוליסטי, נכון? אבל אני רוצה להציע כמה מושגים בסיסיים שדרכם אסביר בסופו של דבר באיזה מובן אף תיאוריה מדעית אינה יכולה להיות הוליסטית.
אנשים מבינים באופן טבעי שיש שלוש נקודות מבט על המציאות: בגוף ראשון, בגוף שני ובגוף שלישי. הגופים הללו מיוצגים גם בהטיות שונות בדקדוק של כל השפות. גוף ראשון מדבר ב"אני" ו"שלי", גוף שני זה "את" שאליך אני מדבר עכשיו וגוף שלישי הוא האדם או הדבר שמדברים עליו, כמו שדיברנו על תיאוריה מדעית. שלושת הגופים הללו מייצגים גם שלושה סוגים של ידע: ידע בגוף ראשון נובע מהסתכלות פנימה, זה כל מה שאנו יכולים ללמוד מלהתבונן במחשבות וברגשות שלנו, ממדיטציה ועד הרהורים. יש אסכולות פילוסופיות חשובות שמבוססות על גוף ראשון כמו פנומנולוגיה, וכמובן כל המסורות הרוחניות הן ידע בגוף ראשון.
ידע בגוף שני מצוי בתחום שביני לבין הזולת וכולל תקשורת, שפה, פרשנות ומשמעות. אני ואת הופך לאנחנו ותחום חשוב נוסף שמתקיים במרחב שבינינו בגוף שני, הוא מוסר. איך ראוי שאתייחס אליך? מה הדבר הנכון לעשות? אלו סוגים של ידע שלא עולים על דעתי כשאני מתבונן בעצמי, יש צורך בזולת בשביל זה. מרטין בובר הגדיר את הליבה של הרגע הרוחני כרגע של "אני-אתה" כשגוף ראשון פוגש בגוף שני במרחב האלוהי. ולבסוף ידע בגוף שלישי הוא ידע מופשט ומושגי. כשאנחנו עוסקים במדע או באים במגע עם חפצים, אין שם דיבור עם אלא על, חקירה של. לצערנו זה קורה לנו גם עם אנשים, שאנחנו מדברים איתם לכאורה, אבל למעשה מתייחסים אליהם כאל אובייקט. יש למשל רופאים שמדברים עם המטופלים שלהם רק ברמה של מושא טיפול עם לחץ דם וחום גוף מסוים ולא כסובייקט בגוף שני.
בשפה עממית אני קורא לזה "הטוב, האמיתי והיפה": האמיתי הוא אמת אובייקטיבית שניתן לחשוף, כמו ההרכב הכימי של מים. היופי הוא מושג שקצת יותר קשה להגדיר מדעית כי הוא יותר יחסי, בעיני המתבונן, אני מכוון את עצמי בגוף ראשון מול אמנות ואסתטיקה. והטוב שייך לתחום האתיקה מול זולת ולכן הוא בגוף שני. אז אחרי שהבהרנו את מושגי היסוד הללו, את מבינה שכל תיאוריה מדעית באשר היא, מקסימה ככל שתהיה, מתייחסת רק לידע בגוף שלישי. הכלים שלה מתאימים להתבוננות בעולם בגוף שלישי בלבד וחקירה של הדברים כאובייקטים, אבל לכל דבר במציאות יש את שלושת הצדדים: איפה האמנות והמוסר, הטוב והיפה? אם רוצים לטעון לגישה הוליסטית, אינטגראלית, צריך לכלול את כל שלושת ממדי הידע בהסתכלות שלך. וזה כולל רוחניות".
בימי קדם היה אכן נהוג שפילוסוף הוא גם פיזיקאי או מתמטיקאי וגם איש מאמין ברוח או דת, אבל כיום לכל תחום יש התמחות משלו וזה לא כל כך טריוויאלי להציע שיש קשר קריטי בין מדע, אמנות, רוחניות ומוסר. איך אתה מצדיק את החיונית של הקשר הזה?
