ארכיון קטגוריה: לנשוף

כל הח'ברה (או שאולי יש למדינה הזו עוד תקווה)

מודעות פרסומת

פרשת פיסטור החלב+ המלצות למפרסמים ולבלוגרים

גם אני קיבלתי היום את המייל שטוען כי תנובה ממחזרת חלב ומפסטרת אותו מספר פעמים ולמרות שיש לי ימבה דברים אחרים לעשות החלטתי להתקשר לשיווק של תנובה להשיג תגובה ולפרסם בבלוג. דיברתי עם אורית מ"שלמור", משרד היח"צ של תנובה וגם עם שמעון בוסקילה מ"דוקרט" שהסביר לי את משמעות הסימון על האריזות. עשיתי זאת כבלוגרית ומטעם הבלוג בנורמות של עבודה עיתונאית, מתוך ההנחה שהפרשה לא תתפרסם בשום מקום רשמי בגלל שתנובה היא המפרסם מספר אחת בישראל ואין סיכוי שאף אחד ממש יצא נגדה. בדיוק במקום הזה אנחנו זקוקים לכוח הבלוגי העצמאי וחסר האינטרסים ולעוצמת התפוצה של האינטרנט. מכיוון שזה פורסם בווינט (אם כי בערוץ המחשבים) אני לא אפרסם את פרטי התחקיר כי אין לי הרבה לחדש, רק עוד כמה חידודים:

לא הצלחתי לאתר את המפיץ המקורי של המייל אבל אין לדעתי ממש בטענה שמדובר במתחרה של תנובה מפני שאין באמת דבר כזה מתחרה של תנובה. לתנובה יש מונופול על המחלבות בישראל, למי שלא יודע, וגם המתחרות שלה בעצם קונות ממנה את החלב, אני לא רואה את האינטרס לירוק לבאר שממנה הן שותות. בקטריולוגית שעבדה בעבר בחברה מסרה שלא לציטוט שמפסטרים חלב יותר מפעם אחת ולא רק חלב, יש הרבה מוצרי מזון שעוברים תהליכי פיסטור על מנת להאריך את חיי המדף שלהם ולטענתה אין עם זה בעיה, זה לא עושה דבר למזון ואפילו טוב לבריאות כי זה הורג חיידקים. ייתכן שהתארכות תאריכי התפוגה קשורה לכך שתהליך הפסטור מועבר מספר פעמים אבל לא על חלב ממוחזר אלא על החלב הטרי מלכתחילה. בארץ יש חוק שמחייב פיסטור חלב שלא קיים בכל המדינות. אם תטעמו חלב בחו"ל תרגישו את ההבדל בטעם (גם באחוזי השומן).

תנובה טענה שכל החלב החוזר מרשתות השיווק מושמד לאלתר. עם זאת, קיימת שמועה אחרת שהחלב שפג תוקפו אינו מושמד אלא משמש בגבינות קשות ומתפזר על גבי מוצרי חלב אחרים. למרות שתנובה טוענת בתוקף שהחלב מושמד, במחזור שכזה דווקא יש היגיון, אפילו חנן כהן התייחס לכך ולכן לא אתפלא אם בנקודה הזו תנובה משקרת. אני לא יודעת מי הגאון השיווקי שהפך גבינה עם עובש ללהיט גורמה אבל תנובה מוזמנת לנסות קמפיין דומה לגבי גבינות מחלב ממוחזר במקום לנסות להסתיר. במוקדם או במאוחר דברים כאלה מתגלים.

שוטי החלב וידידי החיידקים

מכיוון שכרגע נראה שבפרשה ספציפית זו אין ממש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות להפנות את תשומת לבכם לבעייתיות הכללית של יחסי עיתונות-מפרסמים שבדרך כלל מונעת מאיתנו את האמת לגבי המוצרים שאנחנו צורכים. נישאר עם תנובה לרגע. לפני מספר שנים ד"ר אריה אבני שעובד עם חולי סרטן וסוכרת גילה שכאשר הוא מוריד אותם מצריכת מוצרי חלב מצבם משתפר לאין ערוך לאחר כמה שבועות. הוא החל לחקור את נושא החלב והתחבר גם לחוקרים מחו"ל, מסתבר שבעולם זה בכלל לא סוד שחלב פרה לא בריא לנו ולא בכדי יש המון אנשים עם רגישות ללקטוז. האדם הוא היונק היחיד בטבע שצורך חלב לאחר גיל שנתיים ועושה זאת מיונקים אחרים. נסו לתת חלב לחתול רחוב רעב ותראו איך הוא יגיב. (לעומת זאת הוא יאכל בתאבון גבינה ואכן הגבינות ובייחוד גבינות צאן, הם עסק עתיק עוד מימי התנ"ך ויוון העתיקה) אבני גילה קשר ישיר בין מחלות שיש לנו לבין שתיית חלב וכתב על כך ספרון בשם "תעזבו את העטינים שלי" שאותו ניתן לקרוא ברשת.

בתחילה הוא ניסה להפיץ את הספרון בחנויות הספרים אך לטענתו תנובה קנתה והעלימה למעלה מ-2000 עותקים ולאחר מכן הכחישה זאת. בזמנו רציתי שחברה שלי שעבדה בשש עם אשרת קוטלר תעשה על זה תחקיר אבל כבר בבירור הראשוני תנובה הורידה אותם מזה ע"י ניסיון לערער את המוניטין של ד"ר אבני ולהציגו כרופא קצת מטורלל. הספר כתוב בצורה קצת צעקנית אבל זה רק בגלל שלרופא אין ביג דיל כשרון כתיבה, יצא לי לשמוע הרצאה שלו במציאות ואני משוכנעת שהוא לא אידיוט וגם לא בעל אינטרס. אותי זה די שכנע להפחית בצורה משמעותית את צריכת מוצרי החלב שלי.  מצד שני היה לי ברור שחברת החדשות תיאחז בקש הראשון שיאפשר לה לסגת מתחקיר נגד המפרסם הראשי בערוץ 2.

לבסוף היתה כתבה על זה בסופשבוע מעריב אבל אם תקראו אותה תתקשו להתעלם מהחשד שהכתבת משמשת כמעט כדוברת תנובה בהתקפותיה ומוציאה את הרופא כסוג של פריק מיליטנטי. מאז אבני הוציא ספר חדש שנקרא "שוטי החלב" (תוכן עניינים ופרק לדוגמא). שימו לב שחברות ומועצות החלב מעולם לא טענו שהחלב הוא דבר בריא ולכן הן מתרכזות ביתרון היחיד שלו: הסידן. אם כי יש יותר סידן במים. ומוצרי חלב של אפס אחוז שומן רק עוזרים לסידן לברוח, אגב. 

בואו נעבור למפרסם השני בגודלו בישראל, שטראוס-עלית (אולי בעצם מאז המיזוג הם כבר גדלו לראשון?). מי מכם מודע לזה שזה לא בריא לצרוך יותר מאקטימל אחד ליום, בייחוד לילדים? בכלל כל החיידקים הידידותיים האלה לא בהכרח ידידותיים לילדים בכל מני הקשרים ופה גם תנובה עם היופלה 360 שלה חורקת. המידע הזה צריך להיות יותר זמין וברור לציבור ולהיות מסומן בפרסומות כהגבלה. יש לפחות פרסומאי אחד שאני יודעת עליו שסרב להמשיך לעבוד עם שטראוס על רקע העדר המידע הזה.

ומה לגבי נזקי הקרינה הסלולארית? מתי ראיתם לאחרונה דיון ציבורי או ניסיון לתחקיר עיתונאי שקשור לכך? שדרגתי השבוע למכשיר חדש וקיבלתי לראשונה עלון מפורט שנותן מידע על תקני הקרינה. איריס עצמון, לעומת זאת, דוקטורנטית מחיפה ואזרחית מודאגת, עשתה מחקר משלה והוציאה ספר אחר בעניין. מומלץ לקרוא מאמר שכתבה ואת הראיון עימה במגזין חיים אחרים, כל המידע כאן

איך הורגים סיפור עיתונאי ומה תפקיד הבלוגרים

זה רק קצה המזלג. בשל התלות של העיתונות במפרסמים לא תמצאו עיסוק מעמיק בדברים הללו. מדי פעם, העיתונים ידפקו כרטיס בחובתם העיתונאית באמצעות מסגור מוחלש יותר של הסיפור, בדרך כלל בערוצי נישה. סיפור החלב של היום פורסם בערוץ המחשבים של ווינט על תקן מתיחת אינטרנט. הראיונות עם איריס עצמון מופיעים בערוצי איכות סביבה וניו אייג'. ואילו כאשר בריוני עלית הבריחו את קדבורי מישראל בעבודת שטח ואיום על מנהלי רשתות שיווק, במקום לפרסם על זה תחקיר ענק בחדשות, הצדדים התפשרו על ידיעה במדור הפלילים שכולנו כבר שכחנו ממנה/לא ראינו בכלל. מזל שזה התגלגל לרשות להגבלים עסקיים ואז כבר לא היה מנוס מלהתייחס לזה גם במדורי הכלכלה.

יש המון דרכים להרוג סיפור וחלק מהן כוללות קונבנציות של דיווח עליו. דרך נוספת היא פשוט לדווח על משהו כאירוע בודד במקום ליצור את ההקשר ולהתריע על דפוס. הטקטיקה הזו של יריות בבודדת כבר כל כך מקובלת, שביקורתיות הפכה שם נרדף לקונספירטיביות. אבל תחשבו גם כמה דיווח עובדתי נקודתי יבש ואקראי יכול להטעות ולהקטין בעיה תחת מסווה של אובייקטיביות לכאורה. חלק מהבלוגרים טענו זאת לגבי הסיפור של עובדות הקבלן ברשות הדואר, שכל תחקירי התקשורת הציגו את בעייתן באופן נקודתי ולא יצרו הקשר והרחבה לבעייתיות הכרונית של עובדי קבלן באופן כללי. בכלל, אל תצפו מהתקשורת ליצור דיון ציבורי בנושאים מטרידים, לצאת נגד שגרות של תאגידים או מוסדות מדינה באופן ממשי, זה ייעשה רק כשאי אפשר להסתיר יותר או כשיווצר מזה נזק ממשי. התקשורת, כמו המדינה, רק מכבה שריפות. אז אם זה רק עשן, הואילו בטובכם להמתין לאש. 

