ארכיון קטגוריה: רוחניות מקורקעת

כנסו דחוף או ש…טפו טפו טפו.

האנשים הכי רציונאליים, אתיאיסטיים ואינטליגנטים שאני מכירה הם מוכי אמונות טפלות מוכחשות. אחרת איך תסבירו את העובדה שהם מפרוורדים לי בהיסטריה ולעיתים אף בהתנצלות מכתבי שרשרת, אשר מאיימים על הנמענים בהתרוששות פתאומית או בדידות נצחית אם לא יעבירו אותם מיד ל-15 איש? למרבה האירוניה, דווקא אני, המיסטיקאית שבחבורה, מצפצפת על זה וידועה כגודעת/שוחטת/מוחקת קטלנית של מכתבי שרשרת. 

כל מיסטיקן פוסט-רציונאלי יודע שאמונות טפלות עובדות רק על מי שמאמין בהן ופותח להן פתח, כי הן מייצגות תפיסה מאד צרה של קסמי/חוקי המציאות, שהם רציונאליים ונגישים מאד מרמות תודעה מתקדמות. אז פאגאנים-מודרניים יקרים שלי, תכניסו לעצמכם טוב טוב לראש: אנרגיה של איום לא יכולה להביא אנרגיה של ברכה ואם הברכה מותנית בסוג של קללה, אני פשוט מתעלמת ממנה כי מי צריך ברכה ממקור כזה?

ושלא תעיזו לצחוק אחר כך על דתיים שיש להם תפישת שכר ועונש של המצוות כי זו דוגמא במישור זהה לחלוטין לפוביית מכתבי השרשרת שלכם. עיקר כוחם נובע מכוח ההסכם שלכם לתת להם כוח, בלוגיקת רשת פשוטה שכל אחד מכם מזין ומחזק אותה, ולכן אם משהו התגשם כתוצאה מזה, לטוב או לרע, טפחו לעצמכם על השכם כי אתם קוסמים. אתם ולא המכתב.

וכעת, מי שלא יעשה פורוורד של הפוסט הזה לעשרה אנשים בעשר הדקות הקרובות, יחטוף וירוס שיגמור לו על המחשב בעשרת הימים הקרובים. אזהרה: אם תתפתו להאמין בכך ולו לרגע קט, זה אכן עלול לקרות לכם. (ומי שישאיר פה תגובה בסגנון "בגלל זה את עדיין רווקה כי גדעת מכתבי שרשרת" יאבד תוך שבוע את דירתו השכורה ולא יצליח למצוא דירה חלופית בתל אביב).

מוקדש בברכת מציאת אהבה ועשיית עושר לרוני.

מודעות פרסומת

פרסומים במגזין "חיים אחרים"

שיחותי עם התודעה הגדולה: ראיון עם דיאן מושו המילטון, גיליון אפריל 2008.

 

דיפאק צ'ופרה: הרוח והצלצולים, דובר העידן החדש מבקר בארץ, גיליון ינואר 2008 + וידיאו בונוס ממפגש אישי

 

"תשתחרר, גבר!" פרוייקט גבריות חדשה בגיליון דצמבר 2007:

גברים מנוגה, גברים ממאדים – הגבריות החדשה מפרספקטיבה רוחנית

להיות גבר דור 3.0 – ראיון עם דייויד דיידה על שובו של הזכר הקוסמי

 

סודותיה של אתיופיה: מסע לאקסום – מסע לממלכת כוש העתיקה, משכנה של מלכת שבא, נובמבר 2007.

 

צ'קרת הלב של אנגליה – מסע לגלסטונברי, בירת הניו אייג' הבריטית ואבלון העתיקה, יולי 2007.

 

רק בשביל לקבל חיבוק – על תנועת החיבוקים העולמית שהחלה ביוטיוב, יוני 2007.