"אין שום דבר רע בהתמחויות, הבעיה היא כשמתבצרים בהן. זה מדהים ללמוד מדעים והגענו להישגים אדירים בזכותם, יש לי תואר שני בביוכימיה ואני רציני לגבי מדע ומבין את חשיבות הידע בגוף שלישי, אך במקביל תרגלתי מדיטציות והבנתי שלחיות במעבדה ולהתבונן בדברים כאובייקטים גרידא זה לא מספיק. כשזה כל מה שאנו עושים ואנו טוענים שזה סוג הידע היחיד שהוא אמיתי, אנו מדירים מסורות פנימיות עמוקות, רציניות ומרתקות שמשלימות את הידע שלנו על המציאות בכלים שלא זמינים בגוף שלישי. מדענים יגידו על זן בודהיזם שזה לא ידע אמיתי אם הוא לא נמדד בכלים שלהם, שזה שטויות במיץ, כמובן. זן היא מסורת שמועברת מדור לדור וניתנת ללימוד, כמו אמנויות לחימה, זו לא פנטזיה סובייקטיבית. המסורות הרוחניות הגדולות, לעומת זאת, טוענות שהמציאות האולטימטיבית קיימת דווקא בהסתכלות בגוף ראשון, שרק משם מגיעים לאחדות האמיתית שמכונה ההארה או הסאטורי.
ואני אומר: כל תחום יודע את מה שהוא יודע, לכימאי יש כלים לדעת מה ההרכב של מים, לנזיר זן יש כלים לדעת מי מואר. הבעיה מתחילה כשהתחום מנסה להחיל את הטענה שלו על תחום אחר, למשל, כשהמדען מדבר על זן בגוף שלישי או שהבודהיסטים טוענים שבידיהם הידע האמיתי וכל הידע בגוף שלישי הוא יחסי או אשלייתי. לכל תחום יש חוקים וכלים להשיג ידע ולבדוק אותו, אז החוק האינטגראלי הוא: כשתחום ידע מביע טענה בתחומו מכבדים אותה, כשהוא מביע טענה לגבי תחום אחר, לא מקשיבים לה. לפני תקופת הנאורות כולם הקשיבו לדת בכל התחומים ולאחריה כולם מקשיבים למדע בכל התחומים. המדע לא יכול להתייחס למה שאינו יכול לראות דרך הכלים שלו והוא מחויב להכיר בכך ולא להגיד שכל מה שלא תואם את הכלים הללו לא אמיתי. זה טיפשי. למדע אין את הכלים לייעץ לי האם כדאי לי להרוג אותך, האם גם זה לא אמיתי? כל תחום ידע אומר לנו משהו מאד חשוב על החלק שלו בספקטרום והגיע הזמן שכל אחד יכיר בחלקו וכולם ישתפו פעולה. כל מה שהגישה האינטגראלית אומרת זה: תנו לזה צ'אנס, אין לכם מה להפסיד, תכללו ידע משלושת הממדים של המציאות. ואם רק תעשו זאת, כל מני סוגים של בעיות יתחילו להיפתר מעצמן".
אתה מבקש מכל תחום ידע להודות במגבלותיו, אבל דווקא תחומי ידע ליברליים שמבקשים להכליל ולשחרר קבוצות נוספות, כמו פמיניזם או אקו-פילוסופיה וכמובן הפוסט מודרניזם, מגיבים בביקורת על הגישה האינטגראלית.
"ראשית יש הרבה יותר קבלה והקשבה משיש ביקורת. באוניברסיטה האינטגראלית שנמצאת בראשית דרכה יש 23 חוגים אינטגראליים, לרבות פמיניזם בהנחייתה של קרול גיליגן. קומץ המבקרים הקולני מורכב ברובו מתחומי ידע שלא מעוניינים להכליל תחומים אחרים ולהכיר במגבלותיהם. הם שונאים אותי על כך שאני אומר להם שהם לא הדרך הנכונה והיחידה ושאני מנסה לתחום את התחום שלהם. גם אותי זה מדהים שאני סופג כמות עצומה של שנאה מאנשים שטוענים שהמטרה שלהם לכלול, על הניסיון שלי לכלול אותם. ביקורת עניינית, לעומת זאת, זה הדבר שאני חי עבורו, אלו הם הדברים שמפתחים את התיאוריה כי דרכם אני מגלה אמיתות נוספות שאולי פספסתי וראוי לכלול בספרים הבאים שלי".