בעיני זהו אחד התפקידים שבלוגרים מוזמנים לקחת על עצמם. הייתי רוצה לראות בלוגרים עושים את מה שעשיתי היום, מפנים להם רבע שעה כדי להרים טלפון ולבקש תגובות. במסגרת טשטושי הגבולות בעולם האינטרנט מיטשטש הגבול בין הציבור לעיתונות ובין צרכן (מדיה ומוצרים) לבין יצרן (מדיה). הקפיצה היא כל כך קטנה בין טלפון של צרכן מודאג לחברה לבין תיעוד ופרסום האינטראקציה במסגור של תחקיר. וזה באמת לא ביג דיל, עיתונאים לא עושים הרבה יותר מזה ולרוב מסתפקים בפחות.

בניגוד למפיצי שמועות ברשת, אתם מוזמנים ליידע את הקוראים שלכם בכמה שיותר פרטים על עמדתכם בעניין ולתת להם לשפוט, סוג של סובייקטיביות מודעת. אבל הציבור זקוק לכם בדיוק במקום הזה שבו אמצעי תקשורת ההמונים יעדנו או יחליקו סיפורים שקשורים למפרסמים הגדולים. בדקו ודווחו, ספרו חוויות צרכניות והשיגו תגובה רשמית של החברות שאיתן חוויתם זאת. הזדהו ככותבי בלוג, אותי אף פעם לא שואלים שאלות וגם כשביצעתי תחקירים הזויים לשם שעשוע לבלוג בעבר קיבלתי שיתוף פעולה מלא.

המלצות למפרסמים בחזית האינטרנט

התירוץ של "באינטרנט הזה קל להפיץ שמועות לא מבוססות" אולי מחזיק מול מייל אנונימי אבל בעידן תוכן מבוסס גולשים רף ההתמודדויות עומד לעלות. למקרה שלא סיפרו לכם, תם עידן השליטה במידע ולא, אי אפשר להתחיל לשחד את כל הציבור. משבר הסיליקון בחלב של תנובה נלמד כיום כמקרה מבחן של טיפול טוב במשברים בזכות ההחלטה להודות ולנהוג בכנות ובאחריות. אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהיות אחראים מראש, אחריות חברתית או אתיקה כלכלית, קוראים לזה בחו"ל וזה לא מס שפתיים. חברות אתיות יותר הן גם הרווחיות יותר, יש על זה כבר מחקרים. השוק בארץ עדיין מאד פרובינציאלי, מבוסס על כוחנות וקומבינות, והניחוח הבינלאומי של הפרסומות לא מצליח להסתיר זאת מעינינו. אבל אם עד עכשיו זה עבד לכם, עידן האינטרנט מעלה את רף הקושי.

בינינו, זה נורא משתלם ליידע מראש את הצרכנים בכל הבעיות האפשריות. קודם כל, אנחנו ממילא חיים בהכחשה לגבי זה וממשיכים עם ההתמכרויות שלנו. אנחנו מעשנים סיגריות שזועקות אלינו שהן הולכות להרוג אותנו מעל גבי אריזתן, בלי להתבלבל. אז אם תכתבו לנו את ההגבלות האמיתיות של החיידקים הידידותיים, לא נראה לי שזה באמת יהרוג לכם את השוק. שמעתי מאחד הסטודנטים שלי שעובד בקד"מ וחילק את המוצרים הללו חינם, שהוא מקפיד לומר למי שלוקח לא לשתות יותר מאחד ליום אבל אנשים שותים לו שניים מול העיניים ונותנים לילדים ולוקחים יותר כי זה חינם ובכלל לא מקשיבים. ככה אנחנו, אז מה אכפת לכם להרוויח נקודות אתיות ולאפשר מידע למיעוט בציבור שכן רוצה להיות מיודע ולבחור? עם כל מה שאני יודעת על הטלפון הנייד שלי אני לא מתכוונת להפסיק להשתמש בו, ככה אני, יצור עלוב, אבל אני רוצה לפחות לעשות זאת מתוך בחירה וכך גם לא אתבע אתכם כשאשב עם גידול מוח בבית אבות ואזמזם "i did it my way".

אי אפשר לפגוע במי שאין לו סודות. במוקדם או במאוחר סודות מתגלים ונפוצים באינטרנט וזה כבר לא עידן של סודות, ככה זה. ככל שמרפים ממאמצי ההסתרה יש יותר אנרגיה להשקיע ביצירתיות והרווחים יעלו. ככל שמתעסקים יותר בעשייה ופחות בתחרות, יסתבר שיש מקום לכולם. אני יודעת, זה לא בדיוק הולך עם המודלים שלימדו אתכם באוניברסיטה אבל גם הם כבר הולכים לעזאזל בעידן הזה. נסו, מה אכפת לכם. זה משתלם להיות כנים עם הצרכנים כי אנחנו יודעים שאף אחד לא מושלם. ואנחנו באמת לא מצפים שתצליחו בכל דבר, רק שתנסו באמת ותיידעו אותנו בכנות. אם ייצא לכם מוניטין של חברה שמודה במגבלות שלה תהיו פשוט חסיני אש בשוק, תחשבו על זה. אי אפשר להזיק למי שחושף את עצמו ביוזמתו ובדרך כלל, להפתעתו, הוא רק מרוויח אהדה. אנחנו רואים את זה באאוטינג בבלוגים כל הזמן. שלא תגידו שלא אמרו לכם, אנחנו נכנסים לעידן אחר וזה בכלל לא עניין של אוטופיה, אתם תגלו שהאסטרטגיות הקודמות שלכם מרוויחות לכם פחות ופחות זמן ושטח וכשתחפשו פתרונות חדשים, אולי תיזכרו גם בזה. פשוט אבל עובד. תנסו.

פוסט עבר בנושא קרוב: בתיאבון ותודה על הדגים

דיזנגוף Cancer

עדכון על פסיקה של בית המשפט בתביעה של נועם פלד נגד הנהלת הסנטר.

אמת מטרידה: אפקט הפירפור

מה יקרה אם יום אחד התאים האדומים בגוף שלי יכריזו מלחמה על התאים הלבנים, סתם כך כי הם פשוט "אחרים"? ובמקביל, תאי הלב השולטים בהזרמת הדם, יחליטו שעל הזין שלהם אצבעות הרגליים, מצידם שינמקו שם למטה, הם ישמרו לעצמם את מאגרי הדם ויראו לכל שאר התאים מי פה בעל הכוח. מצב כזה יגרור תגובת שרשרת בכל הגוף, אפקט הפרפר יהיה לאפקט הפירפור ואני מאמינה שתוך יממה כבר לא אהיה בין החיים. יש לא מעט אנשים שכבר אינם בינינו בשל מצבים כאלו. אנו מכנים זאת סרטן או דום לב או מוות בעריסה. מה שאנחנו לא קולטים זה שאנחנו לא החוליה הסופית בשרשרת הזו. כפי שהאדם הוא עולם ומלואו, פלנטה שלמה עבור אותם מילארדי תאים בגופו, כך האדם הוא תא, איבר במערכת אורגנית מסדר גבוה יותר, כדור הארץ. והכדור הוא איבר במערכת השמש וכך הלאה. היקום הוא בבושקה של מערכות אורגאניות ומה אנחנו עושים כתאים במערכת הזו? האדומים מכריזים מלחמה על הלבנים. תאי הלב מחליטים לשמור לעצמם את רוב הדם וכיו"ב. 

אם היה אפשר לקחת תא כזה ולהראות לו את האורגניזם הכולל ואת מצבו, ייתכן שהוא היה משנה את התנהגותו, אם כי ייתכן שלא. רמת התודעה של תא באורגניזם היא כה נמוכה שאם הוא מתחרפן הוא לא מסוגל לראות פרספקטיבה רחבה יותר בלי שיזריקו לו משהו. גם רמת התודעה שלנו מאד נמוכה יחסית לאורגניזם היקומי, האלוהי, אם תרצו. לרובנו אין עדיין התפתחות תודעתית מספקת בכדי להפנים את האחריות האישית שלנו לתפקוד של הפלנטה. אנחנו לא באמת מבינים שהפלנטה היא דבר חי, זה נשמע כמו מנטרה של רוחניקים. אך גבירותי ורבותי, כל מעשינו, ממוסר ועד איכות הסביבה, אינם מותרות פילוסופיות ליפי הנפש, אלא עניינים של הישרדות בסיסית ברמת הפלנטה. בתודעה ההולסיטית אין באמת היררכיה של צרכים כמו בפירמידה של מסלו, הצרכים הגבוהים של האדם הם הצרכים הבסיסיים ביותר כשמסתכלים על המערכת כולה ולא על התא/אדם האינדיבידואלי. ההגשמה שלנו היא הבריאות של היקום. סך כל ההגשמה שלנו היא האלוהות. אז חשיבה הוליסטית אינה מילה יפה של רוחניקים, היא פשוט להיות מציאותי, להבין את סדר הגודל האמיתי שבו מתקיימים החיים או במילים אחרות: להוציא את הראש מהחור של התחת של כדור הארץ!

תנו לשמש יד

ב"שבועות" התקיים בסינמטק תל אביב פסטיבל סרטי איכות הסביבה. סרטו של אל גור על ההתחממות הגלובלית, "אמת מטרידה" היה אחד הסרטים המשפיעים, החזקים והמטרידים ביותר שראיתי וכל זאת ללא דרמה מיותרת. פתאום הבנתי מדוע הצבעתי ל"ירוקים" כבר 2 מערכות בחירות. איכות הסביבה אינה מותרות לשמאלנים חולמניים, היא הכלכלה והפוליטיקה של הטווח שמעבר לשבוע הבא. אני לא בטוחה שהרבה אנשים מבינים את זה: איכות הסביבה אינה על דאגה לאיכות החיים שלנו, יותר שבילי אופניים ומזון אורגאני. האדם יסתדר גם בלי זה, אבל האדמה לא. הרעלים שנפלטים לאטמוספרה כתוצאה מאורחות חיינו התעשייתיים הם סרטן הריאות של האורגניזם הקרוי כדור הארץ. הפלנטה שלנו לוקחת נשימה פעם בשנה, שאיפה ונשיפה של דו תחמוצת הפחמן, וכל מה שאנחנו, התאים, עושים כרגע, מרעיל את הנשימה הזו.  אני ואתם, הסרטן בגופה של הפלנטה, בגופו של האל. זה מה שהכה בי בסרט.