 

אש קודש – על משנתו של האדמו"ר מפיאסצנא מתוך גטו ורשה, אפריל 2007

 

האיש שראה הכל – פרוייקט על התיאוריה האינטגראלית וראיון עם קן וילבר, ינואר 2007

אפשר לשמוע חלק מהדיאלוג שלנו בהקלטה שוילבר שם אונליין

 

קול באישה ער – שיחת נשים על היבטים חוץ אורתודוכסיים של תפילת נשים, אוקטובר 2006

סוד ההגשמה

הלהיט האחרון בז'אנר הדוקו-רוחני מגיע אלינו מחברת אינדי אוסטרלית ושמו "הסוד", לצפייה בתשלום סמלי באינטרנט בלבד  או בהזמנת DVD (עדכון: יש גרסה חינמית חדשה בתרגום עברי!). אפשר לראות ביו טיוב 10 דקות מחלק קצת יותר מעשי בסרט כדי להתרשם. הסוד מכוון להגשמה שלנו בעולם, שזה בערך כל מה שיש לנו לעשות כאן, ומספר לנו מהו החוק היחיד שרלוונטי לנו. תקראו לזה אלוהים, יקום, האני העליון או סנטה קלאוס, אבל יש רק חוק אחד רלוונטי ביקום והוא חוק המשיכה שעיקרו: דומה מושך דומה. במשך דורות ניסו אנשי דת או מדע לעמוד ביניכם לבין החוק הזה ולשוות לזה סיבוך ייתר, כשבעצם כל אחד מכם הוא אלדין עם מנורת משאלות ביד. אז עכשיו, מדענים, פילוסופים, אנשי עסקים וסופרים, עומדים בפניכם ומספרים לכם שזה הרבה יותר פשוט ממה שדמיינתם. היקום הוא קטלוג ענק של איקאה, רק תחלמו. 

נשמע לכם פשוט? אולי בגלל שזה אף פעם לא היה באמת סוד. זה מתחת לאף שלנו מאז ומעולם, מפתגמים כמו "אין דבר העומד בפני הרצון" ועד לאבחנה שהעשירים רק מתעשרים והעניים עניים יותר. זה כל כך טריוויאלי שמישהו היה צריך לבוא ולהצביע על זה כסוד גדול שמסתתר מפנינו במקום שבו הכי בטוח להסתתר, מתחת לאף. אז אני בהחלט ממליצה לראות את הסרט, הוא ממקד אתכם על זה ככלי של ממש וזה מדהים לראות כמה זה פשוט עובד, אין דרך אחרת, זה כמו שכוח הכבידה פשוט עובד. אז תשאלו ובצדק, אם ככה, איך ייתכן שאין לי כרגע את כל מה שאני רוצה?

קבלה כפעולה אקטיבית

הסרט מגדיר את תהליך היצירה/הגשמה כתהליך של 3 שלבים, כמו שראיתם בקטע שלינקקתי אליו:  בקשה, תשובה, קבלה. וכשאנחנו לא מקבלים מה שרצינו, על פי הסרט, הבעיה אינה בתהליך האוטומאטי של בקשה-תשובה אלא בקבלה שלנו. אנחנו לא תמיד מכווננים על מה שאנחנו רוצים ולא מצליחים לקבל אותו אפילו אם הוא תלוי לנו מעל הראש. זה מאד נכון שקבלה אינה פעולה פסיבית, ועם כל הפמיניזם הזה הגיע הזמן שמישהו יוציא לאור את האנרגיה האדירה שצריכה לזוז באופן אקטיבי כדי שאדם פשוט יקבל. שימו לב כמה אנרגיה מושקעת בפסיביות שדורשת פתיחה, הכלה, הפנמה, למידה, שינוי…תסתכלו על הפועל לקבל כמאד אקטיבי. רמז דק, גם תורת "הקבלה" עוסקת ברעיון הזה. לפעמים אין לנו מקום לקבל מרוב דברים/תפיסות אחרות שאנחנו מחזיקים בהם ונדמה לנו שזה סותר או שזה מהווה התנייה וצריך קודם לפנות מקום כדי לקבל. לזה הסרט לא מתייחס כלל.