אלוהות אינה תודעה שיש לה עם נבחר
אני מניחה שאתה רואה ביהדות ובתורה "עוד דת", אך במסורת שלנו קיימת טענה די דומה לטענה
פעילות אינטגראלית בישראל
קבוצות לימוד אינטגראליות מתכנסות בעשרות מדינות ברחבי העולם על מנת לחקור את משמעותה של תפיסת העולם האינטגראלית על מורכבות צמיחתו ומסעו של האדם ברמה האישית והקולקטיבית. "החברה האינטגראלית לישראל" פועלת בארץ כעמותה, המורכבת מאנשים רב תחומיים המעמיקים ברעיונותיו של וילבר, מנתחים בעזרתם תופעות מקומיות וגלובליות ושוקדים על ההתפתחות האישית שלהם באופן הוליסטי.
הקבוצה נפגשת אחת לשבוע בימי שני ביפו ומקיימת מדי פעם מפגשי היכרות עם התיאוריה האינטגראלית לקהל הרחב. "החברה האינטגראלית לישראל" הביאה לארץ את ד"ר דון בק על מנת להסמיך אנשים בעבודה עם הדינאמיקה הספיראלית, אחד הכלים של התיאוריה האינטגראלית, ולנסות לסייע בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעזרתה (ראו מסגרת נפרדת).
הקבוצה נמצאת בחיפוש מתמיד אחרי יחידים וקבוצות שמעוניינים להעמיק בלימודים אינטגראליים וליישם אותם בתחומם. לאחרונה הקבוצה לקחה על עצמה פרויקט של יהדות אינטגראלית, על מנת למפות את המסורת היהודית העשירה וכן לזהות ולטפח את החלקים שמדגישים בה רמות תודעה אוניברסאליות (נביאים כגון ישעיהו, משנתו של הרב קוק ועוד).
|
האינטגראלית שאתה מציג. חכמינו טוענים שכל התיאוריות בעולם מאד חכמות ויש להן את המקום שלהן אך התורה היהודית כוללת את כולן ויש בה עקרון מאחד של המציאות מעבר לכך, במובן הזה נטען שהתורה היהודית היא תורת האמת. מה אתה חושב על זה?
"תתפלאי אבל יש עוד כמה דתות שבטוחות שהן מחזיקות במפתח למציאות. בכל פעם שאני שומע את הטענה הזו אני לא לוקח אותה ממש ברצינות. אני פשוט לא מאמין שאלוהות היא סוג של תודעה שיש לה עם נבחר, זוהי אמת שהייתה נכונה בשלב התפתחות מסוים בלבד. בשלב האתנוצנטרי האלוהות מתגלה כמיתית וכולם מאמינים שהם עם נבחר ובשלב ההוא זה נכון ומתאים, אבל זה לא נכון ברמה האוניברסאלית, שם נחשפות פנים כוללניות יותר של האלוהות, אז להאמין בעם נבחר זו סטירה בפרצוף לכל האנושות כרגע. מצד שני, שלב אחד לא יותר טוב מאחר אפילו שהוא כוללני יותר כי הם תלויים זה בזה. אז צריך שיתקיימו בעולם בכל זמן גם מסורות אגואיסטיות ודתות אתנוצנטריות כי אי אפשר בלי זה. זה כמו להגיד שאני לא מחבב אטומים אלא רק תאים ואפטר מכל האטומים בעולם, זה יהרוס גם את התאים, הרי. אז כשדת של שלב 2 תתחיל לדבר על חוויות משלב 4 צריך להיזהר, אבל מה שאותה דת אומרת ברמה של שלב 2 יש בזה הרבה אמת ויופי. צריך להיות ערים לזה.