אז למה אנחנו לא עושים כלום? למה מנהיגי עולם לא מבינים שהנושא הזה קצת יותר חשוב מטרוריזם כי בעוד 50 שנה לא אנחנו ולא הטרוריסטים נשרוד? מערכת העצבים הפרטית והקולקטיבית שלנו עובדת כך: אם צפרדע תקפוץ לתוך מים רותחים היא תזנק מיד החוצה כי הסכנה ברורה. אבל אם היא תכנס למים פושרים בתהליך של רתיחה, הרתיחה ההדרגתית תהיה נסבלת ופחות מורגשת ועד שהיא תחוש בחוסר היכולת לשרוד, היא כבר תהיה ראויה למאכל במסעדה צרפתית. אנחנו מגיבים כך למוצרים מזיקים כמו קרינה סלולארית או עישון ועוד יותר לחור באוזון או ההתחממות הגלובלית שנראים לנו בטווח ארוך יותר. אולי לא אכפת לכם שהילדים שלכם והמין האנושי ייכחדו אחרי מותכם, אבל לפי הנתונים בסרט, כל מי שמתחת לגיל 35 עוד יזכה להישרף באש הגיהנום בעצמו, כנראה, אם שום דבר לא ישתנה מהותית.

השינויים הללו כבר משפיעים על המערכת האקולוגית המתוזמנת כשעון שוויצרי: ציפורים לא מספיקות לנדוד ומתות בטרם עת, הדבורים נעלמות ולא חוזרות לכוורות, מזג האוויר מתחרפן ובעקבותיו טפילים ומזיקים נשארים בסביבה יותר זמן ועושים נזקים בלתי הפיכים, קרחונים מתמוססים באנטרקטיקה וגרינלנד באופן שעשוי להכניס את כדור הארץ לעידן קרח נוסף עוד לפני ההתחממות הגלובלית, והכול קורה כל כך מהר שזה מפחיד. עוד בתקופת חיינו. ולדברים הללו יש השפעה ישירה על יבול ומזון, על מאגרי מים שמתייבשים. זה כבר לא כל כך מדע בדיוני לדמיין את כולנו מסתובבים רעבים ומיובשים כמו בקונגו. ואם לא נתעורר תוך כמה שנים, זה כבר יהיה מאוחר מדי להגיב. לא את הכול אפשר להציל בשיטה של כיבוי שריפות. 

הסרט השני שבו צפיתי במסגרת הפסטיבל היה "כוחה של קהילה", על קובה. לאחר התמוטטות בריה"מ בשנות ה-90 ולאור האמברגו שארה"ב הטילה עליה, קובה מצאה את עצמה בוקר אחד ללא נפט וללא ייבוא. ככל מדינה מתפתחת בעידן הגלובלי, הכלכלה שלה הייתה מכוונת לייצוא ותוך חודש הקובנים איבדו 9 קילו בממוצע, נולדו תינוקות בתת תזונה, מדפי המזון התרוקנו והמדינה נכנסה למצב חירום אקוטי. הפתרון הספונטאני הגיע מהאזרחים שפשוט התחילו לגדל פירות וירקות בכל חלקה טובה באמצע העיר, בהעדר דישון מיובא הם יצרו קומפוסטים, המציאו פתרונות הדברה ביולוגיים והצליחו בתוך זמן קצר לשנות לחלוטין את הכלכלה ולספק את כל צרכי המדינה. בהיעדר זבל מזיק מיבוא, 80% מהגידולים נעשו בשיטות אורגניות ומומחי פרמקלצ'ר מאוסטרליה קפצו לעזור, וככה בלי יותר מדי אידיאלים ורחניקיות, קרה בקובה משהו מדהים, שגם חיזק את הקהילה המקומית וגם הבריא אותה, תרתי משמע. מדענים ומומחי איכות סביבה צופים שכל העולם עשוי לעמוד במצב של קובה מסיבות של שינויים בטבע וכדאי שתהיה לנו דוגמא למהפך. ניסוי מעבדה מקדים, מה שנקרא. 

יש דברים שאפשר לעשות כבר עכשיו, גם כדי להפחית את התרומה האישית לנזקים וגם כדי ללחוץ על המחוקקים בכנסת. השבוע עבר בכנסת חוק של הקלות מס למכוניות היברידיות, שזה נפלא. עכשיו צריך ללחוץ גם להפרדת זבל ומחזור של עוד כמה דברים (וממש לא אכפת לי שמשפחת אבוטבול תשתלט על זה, נהפוך הוא, זה יבטיח את האכיפה של החוק. אני בעד לנצל את האגואיזם תאב הבצע והכוח למען טובתו של האורגניזם היקומי, זה ממש win win situation). אחד הדברים הכי דחופים הוא להפחית צריכת אנרגיה בכלל ושימוש בנפט בפרט. בסיפור של הנפט קל יותר להסביר למה איכות הסביבה היא נושא פוליטי ראשון במעלה: עם כל התחכום האנושי, אנחנו לא באמת נאבקים על אידיאלים גדולים, אלא על שליטה במשאבים. ארה"ב זקוקה נואשות לשליטה בנפט במזה"ת וקבוצות האינטרס הרלוונטיות מוכנות להרוג את העולם בשביל זה. תאי הלב רוצים את כל הדם לעצמם. אין זה מקרה שמשפחת הנפט של בוש פתחה פעמיים במלחמות על עיראק. אותן תעשיות לא מעוניינות שתדעו את האמת על ההתחממות הגלובלית ובקמפיינים שלהן במדיה הן מנסות להציג את העובדות המוצקות כתיאוריה שנויה במחלוקת. "אמת מטרידה" יעזור לכם לסדר את הראש בנושא.  ההשוואה לתעשיית הטבק פה זועקת ואל גור, שבא ממשפחת מגדלי טבק, לא מהסס לעשות אותה. 

במקרה הישראלי, לא רחוק היום שהאינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון ישתנו מאד ואם הנפט יהיה בסכנה, ארה"ב לא תהסס להפקיר אותנו ולהפוך לבת ברית של מדינה אחרת. יש לנו אינטרס פוליטי ממשי שיהיו פתרונות אנרגיה חלופיים ושעניינה של ארה"ב במזה"ת ישתנה. המעבר לאנרגיה סולארית הוא אחד הדברים החשובים ביותר שצריכים לקרות בעולם במהירות ובייחוד במדינה שטופת שמש כמו ישראל. אני לא זוכרת את שמם, ויעזרו לי הקוראים בלינק אם אפשר, אבל בישראל חיים כמיליארדרים האנשים שמוכרים פתרונות אנרגיה סולארית לכל המדינות המתוקנות, והייתי רוצה לבקש מהפטריוטים הציונים הללו לתרום לכך שהמדינה שלנו תעבור לאנרגיה סולארית היכן שאפשר. אני מתפוצצת מכעס מזה שאין לי דוד שמש ב-2 הדירות האחרונות שאני גרה בהן. זה פשוט ביזיון לחמם מים במדינה כזו חמה רק בגלל חוקי עזר עירוניים מטומטמים שלא מאפשרים דודי שמש מטעמים אתסטיים על בניינים מעל 4 קומות או משהו כזה. הנה משימה לירוקים במועצות העירוניות, תיפטרו מהגיחוך הזה. אני רוצה דוד שמש.

אז תסלחו לי שאני מפרה את ההסכם הבלתי כתוב שהבעיה הכי אקוטית שלנו היא התאים הלבנים שזורקים קסאמים על התאים האדומים. לא שזה לא חשוב, חלילה, אבל זה באמת חסר משמעות אם האורגניזם כולו עומד למות. על מנת שהאדומים והלבנים יוכלו להמשיך בענייניהם כך או אחרת, הזרמת הדם היא ראשונה על סדר העדיפויות שלי, ברשותכם. 

מהמורות בדרך לסקס אחר

זוכרים שדיברנו על דיוויד דיידה, בן זוג לשעה וכל זה? לפני שטסתי הספקתי לקרוא את ספרו השני של דיידה, לילות פרא (אפשר לקרוא פרקים מתוכו כאן וכאן) ולמען האמת, היה לי מאד קשה איתו. יכולתי לראות בקלות כיצד ניתן לתפוס אותו כספר פורנו פשוט ועם זאת יש עומק של ניצוץ רוחני מאד עמוק אבל מאד לא נגיש. כשנתבקשתי מטעם ערוץ הניו אייג' של מעריב-NRG לכתוב ביקורת על הספר מאד התלבטתי איך להסביר את ההבדל העדין הזה, איך להלך על החבל הדקיק. אני חושבת שהצלחתי לעשות שם עבודת בירור מעניינת ולהציע אופציה ברוח יהודית אפילו. לשיפוטכם.

שי טובלי: המדיום הוא המסר

מזה זמן מה אני עוקבת בדאגה אחרי מה שקורה לשי טובלי וקהילתו. שמעתי על כך לראשונה אצל תומר פרסיקו, אחר כך הוא עדכן בהתפתחויות מדאיגות יותר, ובסופ"ש האחרון, גם מוסף "הארץ" וגם יומן שישי עסקו בהתפתחויות שנראות מדאיגות עוד יותר. איתי ברנע, אחד מחברי הקהילה הוותיקים מרגיע את הרוחות, אך בהקשר האישי שלי, הסיפור הזה קורה פחות משנה מאז הפרשה שזעזעה את הקהילה שאני הייתי חברה בה וקשה לי שלא להשוות זאת לתחושות שהיו לי. לתחושות שיש לאנשים בתוך מסגרות שלאט לאט מאבדים פרספקטיבה חיצונית על מקומם ומרגישים שכל המתבוננים מבחוץ לא מבינים אותם ותופסים את הדברים בצורה מעוותת. 