אחת מנקודות השינוי הפרקטיות ביותר בסרט קשורה באחד מעיוותי הקבלה הגדולים ביותר, שהוא לבדו עשוי לשנות את חייכם: היקום עובד עם ערכים מוחלטים, הוא לא שומע את מילות השלילה. כשאנחנו כל כך ממוקדים במה שאנחנו לא רוצים, אנחנו מושכים עוד ממנו. או בעברית: "אשר יגורתי בא לי". אני יושבת מול הסרט ופתאום יורד לי אסימון למה קמפיינים נגד משהו אף פעם לא מצליחים, הם פשוט ממקדים עוד אנרגיה במי או מה שהם מתנגדים לו ונותנים לו עוד כוח. האגודה למלחמה בסמים או למאבק בסרטן או בעוני, רק נחשפים לעוד סמים ועוד סרטן ועוד עוני, ובצורה עקיפה לכאורה אך ישירה מאד, מעודדים זאת. מישהו ראה קמפיין נגד סיגריות שהצליח להוריד אנשים מסיגריות? (גם המגעילים שבהם, על פי מחקרים, רק הזכירו לאנשים שבא להם לעשן ולהרגע מזה) ואיך מישהו ש"מנסה להפסיק" יכול בכלל להפסיק כשהוא בעצם ממוקד בעישון? המיקוד הוא לא בפועל אלא בערך, דא! 

תחשבו על המהפכנות שמתגלה כאן לגבי התמכרות באופן כללי: אם גמילה מוגדרת ע"י המנעות מ-, אז מה הפלא שמכור נותר מכור ותמיד בסכנת נפילה? האם לא ראוי להקדיש את המאמצים דווקא למצוא את מה שאותו אדם רוצה כן לעשות ולהתמקד בזה? כשאני בפאב לפעמים ממש קשה לי עם זה שאני לא מעשנת כי אני שמה לב שאני נאלצת להיות ממש נוכחת, כי אין לי משהו להתעסק איתו. צריך המון בטחון לזה. אולי העבודה האמיתית להפסקת עישון חברתי היא עבודה על בטחון? כל אחד צריך למצוא לו את ההגדרה שלו.

אבל העיקר שתעזבו את הנגד, תתמקדו בבעד. מי שרוצה זוגיות לא צריך לחשוב כל הזמן על הלבד שלו. למעשה, נראה לי שפעילות שמוגדרת כסינגלז או פו"פ כשלעצמה מקבעת אותך במעמד הזה, אולי זה המקור האמיתי של הרתיעה מהלייבלים הללו, אנחנו מריחים את זה. הנה רעיון מעניין לניסוי חברתי שלא עולה כלום: שכנעו את האקדמיה ללשון לשנות את המילה "בית חולים" לבית מרפא או בית בריאות. תרגילו אנשים להשתמש בזה ולהתמקד בזה, כך שהם מבקשים מהאמבולנס גם ברגעי החירום להביא אותם לבית המרפא. אחרי כמה שנים תמדדו את הסטטיסטיקות של האשפוזים וההחלמות וכל זה. יש לי תחושה שיהיה שינוי ניכר. מישהו רוצה לעזור לי לעשות את זה? מדובר בהליך של בירוקרטיה ויח"צ בלבד.

שאלה שלא כהוגן

אז למרות שהסרט נותן אחלה השראה, יש לי כמה בעיות איתו. אני חושבת שהוא לא הלך עד הסוף עם הכלי הזה ויש בו כמה אי דיוקים בעייתיים. יש מידה של חוסר אחריות בלשחרר ג'יני עוצמתי כל כך מבקבוק מבלי לטפל בכל היבטיו, ללא הוראות שימוש מפורטות ותופעות לוואי. כאילו, חשבתם על זה שאולי הייתה סיבה אחרת מלבד שליטה, שהידע הזה לא הוכר כידע ונשמר בסוד, משהו כמו הגנה עלינו נניח? כמי שמתעסקת כבר כמה שנים מכמה כיוונים בעניין של הגשמת יעדים, הרשו לי להשלים את התמונה על פי מיטב הוראות השימוש שניתנו לי, למען לא תזיקו לעצמכם. 