באוניברסיטה שלנו יש מרכז ליהדות וקבלה אינטגראלית בראשות רבי זלמן שחטר-שלומי שבוחן את הדברים הללו לעומק. כשדת טוענת שהיא אינטגראלית אנחנו בודקים אם יש בה התייחסות לכל השלבים והתשובה שלנו לגבי יהדות היא: בהחלט, יש בה אמיתות שנוגעות לכל השלבים של התודעה. אך האופן שבו הדת היהודית מיושמת כיום בפועל אינו אינטגראלי אלא יותר אתנוצנטרי. חלק מהמורים היהודיים שמלמדים אצלנו חושבים שחלק מהבעיה ההיסטורית של היהודים נעוצה בכך שאתם מסרבים להתנער מטענת הייחוד. אנחנו עובדים הרבה עם הנושא של חסדים כאן ואני חושב שזו פרקטיקה שעוזרת לפתוח את המעגל האתנוצנטרי לאוניברסאלי ולכן היא מאד חשובה. באשר לטענת האינטגראליות של היהדות, אז צריך לבדוק אם היא מתייחסת לידע משלושת הגופים, ונראה שאין בה ידע מגוף שלישי על העולם".
זה לא מדויק. על פי פרשנות קבלית, סיפור בראשית הוא מטאפורה לסיפור פיזיקאלי על בריאת היקום, למשל.
"לכל הדתות יש טענות ברוח זו שהן יכולות להשתמש בהן כדי לגזול אמיתות מתחומים לא להן, אנחנו פשוט לא מקשיבים להן, זוכרת? לכל דת יש קוד לקרוא את מיתוס הבריאה שלה כמטאפורה. אז שתי ציפורים ישבו על העץ וליטפו זו את זו – אני יודע מה זה! זו למעשה תיאורית המיתרים בפיזיקה. מצטער, אבל אני לא חושב שזה נכון. הנקודה היא שהיקום מתפתח כל הזמן ויש לתת מקום לאמיתות החדשות ולתורה חדשה שממשיכה להגיע, גם התפתחות המדעים והידע בגוף שלישי הם פן של האלוהות. אני פשוט לא מאמין שדרכו של היקום היא שהכול היה קיים שם מלכתחילה והתחבא במקום אחד".
הרב מרדכי גפני שלימד במרכז הרוחני האינטגראלי והיה חבר אישי שלך, כבש את עולם הניו אייג'
הדינאמיקה הספיראלית האינטגראלית (SDi)
אחד מהמודלים המרכזיים של שלבי התפתחות שוילבר עושה בהם שימוש, הוא מודל הדינאמיקה הספיראלית של קלייר גרייבס, פסיכולוג חברתי שהעמיק את עבודתו של מאסלו מעבר לצרכים ו"פתח" את הפירמידה שלו, עד כי המודל שלו חרג מתחום הפסיכולוגיה. גרייבס הציע שהאדם והאנושות מתפתחים דרך 8 גלים המסמנים רמות עומק מימטיות חוצות תרבויות ואכן המודל הוכיח את עצמו אמפירית בלמעלה מחמישים מדינות.
המודל מתייחס הן לרמת החברה האנושית במעבר מציידים-לקטים לחברה שבטית ובהמשך לחברה דתית או קפיטליסטית גלובלית; והן להתפתחות האדם מתינוק התלוי באימו לצרכיו, דרך זיהוי קשרי משפחה ופחד ממפלצות מתחת למיטה, התפתחות האגו ב"גיל שנתיים הנורא" וכך הלאה. לאחר השלב ה"ירוק" מסתיים המעגל הראשון של הספיראלה ומתרחשת קפיצה תודעתית של האנושות למעגל מסדר שני (second tier) שהוא אינטגראלי והוליסטי.
הספיראלה היא כלי יישומי המופעל כיום במגוון תחומים בעולם ע"י ד"ר דון בק, שותפו של קלייר גרייבס. ד"ר בק ביקר בישראל במאי 2006 והעביר קורס הסמכה לעבודה עם הדינאמיקה הספיראלית. בק השתמש בספיראלה על מנת לתווך בין הצדדים השונים בדרום אפריקה על מנת להביא לסיום שלטון האפרטהייד ללא שפיכות דמים. הספיראלה מודדת רמות ערכיות ששוברות סטריאוטיפים גזעיים ותרבותיים ומאפשרת ליצור חיבורים בין אנשים מרמות תודעה זהות בצידיו השונים של המתרס על מנת להגיע להבנה. בק מקווה לסייע גם בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני באופן דומה.