כשהרב גפני הואשם לראשונה במעשים מגונים בארה"ב והוא נתן לנו גרסא שקרית לסיפור, האמנתי בה והגנתי עליו בכל ליבי ונפגעתי עמוקות מהספקות סביבי. אמרתי לעצמי שאנשים מגיבים לכל פיסת מידע מתוך תכנותים קבועים ואנשים לא מכירים את גפני ואת החוויה של הקהילה באופן שבו אני חווה זאת ולא הקשבתי להם לרגע, לא הסכמתי להטיל ספק עד שהדברים התפוצצו לי בפנים. אחד הדברים שלמדתי מהפעם ההיא הוא, שפרספקטיבה חיצונית תומכת ושפויה עשויה להוות עוגן לפרספקטיבה שלי, שהלכה והפכה צרה יותר מבלי שארגיש, והאמת העמוקה שחשתי שיש לי, היתה בעצמה תכנות שקרי שהייתי מזוהה עימו.

הייתי רוצה בפוסט הזה לנסות לספק עוגן חיצוני בבחינת חומר למחשבה שכזה, מזווית אחרת שאינה קשורה לשיח הרגיל של "שוטפים את מוחכם", ולהקדיש אותו לאנשים הנפלאים והיקרים בקיבוץ מורן ולכל אחד אחר ששבוי בפרספקטיבה דומה כרגע, ללא קשר לרמת האושר האישית שהוא חווה. שכן כפי שישנם כאבים וצרות שהן לגמרי שלנו ולגמרי נחוצות להתפתחות, יש גם תחושות נעימות ומאושרות שהן לגמרי לא שלנו, שקריות, מפתות ומשכיחות. החכמה להבדיל ביניהן היא מסלול ההתפתחות שלנו.

נקודת עיוורון קלאסית: האמת שלך אולי יפה יותר אך לא פחות דוגמטית

לפני כשנה התארחתי בקיבוץ מורן לסופ"ש נהדר. התרשמתי מרצינותם ונקיונם של חברי הקהילה ומה שאהבתי בשי זה שהוא פיתח כל מני תיאוריות מעניינות על בסיס אינטראקציה מתמדת עם מורים אחרים וצורת ההנהגה שלו הרגישה לי יותר כמו עוזר הוראה, אחד מהח'ברה. היה לי הרושם שהחבורה פשוט בחרה להתפתח יחד ולהקדיש יותר זמן להתפתחות אישית שיטתית וחשבתי שזה נהדר. מהתרשמותי כרגע, מרחוק, שי הרבה פחות נגיש והידע שהוא מביא כבר אינו חומר גלם לתהליך של בירור ועיבוד לחברי הקבוצה אלא משהו איזוטרי שמגיע במעמד של אמת בלתי מעורערת, משהו שמשנה את יחסי הכוח ביחס למה שחוויתי בקבוצה דאז.

כשמרשל מקלוהן אמר "המדיום הוא המסר" הוא הצביע על אמת עמוקה יותר שמעוורת את המין האנושי עד היום: אנחנו שפוטים של המסר במובן שאנחנו שופטים טוב ורע לפי התוכן, בעוד שאמת נגלית לעיתים ברבדים הסמויים יותר של המבנה והדרך. ללא קשר לתוכנה היפייפה של האמת המועברת או מידת האוניברסליות שהיא טוענת אליה, אל תטעו בה, זו עוד אמת סגורה, כל עוד אינה מחוייבת לאינטראקציה עם אמיתות אחרות במערך.  תוכנה אולי נשמע יותר טוב אבל האין היא נחרצת ככל רעיון אחר בפלנטה שהחשבנו למזיק מעצם התכחשותו ליחס בינו לבין אמיתות אחרות?

יצא לי לקרוא חלק מהמסרים ששי מעביר שמיוחסים לאלוהים וישויות אחרות. התכנים מאד מעניינים ולכאורה גם מעצימים את המאזין, אך האופן בו זה מועבר וצורת העבודה עם התכנים ולגביהם אינה מעצימה כלל, בשורה התחתונה. איזה מרחב של אקטיביות התפתחותית היא משאירה לאדם או תובעת ממנו? אני עוסקת בהתפתחות רוחנית במגוון צורות מזה שנים רבות ואם יש דבר אחד שאני יודעת על זה הוא, שיש לזה כלים פשוטים, שזו עבודה יומיומית אישית, זה לא הרצאות על. אפילו לא הרצאות של אלוהים. השתנות והזדככות עמוקה לא מתרחשת מהאזנה למסרים של אחרים ומהליכה בדרכם של אחרים.

ממה שאני למדתי על היקום, המטרה אינה לשלוט במבנהו באופן תיאורטי, זה לא עוזר לאף אחד. כל אחד לומד מתוך עצמו ובדרכו וניתן ללמד כלים שמכוונים כל אחד להתחבר לידע הפנימי שלו וללמוד להפיק ממנו את מרב הפוטנציאל. ברגע שידע של אדם אחד מוצע לאדם אחר כתחליף לדרך שלו, מתבצעת בעיני סטייה מהדרך. אני מבדילה בין מורים שמנחים אותנו לחיפוש תשובות בתוך עצמנו והנחיותיהם הם בגדר לחיצה על כפתורים, מיקוד והכוונה, לבין מטיפים ומעבירי ידע אחיד כלשהו, ללא קשר לאישיותם המופלאה, כוונתם הנהדרת ואיכותו של הידע. מטיפי חזונות אוטופיים אינם שונים מבחינה צורנית עקרונית של אמונתם האחידה מאמונתו של בן לאדן לצורך העניין, למרות שהם יכולים לטעון לקריטריון תוכני שבו האמיתות שלהם כוללות ויפות יותר. רק תבחנו את הרעיון הזה, ברמת המדיום, לא המסר. 

אם לא הייתה לכל אחד מאיתנו דרך ייחודית הנובעת מתוך עצמו ומתוך חייו, לא היה שום צורך לייצר כל כך הרבה יחידות "אדם" עצמאיות. חשוב להסכים להישאר ספקנים, להחזיק בפרדוכס, לשאול שאלות. אם דעתכם נחרצת בטוחה וסגורה מאד ויש לכם תשובה לכל שאלה של אחרים או של עצמכם, הזהרו מעצמכם. צחקו על עצמכם קצת. זכרו שהתודעה שלכם חזקה מכל דבר שהיא מזוהה איתו. כל דבר, אפילו אותו דבר שמספר לכם סיפורים יפייפיים וגבוהים על טבע התודעה עצמה! זוהי נקודת עיוורון קלאסית במיינד והנחת יסוד בטאואיזם: התודעה הניתנת לתיאור אינה התודעה. אין בכלל מה לספר עליה ועל טבע המציאות מפרספקטיבה חיצונית, לרבות חוצנית.

ניפוץ מיתוס: ישויות אור לא זקוקות לגרונות אנושיים

הקטילה העיקרית לתופעת טובלי באה מהחשד האנושי הבסיסי כלפי ישויות כסוג של הונאה פסיכולוגית. אני דווקא לא במקום הזה, אני מכירה ישויות ויחסים של אנשים עם ישויות. אבל דווקא מהמקום הזה אשמח להגיש לכם חומר למחשבה על ישויות. יש המון אנשים שמדברים עם ישויות. יש המון ישויות שם בחוץ שטוענות לכל מני כתרים. ערוץ התקשורת הזה כל כך פרוץ והאדם מרגיש כל כך קטן מול הידע הגלקטי העצום הזה שהוא מתפתה להעיף את נשמתו הייחודית הצידה ולמסור את גופו כצינור וקול לכל מני תודעות שנתפסות כגבוהות ממנו. זו טעות אנושית נפוצה מאד לצערי, כנראה מכיוון שהידע שלנו על העולמות העל חושיים מועט ורוב האנשים בכלל מצויים בהכחשה שלהם. חוסר מודעות במסווה של חיפוש אחר מודעות הוא המזון האהוב על ישויות. המציאות היא שהעולם העל חושי מפוצץ בתודעות שאינן ממקור גבוה מאיתנו ואין לנו דרכים רבות להבחין עם מי אנחנו מדברים בדיוק.

ביהדות ישנו מידע רב על כך וזהו הטעם לאיסורים על סיאנסים ותקשורים לכל דיכפין. אדם יכול לטעון להארה ולהיות טירון אמיתי בעולם האנרגיה והישויות. אחד הדברים שהבחנתי בהם לגבי ישויות אור מתודעה גבוהה הוא שהן אינן מדברות מגרונות אנושיים, יש להן דרכים יותר סמויות פשוטות ומופלאות להשפיע על המציאות ללא כל צורך במודעות האדם לקונטקסט הקוסמי בתוכו הוא פועל. כולנו משתתפים בזה מתוך עצמנו במציאותנו היומיומית, אין פה פריבילגיה לאף אחד. אם כבר, המתקשרים למיניהם יוצאים הפתיים/הפחות יצרניים בכל הסיפור הזה. תקשורת עם תודעה גבוהה היא הרבה יותר חוויה של תקשורת עם מאשר תקשור את/של. ישות אור אינה זקוקה לגוף גשמי וזה בעייתי בעיני כאשר ישויות שלא השכילו להשיג לעצמן גוף מבקשות להשתמש בשלנו (האר"י הקדוש סיפר שיש תחרות בעולמות של מעלה להיוולד כאן. זה משעשע שמחפשים רוחניים חושבים רק להגיע למעלה אבל הנשמות של מעלה חושבות רק איך להגיע לכאן כי רק בגשמי מתאפשרת התפתחות ולמידה).