זה נכון שתהליך הבקשה-תשובה הוא סוג של חוק טבע ביקום אבל זה לא נכון להגיד שהוא אוטומאטי והבעיה היחידה זה בצד המקבל. כמו בכל מודל תקשורת בסיסי, מרכיב ה"רעש" יכול להפריע בכל שלב בתהליך. נתחיל בבקשה: שמעתי סיפור על אישה רוחנית ומקסימה שביקשה לעצמה להיות לאחד עם האלוהות והיקום. היא התכוונה לתודעה מוארת אבל היא מתה בטרם עת. כן, באמת. גם זו דרך להיות לאחד עם היקום. הגדרה של יעדים אינה משימה קלה, דווקא בגלל שבאמת מקבלים בדיוק מה שמבקשים. היעדים צריכים להיות מאד מדויקים מחד ומאד גמישים מאידך ויש להתאמן על כך ולקבל פידבקים, כי יש לנו נקודות עיוורון לגבי האופן בו אנו מגדירים יעד ואנו עלולים לגלות שתוצאה וכוונה לא תמיד מישרות קו, או לקבע את עצמנו עם עתיד שהוגדר במונחי רצונות האתמול. 

רבים מאתנו מגדירים יעד של זוגיות למשל, מנקודת המבט שלנו. "אני נשואה לגבר חכם, יפה וטוב לב" נניח. אבל איפה ההדדיות? ומה את בשבילו? את מאושרת בו והוא אומלל ממך זה נישואין טובים? ואולי כדאי להוסיף את המילה "בעיני" כדי שהוא לא יהיה יפה בעיני כל הסביבה חוץ ממך, למשל? זכרו, היקום עובד עם ערך מוחלט, מה שתבקשו זה מה שיהיה, לא יותר ולא פחות. או כמו שאומרים אצלנו "הצור תמים פעלו", דיוק זו האחריות שלכם. ההמלצה היא לנסח את היעדים בזמן הווה כי זה כבר ישנו ביקום וזה כבר שלכם ולנסח אותם בתבניות מדויקות שמכסות את כל האפשרויות אבל גמישות מספיק כדי להכיל שינויים. אפשר למשל לכתוב על בן הזוג המבוקש שהוא "כל מה שאני מחפשת בגבר ואני כל מה שהוא מחפש באישה". ככה שזה יהיה נכון לכם בכל זמן, ולתאר את האיכויות שאת רוצה מהקשר. וזה לא שאלוהים הוא קרציה של סמנטיקה, היקום ממילא קורא יותר תדרים אנרגטיים של מחשבות מאשר את רובד השפה. אבל השפה זה מה שעוזר לנו להתמקד על תדר מדויק, כפיש?

ניקח דוגמא מהסרט: אחד הדגשים שם הוא על למשוך אליך כסף ושפע כלכלי. הכול טוב ויפה אבל שימו לב, האם כסף הוא אמצעי או מטרה? האם לא עדיף לבקש ישירות את מה שבאמת רוצים לעשות עם הכסף הזה ולתת ליקום לדאוג לדרכי ההגשמה? אם אתה באמת יכול להגשים כל דבר, האם אתה באמת צריך כסף? האם ייתכן שלכסף יש תופעות לוואי שייקחו את החיים שלך למקומות אחרים מאלו שעבורם רצית כסף מלכתחילה? הבחינו בין אמצעי למטרה והשתדלו לבקש רק מטרות. בקשו איכות מסויימת ולא אדם ספציפי כי גם הוא רק אמצעי לאותה חוויה שאתם מחפשים. בקשו פרנסה מספקת לכל צרכיכם ורצונותיכם המשתנים, למשל. אל תגידו ליקום איך לעשות את זה כי אולי יש לו דרכים טובות יותר וזכרו שהרצונות שלכם בסכום או אדם זה או אחר אולי ישתנו אבל האיכות הבסיסית שאתם רוצים יציבה יותר. עבודת בירור הרצון האמיתי שלנו היא חלק קריטי בהגשמה, שהסרט לא נותן לה מקום אך מסורות רוחניות (גם אצלנו בחסידות זה מרכזי) יכולות להעסיק אותך גלגול חיים שלם רק בעניין הזה.