העבודה עם הספיראלה אינה מבוססת על ניסיון לשנות ו"לפתח" אנשים, אלא להפך, למצוא לאנשים פתרונות יצירתיים ברמת התודעה שהם מצויים בה ולהביא לחייהם רעיונות מרמות תודעה אחרות בדרך שתהיה בעלת משמעות עבורם. חלק מאנשיו של בק עוסקים, למשל, בקידוד הקוראן על פי צבעי הספיראלה על מנת לזהות בו פרשנויות אפשריות בהקשרים אוניברסאליים ולהדגים דרכו לאנשי דת מתודעה "כחולה", רעיונות הרמוניים מתודעה "ירוקה", בשפתם שלהם. בדוגמא מתחום אחר: אם ילד פוחד ממפלצת מתחת למיטה (סגול) זה לא יעזור לו אם תסבירו לו בהיגיון שאין דבר כזה מפלצות (כתום), אפשר לנסות לקנות לו בובה של פיה ולהבטיח לו שהיא תשמור עליו (פתרון ברמת הסגול). יועצים ארגוניים ברחבי העולם וגם בארץ אימצו את המודל הספיראלי גם לתחומים של תרבות ארגונית ומשאבי אנוש.
|
הישראלי עם רעיונות של יהדות אוניברסאלית עד לנפילתו עקב הטרדה מינית של תלמידותיו. כמי שמתיימר לתת לנו כלים ניטראליים וכוללים, אינך חושש שחברותך עם מורים רוחניים שנויים במחלוקת עשויה להיתפס כ"חותם כשרות" אינטגראלי עבורם ולהקרין עליך עם נפילתם?
במרכז הרוחני האינטגראלי מלמדים המורים הרוחניים המובילים מכל המסורות, אנשים כמו האב תומאס קיטינג שהוא המורה הנוצרי המפורסם ביותר עם למעלה מ-300 מרכזים בעולם, גנפו רושי שעומד בראש שושלת הזן הגדולה ביותר מחוץ ליפן, רבי זלמן שחטר-שלומי אבי התנועה להתחדשות יהודית ואחד מחברי הטובים ביותר ועוד רבים. אז כן, התרועעתי עם מרדכי גפני, איתו ועם עוד מאה מורים רוחניים. גפני הוא דוגמא למי שהתעסק עם רמת הבודהה לפני שסיים עם פרויד וכשהצל שלו יצא לאור, הייתי הראשון שביקר אותו בפומבי והוציא אותו מהמרכז האינטגראלי, בזמן שהיו זרמים שדרשו ממני לגונן עליו, אני גאה בכך שעשיתי את הדבר המוסרי והנכון. אני לא עוסק בחותמי כשרות, נהפוך הוא, אני אחבור לכל מי שפתוח לרעיון האינטגראלי ומוכן להתפתח מהמקום שהוא נמצא בו, הגישה כוללת ופותרת ולא מדירה.
בגלל זה הצעת בזמנו לגפני שיטת טיפול אינטגראלית לריפוי הבעיה שלו? מעניין אותי לשמוע על זה ספציפית ועל הרעיון מאחורי תרגול וטיפול אינטגראליים באופן כללי.
"הפרקטיקה האינטגראלית מתייחסת ל-4 רמות: גוף, מיינד, רוח/נשמה וצל. לרוב אנשים מתאמנים כבר בכמה וכמה דברים ואנחנו עוזרים להם לזהות מה הם כבר מכסים ומה הם עוד צריכים לכסות. כדי לאמן את הגוף צריך לזכור שיש שלושה גופים, גם הגוף הרגשי והאנרגטי שלנו צריכים אימון. אנחנו לא עוד אסכולה שמספקת לך תכני אימון, תתאמני באלו תכנים שאת רוצה, רק תהי מודעת על איזו רמות זה עובד ואל תשאירי אף חלק בחוץ. עבודת צל, למשל, אנו מציעים לעשות דרך עבודה עם חלומות או במהלך היום עם אנשים או אירועים שמעוררים בך התנגדות. יש להכיר את החלקים של הצל שלך ולעשות להם אינטגרציה מחודשת אל תוך האישיות השלמה.