לכן, אם אני חוזרת למקלוהן, שימו שניה בצד את התכנים והידע המעניין שישויות אלו מעבירות לנו. איזה תקשור שלא תקחו לידיים לא באמת מזעזע את עולמכם ומשנה אותו כי פשוט אין ידע שיעשה זאת, רק מבפנים תבוא ההתמרה, רק אנחנו מסוגלים ללחוץ על הכפתור. הרבה ישויות יתקשרו לכם מידע תוכני דומה לזה, אך כל עוד אתם מהנהנים בהקשבה להן אינכם פועלים, אינכם לוחצים, אין לכם כלים ללכת את ההליכה הפנימית. אתם תקועים במסר וחווים אופוריה והעצמה שקרית שחולפת כמו סם, עד לתקשור הבא. פול גז בניוטרל. השיפוט צריך להיעשות לפי המדיום, לא לפי התוכן: האופן בו מוגשים תקשורים והאופן בו ישויות משתמשות בגופנו הוא הבעיה, זה מה שאינו מעצים את האדם ואף עוצר אותו מהתפתחותו הגשמית, תחת מסווה של תכנים מעצימים. (למבינים בשיח האינטגראלי, זה הבדל מהותי בין תודעת טורקיז לתודעת כחול שמנסה לעבור עם תכנים של טורקיז. המימ הוא צורה, לא תוכן. הדגש שלכם על תוכן הוא העיוורון האמיתי).

לגוף הספציפי הזה עם הנשמה הספציפית הזו יש דרך ברורה בחיים שהיא דרך אישית שלו. הוא משפיע על אחרים ועל המארג הקוסמי באמצעות מה שהוא עושה עם חייו בדומה לפעולתו של תא בודד באורגניזם, לא בדרכים שמנסות להקנות לכל התאים השונים תפקוד זהה, זה יהרוג את האורגניזם. ומה לגבי המדיום עצמו, האדם? מה עם הנשמה שלו והייעוד הגשמי שלו, לאיזו פינה זה נדחק? כשהוא מנקה את עצמו מעצמו הוא זורק את התינוק עם המים, כלומר את האני הגבוה ביחד עם האגו, על מנת לצנר את השד יודע מה.

זו הפרספקטיבה שלי, זה מה שאני למדתי במשך שנים, זה מה שאני יודעת על ישויות שגם אני רואה ומדברת איתן לא פעם, כל עוד הן נותרות מחוץ למרחב שלי ולא מנסות להשתמש לרעה בתדר הייחודי שלי כדי לבלבל את השכל, תרתי משמע. ישות שצריכה אותי כדי להעביר מסר לאדם אחר ואינה מסוגלת להיות ביחסים עימו בעצמה, פשוט חשודה בעיני. (אנקדוטה קוסמית למי שמעוניין/מאמין: שאלתי את התודעה שאנחנו מייחסים לה את הלבושים הקרויים "ישו" והיא הכחישה מכל וכל ובשעשוע רב את העובדה שהיא מדברת מגרונו של טובלי או כל אחד אחר, למעשה. מצד שני ולמרות התרגול הרב, אני אוהבת להטיל ספק גם בעצמי לגבי מי שעונה לי.. :-).

אז אני פונה שוב באופן אישי לחברים היקרים במורן. אנחנו שותפים לחיפוש האמת ובאותו ערב שישי בשנה שעברה שהייתי אצלכם ייצגתי את התפיסה הזו שהאמת נמצאת עמוק בתוך האינדיבידואל, במעמקים של ההתבוננות שבהם אנחנו כבר לא במקום האישי, אבל מבפנים. רק מהמקום הזה האני יתחבר לאני גבוה, יהפך לחבר תורם בקבוצה, תא בריא באורגניזם התודעה האלוהית. קבוצת התאים שלכם סטתה כרגע מהאיזון הדק הזה בעיני וזו האחריות של כל תא ותא לבדוק עם עצמו בכל רגע מהי האמת שלו, שלו ממש. מה זורם בתוכו ושל מי היא הזרימה. האמת אינה בתכנים, תכנים מתחלפים ומתעתעים, זו הדרך שמרגישה וקשה לנו להרגיש אותה כי התרגלנו להתקע על התכנים. תחת מסווה התוכן של "חיפוש האמת" ו"פיתוח התודעה" כבר הותוו סטיות רבות מהדרך האותנטית לכך בפועל. ככל שהמיינד יותר אינטליגנטי הוא משתלט גם על עיבוד הידע הרוחני ויש להזהר מכך. אני מדברת ממקום אישי לגמרי על פח שכבר נפלתי בו לא פעם.

טבען הנפוץ של ישויות הוא לאו דווקא להשמיע קול מגרונכם אלא להשמיע קולות בראשכם שנתפסים כקולות ולבטים של העצמי. ממש ברגע זה קולות זרים מדברים בתוככם בשמכם, מתנגדים מבפנים גם למה שאני אומרת עכשיו במגוון צורות שישמעו כביקורת עצמאית בראשכם. מזהים את הקולות? מכירה את הדינאמיקה הזו היטב. עצתי היא שתחזקו ותאשרו את העצמי האמיתי שלכם, את ניצוץ התודעה הטהורה שבכם, פנו והתכוונו אליו בכל פעולה ומצב, גם אם אינכם יודעים כיצד ומהו, זה יעזור בעבודת הבירור באשר היא. באהבה ובהצלחה לכולכם.

 

נ.ב את הפוסט הזה ניסיתי לפרסם לראשונה בחמש וחצי בערב וכעת שעות לאחר מכן אני עדיין לא בטוחה שאני מצליחה, האתר כולו מתחרבש וזו פעם ראשונה שזה קורה. משעשע 🙂  זוהי דוגמא נהדרת לאופן בו עובדת אנרגיה בתוך הממשות כאשר יש אנרגיה ברורה שמתנגדת למידע שאני מנסה להעביר כאן. במגרש המשחקים הזה ובמרחב שלנו, אנחנו תמיד חזקים יותר. והדרך לפרסומו של הפוסט ולהגעתו לעיניים וללב הנכונים תמצא.

לא מסודרים

חברים אמרו לי שכדאי לפתוח את הטלוויזיה בשביל "מסודרים". ראיתי אתמול את הפרק השני. מביך זו לשון המעטה. דימוי הגבריות הישראלית מיוצג ע"י ארבעה טיפוסים שכל אחד לוזר בדרכו הייחודית ואין מצב במציאות שהם הצליחו לצלוח יום לימודים בפקולטה למחשבים. השיא היה, כשהנורמלי לכאורה מביניהם, עומד מהצד ומצחקק כשהאידיוט שבהם קונה נערות מברזיל שיקשטו את ביתם בסביון (זו הוצאה מוכרת תחת ריהוט גן, הוא מסביר) ומושיט להן חוזה שמנחה אותן לבלות את כל היום בבריכה, ורק אחת מהן יכולה לנוח מול הטלוויזיה (למי שפספס יש פה סצינה מוארכת של זה שירדה בעריכה, מביכה פי מאה). אז מה פספסתי בפרק הראשון? את הקטע שבו לוכדים את הנערות בריו, מכים אותן, גונבים להן את הדרכון ומבריחים אותן לארץ? ומה אפספס בפרק השלישי? את האונס הקבוצתי במסיבת הכוסיות הבאה שהנובו רישים יערכו?

כשסצינה כזו עוברת בשתיקה בפריים טיים בתור "מאגניבה", אל תתפלאו למה יש לכם נשיא אנס ואל תפגינו לי בצדקנות נגד סחר בנשים וזנות בכפייה, כי מפה זה מתחיל, מתבניות החשיבה הללו, מלתפוס אדם אחר כאובייקט ולנהוג בו כך, ממש בטבעיות. המסר הוא: עכשיו יש לי כסף לקנות בחורות. ובכלל, הגברים הללו אמורים לייצג איזה פלח באוכלוסייה? לא, כי אפילו בפיק אפ בארים הכי מגעילים של תל אביב יש לבחורה קצת יותר מרחב מאשר בסדרה המביכה הזאת. אגב, שמעתי שבפרק הראשון הם בעיקר בזבזו כסף. גם בפרק השני. האם הסדרה הולכת להמשיך בכיוון הזה או שתהיה גם עלילה כאילו?

בעוד חמש שנים נביט בבושה ובאימה בתוכניות כאלו כמו שאנחנו מזדעזעים מ"יבוא לך דינה" של "מציצים" היום. למה הגבר הישראלי הוא האחרון בעולם שיורד לו האסימון? ואחר כך מתפלאים למה יש כל כך הרבה רווקות בתל אביב. אפשר בבקשה ליבא למדינה הזו כמה גברים מזן חדש, אולי מבולדר קולוראדו, גלסטונברי, משהו? איזה צ'יעמום אתכם. זה כל כך לא לרמה שלך, אסף הראל.

אם בארזים נפלה שלהבת

באחת עשרה בבוקר, ליד חנות שטיחים ברחוב בן יהודה, לבנון נפחה את נשמתה. דווקא למדתי לחבב אותה מאד בחודש האחרון ואפילו זממתי לבקר, עם הדרכון הרומני. אבל דווקא בשעה לפני שצ' אמור היה לשוב הביתה לביירות, הוא גדע את ענף הארז עליו ישב וקבר את התקווה, כאשר קיבל החלטה אישית שיכולה לשנות את פני המזרח התיכון.

אני חוששת לתת לינק לבלוג שלו, אני פוחדת שאיזה מגיב אנונימי אידיוט ישאיר לו הודעה בנוסח "נהנית בישראל?" ויגרום לו להיאסר או משהו. אומר רק שצ' הוא לא רק הבלוגר הפוליטי מספר אחת בלבנון, הוא גם אחד הקולות השפויים האינטלקטואליים האחרונים שנותרו בביירות שמסוגלים להתחבר גם עם תומכי חיזבאללה וסוריה ולשוחח עימם בהיגיון, והוא הרוח החיה מאחורי הפגנות ענק ופעילויות קונקרטיות אחרות להפוך את לבנון למדינה עצמאית, מאוחדת ומודרנית. מלחמת האזרחים שלהם והמלחמה שלנו באייטיז הרסה את המדינה הזו פעם אחת, וכל מה שלא נהרס בפעם ההיא הלך בקיץ הזה. כעת, השכבה המצומצמת האחרונה של האינטלקטואלים ואנשי החזון כבר התדלדלה מאד, כולם עזבו לחו"ל. והמדינה בסכנת נפילה מחודשת לידי סוריה והחיזבאללה. מעט מאד אנשים נותרו להחזיק את האצבע בסכר הזה. צ' הוא אחד הבולטים שבהם, ודווקא החודש שבילה בתל אביב גרם לו לקבל החלטה להרפות. לעזוב לארה"ב.