למי שרוצה להתעמק בעניין דרך היהדות אני ממליצה על קריאה חתרנית של מסכת תענית בתלמוד. המסכת כולה עוסקת בעצם בהגשמה (דרך רעיון הגשם) ובאופי הקשרים בין האדם לאל/יקום. נתחו את תהליך בקשת בקשות הגשם של חוני המעגל למשל. זה מעניין שבעברית העתיקה לא משתמשים כלל במילה בקשה אלא שאלה. לשאול זה לבקש. וכשחכמי התלמוד מתישים אותנו עם ההבדל בין להזכיר את הגשמים לבין לשאול את הגשמים הם בעצם דנים על מהותה של בקשה, האם הבקשה שמסתתרת בכל שאלה מסתתרת גם בכל אזכור? בהמשך המסכת יש התייחסות לאופן בקשת הבקשות בקטע שבו מדברים על "שאלה שלא כהוגן" ומדגימים על "דילים" שונים שנעשו עם האל במקרא. בקיצור ח'ברה, יש פה עבודה. Be careful what you wish for. 

הרצון והיצר

התשובה של היקום היא אמנם סוג של אוטומאט אבל מלבד פעולת הקבלה החלה עלינו, יש גם כמה גורמים "אובייקטיביים" יותר שנעמדים לעיתים בינינו לבין התשובה המיוחלת. בתלמוד אומרים על התלמיד החכם שכגודל תשוקתו לתורה כן גודל יצר הרע שלו. הדבר משקף עוד סוג של חוק רוחני שהסרט לא עוסק בו והוא שכנגד כל כוח רצון ונחישות קם כוח התנגדות שווה לו בעוצמתו. מבזק חדשות: יש רוע בעולם, פיזי ומטאפיזי. יש אנשים וכוחות שלא רוצים שתשיגו את מטרותיכם, שמתחרים בכם, וצריך ללמוד איך לעבוד איתם כי שוב, אם נתמקד בהם ובהתנגדות אליהם או בתחרות איתם, הם מנצחים ומתעצמים. זה משהו שאנחנו מבינים בראש אבל ממשיכים לעשות בגוף וברגש ובייחוד במשק האנרגיה. 

אני לומדת כבר כמה שנים קורסים של עבודה אנרגטית שעובדים רק על הדברים האלה, של איך להיות עצמנו בעולם בתוך כל כוחות ההתנגדות לכך בתוכנו ומחוצה לנו. זהו היבט נוסף של בירור הרצון במובן של הבדלת המוץ מן התבן וזה כולל אגב את עבודת הפינוי של ההיאחזויות שלנו שכבר לא מתאימות לנו. מי שקרא את כל מה שכתבתי עד כאן בשקיקה ומתכוון לנסות לעבוד עם יעדים, מוזמן ב-20.1 בחמש בערב לסטודיוגה בפרדס חנה, לקבל קריאה אנרגטית והילינג על החסמים הללו במסגרת אימון בקורס שלנו. עוד פרטים פה ובטור השמאלי תחת "הצעות מעניינות".

אז לכו תגשימו את עצמכם בזהירות ובנחישות. ומי שרוצה פידבקים על ניסוחי יעדים יכול לכתוב לי דרך "כתבו לי", אני מנסה להשתפר בראיית נקודות עיוורון כרגע. בהצלחה!