זה דבר שגפני עוד לא עשה, אבל הוא נמצא בטיפול כרגע. אמרתי לו שאני לא יכול להיות בקשר איתו עד שלא אשמע שהוא בטיפול רצוף של 6 חודשים לפחות ואני יודע ממקור עקיף שהוא עושה זאת ולוקח את זה ברצינות הראויה, לרבות ריטריטים אישיים. האם הוא ישתנה וירפא? זה כבר סיפור אחר, לא הכול ניתן לריפוי אבל ראוי לנסות. החלקים האפלים שלך הם חלקים אינטגראליים ממך, אנחנו כוללים את הצל בתוך הפרקטיקה האינטגראלית ואומרים בפירוש לדאוג לפרויד לפני שדואגים לאלוהים בתוכך ותוך כדי זה".
דארת' וידאר: המעבר לצד האפל אפשרי בכל שלב
הגישה האינטגראלית מאד אופטימית לגבי טבע האדם והיקום שמצויים בהתפתחות מתמדת. האם התחזית שלך לגבינו כאנושות, לאור כל מה שקורה כיום בעולם, היא אופטימית?
"אם אני חושב על הגידול המהיר במספר האנשים שצומחים לתודעה קוסמית זה מעודד אותי, אבל מחקרים מראים ש-70% מאוכלוסיית העולם הם בשלב האתנוצנטרי ומטה, וזה איום ונורא בעיני. 70% מהעולם הם נאצים, כלומר באופן פוטנציאלי הם כל כך אתנוצנטריים, וזה מה שאנחנו רואים בעולם כרגע, קבוצה אתנוצנטרית אחת שמנסה להרוג את האחרות. אם אוהבים את זה או לא, הרבה מאד תלוי בנשיא ארה"ב ואחרי שהיה לנו נשיא כמו קלינטון עם תודעה אוניברסאלית יש לנו עכשיו את בוש שמחזק את הפן האתנוצנטרי ומכניס גם אותנו לג'ונגל הזה. בימים אלו אני משלים טרילוגיה של ספרים שנקראת "הפנים הרבות של הטרור", אשר מתארים את מצב העולם כיום ומנבאים כי אנחנו עומדים בפני מאבק חזיתי בין כוחות הצמיחה, ההכלה והאהבה לבין כוחות השלבים המוקדמים יותר שהם יותר כוחניים, חייתיים וצרי אופקים".
מה שנקרא במיתוסים מלחמת בני האור בבני החושך?
"לא בהכרח. השלבים המתפתחים יותר לא מכילים רק טוב, אפשר להיות רשע בתודעה אוניברסאלית, כמו דארת' וידאר, המעבר לצד האפל אפשרי בכל שלב. אבל בשלבים הראשוניים יותר אין בכלל עדיין את האפשרות או הסיכוי לאהוב את כל האנושות. הצמיחה רק פותחת לנו את האפשרות אבל הבחירה בהמשך היא שלנו. וזו בהחלט התפילה שלי, שהאור ינצח".
מבין עשרות ספריו של וילבר המנתחים מגוון נושאים ברומו של עולם בראייה אינטגראלית, הספר הבא שעתיד לראות אור בעברית הוא דווקא grace and grit, העוסק בישום אישי של הראייה הייחודית של וילבר בהתמודדות שלו ושל אשתו ז"ל במחלת הסרטן שפקדה אותה. "עשרה ימים לאחר שנישאנו אבחנו אצלה סרטן שד אגרסיבי במיוחד ואמרו לה שלא נותר לה זמן רב לחיות" מספר וילבר. "בגלל שהיה לה תרגול אינטגראלי יוצא דופן משלה היא חייתה חמש שנים נוספות והספר הזה מספר על הצמיחה המשותפת שלנו בשנים הללו. אהבתי אותה עמוקות והאהבה נוטפת מהספר הזה וכל מי שקורא את זה פשוט הרוס עליו וממנו, היא הייתה כל כך מיוחדת והיא השאירה יומנים אחריה כדי שאוכל לכלול את המילים שלה בספר, לספר הזה יש עוצמה ומי שקורא אותו מדווח שזה ממש משנה אותו. גברים מבוגרים מייבבים בציבור ללא שליטה בפרק האחרון, כזו אישה מדהימה היא הייתה".