צ' היה מאד סקרן לגבינו לאחר שיצר קשר לראשונה עם בלוגרים ישראלים בזמן המלחמה בקיץ והחליט להשתמש בדרכון האמריקאי שלו כדי לבקר בחשאי. הוא הקציב לנו חודש והבלוגרים המקומיים עמדו באתגר להכיר לו את הארץ מלפני ולפנים. יש לו קליטה מהירה, כישורים חברתיים של ישראלי מצוי ודעות פוליטיות מפתיעות למדי. הוא הצליח לשכנע אותי, למשל, שאסור לנו להיכנס לשום מו"מ עם סוריה ושלא ניתן לשמאלנים שלנו לעשות לנו ייסורי מצפון על כך. להם יש 30 שנות ניסיון עם משפחת אסד והם יותר גרועים מערפאת בעניין של אחד בפה ואחד בלב. הם חותמים על הסכמים שלא שווים את הנייר שעליהם נכתבו, אין להם מילה ואין להם שום אינטרס לחיות בשקט לצידנו. זה לא משנה את העובדה שרוב העם בסוריה רוצה שלום, סקרן לגבינו ונמאס לו מכל השטויות, אבל על המנהיגים שלהם אסור לנו לסמוך, הסכם אוסלו יהיה כלום לעומת הקטסטרופה אם בכלל נפזול לעברם. ואת זה אומר לי ערבי, כן?

בחודש הזה הוא הספיק להיות במקומות שאפילו אני לא מתכוונת לפקוד לעולם; מיקבים של התנחלויות בגוש עציון ועד לאפטר פארטי של מסוממים במרתף של ה-dark room בביבי תל אביב. והוא מאוהב. איך לא. "אני מרגיש יותר בבית כאן מאשר בבית" הוא אומר לי בעצב.  "לבנון היא מדינה של מיליציות עם מנטאליות של מיליציות. בשנתיים האחרונות היה לי יסוד לתקווה שאפשר להתעלות על זה ולהיבנות משם, אבל נוכחתי כמה הבסיס הזה רעוע, כשבהינף יד של נסראללה הכול ירד לטמיון. הפלגים השונים בלבנון בכלל לא מסכימים על חזון משותף, אין בסיס ללאומיות, אין מאיפה להתחיל. ואני רוצה להתחיל לחיות את החיים שלי מתישהו".

היצר, ההרס והארז

זו טעות לראות את השסע הזה כמלחמת דתות. יש לו כמובן בסיס דתי חזק, אבל זה רק חלק מההסבר. זו מלחמה מימטית, מלחמת מנטאליות במובן של מלחמה בין רמות תודעה: זו מלחמתה של רמת תודעה שמאמינה בדרך אחת נכונה יותר מהאחרות ומושכת להתכנסות ולמסורת, ברמת תודעה שרוצה לפרוץ גבולות, להיפתח, להתמזג ולהכיר, לבחון את הערכים שלה, לקצור פירות קונקרטיים בזמן הווה ולעבוד עם הרציונאל (בספיראלה הדינאמית זו מלחמת הכחול בכתום). המנטאליות של צ' וחבריו היא המיעוט בלבנון בעוד שאצלנו היא הרוב, גם אם זה רוב דומם. ביירות ותל אביב דומות כל כך, שתי בועות יצירתיות שעוצמתן וכוח משיכתן הוא בבועתיות שלהן. והן מעוז השפיות והזרע ממנו יתפתח השלב הבא, אם מאמינים באבולוציה. אבל האבולוציה לא תמיד מתרחשת בדרך של קדמה ליניארית ברמת המיקרו. ביהדות קוראים לזה "ירידה לצורך עלייה" אבל העלייה היא לפעמים בממד מאקרו ארוך טווח שלא תמיד מזוהה על פי לוגיקה של בני אדם. 

ביירות כבר התדרדרה אחורה פעם אחת. והפעם השנייה מתרחשת ממש עכשיו. יש חורים בבועה. והזרעים שנושאים את המטען הגנטי של הבניה וההתחדשות, ההתפתחות והמשיכה מעלה, מתייאשים ונובלים. והרוח מעיפה אותם מערבה מכאן. כולם אומרים שתהיה שוב מלחמה הקיץ. צ' ואני שוב נהיה משני צידיו של מתרס שיובנה  כמאבק בין מדינות או בין דתות או תרבויות. אבל אנחנו בעצם באותו צד. שנינו רוצים שגם החיזבלונים וגם החמאסונים וגם הקיצוניים שבמתנחלים, יחיו בעולם נפרד משלנו. כי הם שני צידיו של אותו מטבע, הם אולי לא בהסכמה על התכנים אבל הם לפחות באותו שיח ואנחנו רוצים משהו אחר מהחיים האלה. 

אנחנו לוקחים את הדעות הפוליטיות המנוגדות שלנו לכנס אוניברסיטאי, לכתבה בעיתון או פוסט בבלוג ובערב יוצאים לבלות יחד. אנחנו לא נהרוג בן אדם בגלל הזדהות זו או אחרת עם מערכת אמונות כלשהי ורמת הטוטאליות של ההזדהויות השונות שלנו היא פחותה. ראינו ששתי אמיתות יכולות לחיות בשכנות גם מבלי להכריע ומבלי לקחת אחת את השנייה כל כך ברצינות. אבל לך תגיד את זה למישהו ששכח את עצמו וטבע בהזדהות עם איזו אידאה, שאם העולם אינו בדיוק כפי שהוא מדמיין אותו, הוא מעדיף להרוס את העולם מאשר לחיות עם הפרדוכס. מה שצ' כל כך אוהב אצלנו קשור ליכולת שלנו להיות יצירתיים בתוך כל זה. את זה שאנחנו חיים את המהלך שהוא לא הצליח להתניע במדינה שלו. על הביצות שייבשנו כבר צמחו קניונים, בזמן שהוא כמעט טובע בבוץ הלבנוני.

כי המלחמה האמיתית היא בין היצירתיות להרס. בין הכוחות שחותרים להרמוניה ונאחזים בחיות וברצון, שהאוריינטציה שלהם היא בניה, לבין הכוחות שאפשרות אחת מני רבות עברה אצלן מוטציה; הם ממוקדים במחסור והחיים הם עבורם משחק סכום אפס, אז האוריינטציה המרכזית שלהם היא הרס והתנגדות כלפי האפשרויות האחרות שנוצרו. מפת העולם כולו היא גוונים שונים של רצון והתנגדות, יצר והרס, פירוק והרכבה. ולמרות שנוח יותר לראות תמונה פסימית, המציאות ברמת המאקרו מוכיחה שהיצירתיות מנצחת בטווח הארוך. אך רמת התודעה המפוחדת של ההרס שגוברת כל כך בעולם כעת ומאיימת להשיב אותנו לאחור, הכניעה אנשים כמו צ', והיא שחנקה כבר פעמיים את לבנון, שהייתה בה המון יצירתיות בריאה. 

זו אותה רמת תודעה שנלחמת בישראל ללא סיבה ברורה לעין, כשהמניע האמיתי הוא קנאה בכל מה שאנחנו מצליחים ליצר למרות ועם כל כוחות ההתנגדות. [במאמר מוסגר: אל תשלו את עצמכם, לאף מדינה ערבית לא באמת אכפת מהפלסטינים ורבות מהן גזעניות כלפי הפלסטינים שבתחומן לא פחות, אם לא יותר. הידעתם שבלבנון, למשל, הפלסטינים גרים גם כן במחנות פליטים ויש סוגי מקצועות ומשרות שאסור להעסיק אותם בהם? הכיבוש הזה הורס ומתיש אותנו ומאתגר את ההומאניות שלנו, אבל בניגוד לשמאלנים אני לא חושבת שסיומו יפתור את כל הבעיות שלנו כי הוא לא הגורם המרכזי להן כמו שהינו רוצים להאמין. בארץ הזו כל ביטוי של הומאניות נתפס מיד כשמאל פוליטי ולאנשים קשה לקלוט שאני אלחם על זכויות אדם אבל ליברמן פראייר לידי כשזה מגיע להבטחות פוליטיות]. 

גם אצלנו הרבה אנשים נכנעו להתנגדות ולקחו את היצירתיות שלהם למקום שקט יותר, אבל עדיין יש כאן עוד רבים וטובים שיודעים לחלום. "אני דווקא אופטימית", אמרתי לו. "כי בעיני, הכוחות המושכים לאחור בעצם מפחדים שהם נכחדים. ואם נראה שהם מתגברים זה רק בגלל שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר של מציאות חדשה". ועדיין, ייתכן שברמת המיקרו של חייו, צ' צודק. ולבנון תהיה אחת מקורבנות האבולוציה הזו ושהיא תיפול אל הצללים. כך או כך, הידיים שלו כבר רפו, על הבית שלו הוא כבר ויתר. 

ארזי הלבנון, אותם עצים שמהם נבנה בית המקדש, המהווים סמל קבלי למשובחות ומטאפורה לאיכות וגבורה, הם אולי הסמל של לבנון בהא הידיעה. שניים מהם מתנוססים על דגל המדינה והתנועה השפויה שצ' מוביל קרויה על שמם, Free Cedars. אני נזכרת שבאחד מבילויינו הרבים החודש, הוא סיפר לי שנותרה בלבנון שמורה בודדה של אותם ארזים עתיקים שנעשה מאמץ לגונן עליה. המטאפורה שקופה. כי האדם עץ השדה. וואלה, בדיוק יצאנו מט"ו בשבט. בחור כארז, צ'. אני אתגעגע אליו.

מלחמת העולמות 2

We interrupt this broadcast with an unbelievable live report of the possible arrival of the messiah. I never thought I'll say these words on CNN news, however, less than an hour ago the wailing wall of Jerusalem collapsed in the midst of the packed Friday afternoon prayer. Behind the wall stood this man, pale as a ghost and baring astonishing physical resemblance to King David, accompanied by a white donkey, just like the legend says. Around us are TV crews from around the globe. Let us all approach the wall now to hear what the man has to say.

הגיע הזמן. כולם אומרים את זה כבר הרבה זמן ובני כל הדתות והאמונות מחפשים את סימני הזמן. אך הם לא יודעים מהי משמעות הזמן, וכל אחד מהם מצפה לנרטיב ילדותי אחר, שיחסל את הקבוצות המתחרות וימליך את רעיונותיו כאמת הבלעדית על כדור הארץ. והזמן, בין אם מונים אותו לפי היהודים, הנוצרים, האסטרונומים של שבט המאיה או של אוניברסיטת הרווארד, הגיע. גיל ההתבגרות של כדור הארץ תם, באותה פתאומיות שבה כל ילדה מגלה שהסתיימה ילדותה. 

ובכל זאת, מתוך הבנה של הישות העליונה לצורך של בני האדם בטכסי מעבר על מנת לשים לב, הוחלט לבחור בנרטיב היהודי כשער כניסה, למרות כל העיוותים שנבעו מהאסטרטגיה הזו בפעם הקודמת. למזלם של בני האדם אין בנמצא אדם או רעיון שיהיה מוסכם על כולם, אך למרבה הפלא ועל אף הראיות המרובות במציאותם המשתנה והזורמת תדיר, בני האדם מאמינים בעקביות. אפילו שונאיהם של היהודים מתייחסים למיתוסים שלהם כאל בסיס העולם ויצפו לעקביות בעניין הזה. ואילו הקבוצות האחרות שמצויות בסודות הטבע וחלקן אף בסוד העניין עצמו, יודעות ממילא מה לעשות.

קריסת קיר הכותל הייתה רעיון של ישוע. הוא טען שסמל החומה מדבר באופן היעיל ביותר לתת המודע של האנשים והביא את הפופולאריות הבלתי מוסברת של הפינק פלויד כהוכחה. כצפוי, האברך הראשון שיצא מההלם, צעק ביידיש שהמשיח הגיע והשאר מיהרו להתפלל, לבכות או לצווח והשתטחו אפיים ארצה. המשיח הג'ינג'י פנה לעבר הנשים, זן שיש לו יכולת גבוהה יותר להתחבר לטבע נשמתו גם תחת דיכוייה של תודעה כוזבת, ואמר להן: "תתקשרו לערוץ 2 ולכל הרשתות הזרות. אני לא אומר מילה עד שלא יהיו פה מצלמות". 
 

 
"אתה מתכוון לדבר באנגלית?" צעק לעברו שגיא בשן מערוץ 2 בחוצפה ישראלית אופיינית, שזיכתה אותו במבטים רצחניים מכיוון האברכים. "זה שאין לו אלוהים זה לא מזיז לי", לחש המשיח הג'ינג'י לברוריה לנגנטל, היחידה שהרשה לה להתקרב אליו לצרכי תיאומים, "מה שחורה לי זו העובדה שבנאדם עם מראה מוזנח כל כך מתקבל לעבודה בטלוויזיה, בעוד שבחורה שנראית כמוהו אפילו לא מעיזה לחלום על זה. התקשורת היא המנגנון השני שאני מתכוון להפוך מהיסוד." מה הראשון, הפוליטיקה? שאלה ברוריה. "לאאא, כולם יודעים שהם דפוקים, הם יפלו לבד. אני מתכוון לדת, כמובן". 

ברוריה התקרבה אל סוללת העיתונאים במבוכה וביקשה משגיא לתרגם את דבריה לאנגלית עבור האחרים. "המשיח ביקש להודיע שלא יהיה צורך בתרגום משום סוג. כל צופה כאן וברחבי העולם ישמע את הדברים במו אוזניו בשפת אמו, בעוד שהמשיח יעצמו ידבר ביידיש". ביידיש?? למה לא בלשון הקודש? תמה הרב של ישיבת הכותל שעמד בסמוך. "זה בשביל נטורי קרתא" ברוריה ציטטה את המשיח, "הם איבדו את יכולת הקשב, גם אם הקב"ה עצמו יצבוט אותם באוזן הם לא ישתכנעו שזה סימן שהגיע הזמן. הוא צריך לדבר בשפה היחידה שהם לא מכחישים". בעוד הכתבים הזרים מסבירים את העניין בתימהון לצופיהם, המשיח הג'ינג'י החל לפסוע לכיוון המצלמות וכולם היסו את כולם.

 

זה מה ששמעו מי שהעברית היא שפת אימם:

חתיכת מטומטמים עלובים! זה בכלל, אבל לגמרי בכלל, אפילו לא בכיוון של מה שהתכוונתי!!! כמעט הצלחתם להחריב את העולם עם הפרשנויות המטופשות וחסרות ההיגיון שלכם, אידיוטים.  האם אתם באמת מאמינים שיש אל ששולח אתכם להרוג יציר בריאה אחר רק בגלל שבעיניכם העלובות והבורות הוא "אחר" באיזה אופן?  האם אתם באמת מאמינים שנשמותיכם אשר בחרו להגשים וליצור בעולם החומר נולדו רעות  ומה שיגאל אותן, זה להיחנק בחוקים מדוקדקים פרי פחדנותכם המטופשת וחוסר המעוף שלכם? בשביל זה להיוולד? זה מה שאתם חושבים על האלוהים שלכם? פחחחחח. נמושות.

תתכוננו להיפטר מכל הסיפורים האידיוטים שאתם אוחזים בהם, אומללים שכמותכם. הסיפורים האמיתיים שחנקתם ושכחתם מתחתיהם, יפים, עמוקים ומשמעותיים בהרבה, וגרסאות של דבר אחד המה. בתקופה הקרובה אלווה כל אחד ואחד מכם בחלק שלו בהרמוניה הזו. אבל לפני זה, יש כמה עיוותים שעלי לעקור מהיסוד, כי הכוח, הצרות, הבורות והפחד אכלו בהם כל חלקה טובה ולא אתן עוד שיופעלו בשמו של אף אל. בימים הקרובים תהיו עדים לפעילות שלי לביטול הדתות כמוסד חברתי. עצם המיסוד של הדת הוא עיוות ואי הבנה מהותית של תפקידם של הכלים שניתנו בידכם למען התפתחותכם. תשכחו מזה. Delete. Abort. Escape.  בימים הקרובים אתן לכם תורה חדשה, הפעם בלי חידות והצפנות, ראינו כבר לפי הרייטינג הנמוך של חמיצר שזה לא הצד החזק שלכם. 

בתור יריית פתיחה ולמען יראו וייראו, אני מבטל בזאת את מוסד הרבנות הישראלי שאין לו כל תפקיד או ביסוס הלכתי, לרבות בית הדין הרבני. בתורה שנתנו לכם אין תפקיד כזה. אפילו מלך לא כל כך התלהבו להמליך לכם, כי כל הרעיון היה שכל אחד מכם יהיה המורה של עצמו, כל עמך צדיקים, עם של כהנים, זוכרים שזה כתוב איפה שהוא? גילינו הבנה לחוסר הביטחון הילדותי שלכם והכמיהה שלכם לרב או גורו אבל אין לנו זמן יותר לשטויות הללו. תתאפסו ותיקחו אחריות על עצמכם, לפנינו עבודה רבה כעת. כל העגונות ומסורבות הגט, הנכן חופשיות לעצמכן, בימים הקרובים נארגן כמה שופטים אמיצים שמסוגלים לקרוא אצל חז"ל בפשטות כיצד נותנים גט לכל אישה שמאסה בבעלה, מבלי לערב את הפרשנויות הפחדניות והצדקניות של הרבנים לכך. עד כאן להיום, זה מאד מעייף להיוולד כמבוגר בפתאומיות, אני הולך לישון. 

בקהל שררה שתיקת יום הדין. אדוני המשיח, האם תתארח באחד ממלונות עירנו? התעשת ראש עיריית ירושלים. "אין מצב שאני ישן בחור הזה, דבר עם חולדאי אני רוצה חדר בהילטון עם נוף לים" ענה המשיח הג'ינג'י והקהל החניק זעקת תימהון. אתה מבכר את תל אביב החילונית, המשוקצת, על ירושלים עיר השם, אדוני המשיח? שאל אברך צעיר בהיסוס. "שאני אארוז לך מרק עם כרפעלעך? יהיה לך קשה למצוא שם מסעדה כשרה" הביעה ברוריה דאגה כנה. "אל דאגה יקיריי, תל אביב מלאה במסעדות כשרות, הן פשוט לא מוכנות לשלם למשגיחי הכשרות דמי חסות של 2000 ₪ בחודש, פי ארבע מערים אחרות" ליטף המשיח הגי'נג'י את ראשם של האברך ושל ברוריה הנבוכה. "תל אביב מלאה באנשים ששמים על עצמם מגבלות חמורות עוד יותר מהלכות הכשרות ומנסים לאכול מזון שיתאים לגופם ושגודל בתנאים של כבוד. יש שם אנשים שהבינו לעומק את הקטגוריה ההלכתית של צער בעלי חיים והם נלחמים להוקיע התעללות בבע"ח לשם הכנת אוכל, בעוד שאצלכם ברבנות, רחמנא ליצלן, נתקעו על קוצו של סכין בהלכות השחיטה ושכחו את המהות".

הצלם של ערוץ 2 פרץ בצחוק של הסכמה אבל המשיח היסה אותו. "שתוק, אתה לא יותר טוב מהם. אתה לא מאמין בכלום חוץ מבכסף ובג'וינטים שלך ואם אתה חושב שבאתי לשחרר אותך כדי שתעשה כל מה שעולה על רוחך, טעות בידך. אין לך מושג מי אתה כי אתה נותן לאגו שלך לעלות על רוחך. אתה לא מאמין בכלום אבל זה בעצם עצמך שאינך מאמין בו. אליך ואל שכמותך אני אגיע בסוף, כשתתחילו להתאפס ויתעורר בכם רצון לגלות מי אתם ומה אתם רוצים מהחיים האלה בעצם. רמז: אתה לא פה במקרה. למרות הדמיון העז במקרה שלך, אתה לא מוטציה של קוף, והרעיון המרכזי של העולם הזה אינו לשרוד את זה ברמות הנוחות הגבוהות ביותר. תתחיל משם, אוקיי? אני אחזור אליך."