וילבר עצמו סובל ממחלה נדירה שכרוכה בניוון שרירים ומחסור באנזים קריטי, לכן הוא ממעט בנסיעות והופעות בציבור כרגע. שבוע לאחר קיום הראיון עימו הוא הובהל למחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים בדנבר לאחר שסבל מהתקף פתאומי של פרכוסים והיה חסר הכרה במשך מספר ימים עם חשש כבד לחייו. אלפי מעריציו ברחבי העולם הדליקו נרות באינטרנט והתפללו לשלומו עד ששב להכרה ויצא מכלל סכנה. בבלוג שלו הוא מספר שהוא ממשיך לכתוב את ספריו באובססיביות גם כשהוא לא מסוגל לזוז מהמיטה, אולי מתוך תחושה שלא נשאר לו הרבה זמן וכי עליו להשאיר אותנו עם כמה שיותר כלים, כי כרגע אין מי שימשיך את עבודתו הייחודית.
"זה שאני מפתח תיאוריה של הכול זה לא אומר שיש לי את כל התשובות" מסכם וילבר. "כל מה שאני עושה זה להציע כמה חוקים כללים שיעזרו לאנשים לקבל את ההחלטות שלהם מהפרספקטיבה הרחבה והמודעת ביותר שעומדת לרשותנו כיום, מתוך מודעות לכך שהיא הולכת ומתרחבת כל הזמן והיא תתרחב גם מעבר למה שאנו תופסים כיום".
ביקורת על וילבר
ניתן למצוא כאן וכאן הוגים שמבקרים את וילבר בנקודות שונות מפרטי פרטים של תיאוריית האבולוציה ועד גישתו לרוחניות. אפשר לקבל סיכום של זה בעברית גם מתומר פרסיקו. יש לציין שאף אחד מהמבקרים אינו שולל את בסיס העקרון האינטגראלי ואף מבקריו מסכימים שהוא גאון. אחת הבעיות עם הביקורת על וילבר היא שרוב מבקריו לא קראו את כל ספריו כי זה בלתי אפשרי לעמוד בקצב שלו ולכן אינם מודעים פעמים רבות לדינאמיות של התיאוריה ולשינויים שכבר כלל, וחוזרים ומבקרים דברים שכבר אינם רלוונטיים. אני מסכימה עם הביקורת שטוענת שהדגש שלו על רוחניות מוגזם ובעייתי ויש לי בעיה עם תופעת הגורואיזם שנוצרה סביבו, אבל אני מניחה שזו גרסה פוסט מודרנית של ההערצה למרכס או לאריסטו ולא לוקחת את זה ברצינות רבה מדי. הכלים שהוא נתן לנו נראים פשוטים אך הם עצמם יוצרים "הארות לוגיות" כשמתחילים להשתמש בהם ונראה לי שאנשים יבינו את תרומתו למדע ולאנושות רק בעוד שנים רבות מאד.
בגיליון של חיים אחרים שבו התפרסם פרוייקט זה, התפרסמה ביקורת של ד"ר אילן עמית ובה סיפור, על השטן וידידו שהלכו אחרי אדם אשר אסף פירורי אמת מהרצפה. הידיד תמה: אתה לא עוצר בעדו? והשטן ענה: אל תדאג, בסוף הוא יעשה מזה שיטה. אהבתי את הסיפור הזה ואני חושבת שהוא מביע אמת עמוקה, אך הדבר אינו מנוגד כלל לתורתו הגמישה והנושמת של וילבר שאי אפשר להתחיל להכילה כלל בראיון הפשטני הזה. וילבר וגם אני מאמינים שיש עקרונות על שאפשר לזהות אבל יש גם את החיים שצריך לחיות, כל אחד עם צו ליבו. להחזיק בראייה מערכתית מבלי שהינך מתרגל גם פיסת אמת מאד מסויימת או פשוט חיי את פיסת חייך, עשוי להיות ניסיון עקר ובלתי תפקודי. וילבר התייחס לזה באחד הדיאלוגים שלו עם אנדרו כהן. התפיסה עוזרת לנו לתפוס פרספקטיבה אך ככל מפה, היא תחליף עלוב לטריטוריה של חייך.
|
אבסולוט כרמל 