 

אדוני המשיח, אתה יכול להוכיח שאתה באמת המשיח? שואל כתב ה-CNN בישראל. ומה בדיוק יוכיח זאת? מגחך המשיח הגינג'י. לא יודע, איזה נס אולי? מגמגם הכתב. המשיח הג'ינג'י פורץ בצחוק. לא השתנתם אה? עם כל הטכנוחכמולוגיה הזו נשארתם פגאניים כמו הזולו, אני אקנה את אמונך רק אם אעצור לך את השעון או אביא את הים לפאתי ירושלים, מה? עכשיו אתה מבין למה גיבורי התרבות של העם הזה הם אורי גלר וגאידמק? תשמע, כל התנ"ך אלוהים דיבר ועשה ניסים ומה יצא מכל הדיבורים והניסים? מישהו הבין או הפנים משהו? נאדא. ממחר אנחנו פשוט מתחילים לעשות. חוץ מזה, זה לא מספיק נס בשבילך שאתה שומע אותי באנגלית למרות שאני ממשיך לדבר ביידיש? 

המשיח כבר הגיע מזמן להילטון ת"א כשברחבת הכותל ההרוסה עוד התווכחו אברכים עם תיירים סינים שטענו שהם שמעו את המשיח בסינית באוזניהם. אולי הוא איזה שד או שטן, הרי גם לו יש כוחות, אולי זה בכלל לא המשיח, לחשו האברכים. אז מי זה המשיח, רק מי שאתה מסכים עם מה שיש לו להגיד? התערב תייר אמריקאי. למחרת בבוקר חיכו כל צלמי הרשתות המקומיות והזרות שהמשיח ייצא מחדרו ויתחיל את המהפכה, אך הפסקת הצהריים כבר חלפה ומשיח לא בא. מנהל המלון התנדב לדפוק על דלתו בזהירות אך לא היתה תשובה. בשש בערב לאחר שלא נרשמה כל תנועה בחדר, משטרת מרחב ירקון החליטה לפרוץ פנימה מחשש לבטחונו של המשיח. החדר היה ריק והמיטה הייתה מוצעת כאילו מעולם לא ישנו בה. על המראה חיכה להם פתק ביידיש שכל מי שהתבונן בו ראה אותו ככתוב בשפת אימו.

 

לשון הפתק עבור מי ששפת אימם היא עברית היתה: יצורים עלובים ופסיביים, חשבתם שאעשה במקומכם את כל מה שאין לכם אומץ לשנות, מה? התרגלתם שמישהו יבוא להציל אתכם מעצמכם, אבל אין מצב שזה יקרה. בשביל זה אתם פה, כדי לעשות את זה בעצמכם, כל אחד בעצמו. אתם יודעים מה צריך לעשות. אתם חשים את זה מבפנים. קחו את החוקים שלכם וחפשו את הבסיס הפשוט שלהם והתאימו אותם לזמנכם באומץ ומתוך חיבור לאמת שבלבבכם.

אין אלים שמלקים על טעויות שבאות מעומק הלב, אז תפסיקו לעבוד את אלי הפחד המקובעים שבראתם במוחכם ותתחילו לחיות. אין דבר כזה משיח. העולם הגועש הזה בחוץ, ההרמוני בדיסהרמוניה שלו, זה שלעולם לא יסכים על שום דבר ולעד ישתנה ויזרום, הוא המשיח. יאללה, היה נחמד להכיר, לכו לעשות משהו מועיל עם עצמכם.

באהבה, הג'ינג'י.

נ.ב. דיר באלאק אם אתם ממציאים עכשיו דת חדשה סביב התעלול הקטן הזה."

סקס, שקרים וויאגרה

אחד מויכוחי העומק של תחום האנתרופולוגיה הוא הויכוח בין טבע לתרבות. האם יש משהו שהוא טבעי או שהכול הבניה תרבותית? אני מאמינה שיש דברים טבעיים אבל הם לא בהכרח הדברים שאנחנו תופסים כטבעיים. לנו יש קיבעונות מחשבתיים "גנטיים" לגבי יותר מדי אמונות שרצות ב-loop לאורך ההיסטוריה עד כי אנחנו מכנים את זה טבע. אבל אם תופסים עליהם נקודת מבט אחרת, או מחפשים במציאות האמפירית, לפעמים ניתן למצוא שההפך הוא לא פחות נכון.

בואו נבחן את זה היום על יחסי גברים נשים. בזכות שרית פרקול נתקלתי במאמר המעניין הזה שעוסק בכמה מהאמיתות הטבעיות הללו: גברים משתבחים עם הגיל כמו יין טוב, בעוד שנשים בלויות בערך מגיל 35. זה טבעי לחלוטין שגבר בן 50 יסתובב עם בת 25 אבל אישה בת 35 עם חבר בן 25 זו סטייה. הן התקשורת והן הסביבה מזינות אמונות כאלו כמציאות אובייקטיבית, בעלת תוקף מדעי כמעט: גברים מחפשים את הוולדנית ולכן יימשכו באופן טבעי לצעירות שעדיין פוריות. הטענה היא שהגן האנוכי שלנו עובד ככה גם אצל גברים שמפחדים מילדים, וגם בזמנים שנשים יולדות בגיל 45 וגברים לוקחים ויאגרה כבר בגיל 35. 

אני מבקשת להפוך לרגע את האמיתות הללו על פיהן, לצרכי בדיקה מול המציאות.  

אני בטוחה שכולכם תוכלו להעלות בדעתכם דווקא הרבה נשים שמשתבחות כמו יין טוב ככל שהן מתבגרות. אם אתן נשים, נסו לשים לב כמה אתן והחברות שלכן הרבה יותר עוצמתיות, מוצלחות, מודעות ועשירות מבחינה פנימית ככל שאתן מתבגרות. למעשה, את המיניות האמיתית שלכן אתן מתחילות לחשוף ולעצב באיחור רב ומגיעות לשיאכן מבחינה ביולוגית באזור גיל 30, כך אומרים. כמה מטופשות וחסרות מודעות הייתן לפני 10 שנים, איך נתתן לגברים להתייחס אליכן באופן שאין מצב שיחזור על עצמו היום. מזהות את זה? ובכן, גם הגברים של פעם כנראה זיהו את זה. אחת הטענות ב"מיתוס היופי" של נעמי וולף היא, שדימוי היופי הנשי בתקשורת ותפיסת "העולם שייך לצעירות" מוזנת בכוונה על מנת לנטרל את הנשים, בדיוק בגילאים שהן מגיעות לעוצמה שלהן ויכולות לצבור כוח פוליטי. 

כנגד זה נוכל וודאי למצוא אלפי דוגמאות לגברים שמזדקנים, מתברגנים, מחמיצים ודועכים ממש מהר ולא כל כך יפה. הרי השיא המיני שלכם, יקיריי, היה בגיל 16. ובגיל 30 אתם כבר מסתירים חרדות קשות מהתקרחות ועד אי עמידה. ואם כבר ירדנו לרמה הביולוגית, ראוי שאישה בת 30 וילד בן 16 יהיו הזוג המושלם: היא בשיא הפריון והוא עוד לא צריך ויאגרה. אז כשגבר מזדקן מזיל ריר על קטינה זה נתפס כדחף טבעי, אבל כשמורה בת 24 מנהלת רומן מרצון עם תלמיד בן 15, מסתכלים עליה כעל חולת נפש. צפירת הרגעה לסטודנטים שלי: אתם לא בסכנה. זו הייתה דוגמא. אני תוהה פשוט לאיזה מסוגי הטבע מתכוונים כשאומרים "טבעי". [הרשו לי להמציא בדיחה במאמר מוסגר: מדוע כל הפדופילים הם גברים? כי אצל נשים זה טבעי :-)]

העדויות במציאות שאני חשופה אליה הן שנשים רבות נמצאות בזוגיות ארוכה עם גברים צעירים מהן בארבע שנים לפחות. בנים בני גילן בג'יידייט סרבו להסתכל על הכרטיס שלהן בכלל, בזמן שצעירים בני 26 התחילו איתן ברחוב. אני מוצאת שגברים רבים אשר אוהבים נשים ונשיות באמת (בניגוד לפנטזיה תקשורתית של נשיות) יחפשו פעמים רבות באופן יזום להיות עם נשים בוגרות יותר (ולא רק בשביל סקס מזדמן). 

הכי משעשע אותי הלחץ שמופעל על רווקות, כאילו שהגברים הם טרף חמקמק ונדיר והן לא בעמדת מיקוח. הרי במציאות זה לא פחות נכון להכליל שלגברים הרבה יותר קשה לאורך זמן לבד, נמאס להם הרבה יותר מהר מקשרים מזדמנים, הם מתפשרים הרבה יותר חזק והרבה יותר מהר מנשים… הנה הסבר לא פחות טוב לכמות הרווקות הגדולה יותר מכמות הרווקים: הן פשוט מסוגלות יותר. תעיד הביולוגיה שיש להן תוחלת חיים/עמידות גבוהה יותר בהתאמה.  כמובן שמדובר כאן באוסף הכללות אבל הוא לא פחות אמיתי בשטח מההכללות שרובכם תופסים כמציאות. 

ואם המציאות שאתן רואות מחזקת את המציאות התקשורתית דווקא, זה רק בגלל שאתן מאמינות בה ומאמצות אותה ואז היא מגשימה את עצמה בחייכן. פקפקו קצת, פקחו את העיניים ותסתכלו סביב. אל תתנו לאף אחד להלחיץ ולצער אתכן עם ססמאות דמויות מציאות, תקשיבו ללבכן הפועם. כל עוד נשימה באפכן, סימן שה"טבע" חושב שאתן עוד רלוונטיות. אין צורך לשכנע אף אחד בלגיטימיות של זה, פשוט תהיו אתן והחוויות הרלוונטיות לכן יזרמו בכיוונכן. באחריות.