נ.ב תודה לתימורה על הפרובוקציה במייל שגרמה לתוספת הזו: אי אפשר לבקש משהו עבור אדם אחר. אפשר לאשר יעדים של אדם אחר ולחזק אותם ע"י להיות בהסכמה עימם, זה מה שקורה אולי כשמתפללים על מישהו או מברכים אותו, מחזקים את הבקשה שלו לעצמו בתמיכה. אבל כל אחד והקארמה שלו, גם אם אוהבים אותו מאד, אפשר לבקש עבורנו שיהיה קל איתו, אבל כל אחד אחראי על ההשתנות והיצירה שלו. 'צטערת. יש עוד בטח אלף עקרונות יעדים שלא נגעתי בהם, אמרתי לכם שזה מדע בפני עצמו…

0/1

מחשבים הם מטאפורה מופלאה לחיים, בגלל שהם מדגימים לנו כיצד ניתן ליצור מגוון אינסופי מרתק של מציאויות מעל גבי בסיס בינארי, באמצעות האינסוף שבין אפס לאחד. בינאריות מתייחסת לאבני הבניין של המציאות שלנו ואי אפשר לפרוץ את גדריה יותר משהדבר אפשרי בעולם המחשוב, אך כיצד ייתכן שהמסורות בעולם התפתחות התודעה מעודדות אותנו להתעלות מעל הבינאריות למקום של האחדות? (הרגע שבו המחשב וגם המיינד קורסים). בינאריות, דיכוטומיות, דואליזם וניגודים הן מילים נרדפות, אך עצם זה שקיימות כל כך הרבה מילים לעניין, הוא סימן שאולי יש יותר מסוג אחד של צמדים. אולי הם משתלשלים אלה מאלה אך הם אינם זהים ודרך העבודה איתם היא שונה.

מילדות מלמדים אותנו לשחק סטירה/נשיקה, לחשוב במונחי אהבה/שנאה וכאב/עונג; החיים שלנו נופלים לקטגוריות ברורות ובהירות והעמדות שלנו נחרצות לגביהן. חלק מתהליך ההתבגרות הוא טשטוש הגבולות, מורכבות והכללה, גמישות מחשבתית, יחסיות ושינויי הקשר. במובן הזה אנחנו משתחררים מסוג אחד של דואליזם אבל לא כולנו עוברים להתמודד עם הדואליזם מסדר שני וחלקנו אפילו לא מודעים אליו. למשל: אהבה ושנאה אינם הפכים. מדובר במהות אנרגטית אחת ושני קצוות של מופעיה. שנאה היא ממש הצד השני של מטבע האהבה ושורשה בתשוקה ואכפתיות עמוקה, היא ביטוי הפוך אך לא מהות נגדית לאהבה. המהות הנגדית האמיתית היא אולי פחד.

זכר ונקבה ברא אותם

"שחור-לבן" היא אולי המטאפורה הבסיסית שלנו לניגוד, אבל האם שחור ולבן הם הפכים? הן בקבלה והן בזן היפני, שני היסודות המהותיים עליהם בנוי העולם הדואליסטי מיוצגים באמצעות הצבעים לבן ואדום, החסד והדין, המים והאש, הזרע והדם. הגוף שלנו, למשל, מכיל גוונים שונים של המיזוגים הללו. השחור הוא החלל העוטף את הכול, חושך טרום הבריאה, הרחם, החומר השחור של היקום. את מהות הנון דואליזם יש לחפש בשחור ויש ספרות קבלית ענפה על האור הגנוז שמצוי דווקא בתוך החושך. אך השחור אינו הופכי ללבן מהותית. מבחינה פיזיקאלית הם שני ביטויים המהווים קטבים רק בהיבט של קליטת אור. קשת ההיבטים הרלוונטית למדידה בינארית מהותית עדיין לא מספיק נהירה לנו, ולעיתים אנו נוהגים לסווג תופעות סמך ציר אחד בלבד, או להגדיר ניגודים על פי כל קריטריון של אחרות (ראו גזענות). 

אלו רק שני כיוונים שיצא לי לחשוב עליהם בשנים האחרונות אבל זה גרם לי לראות שיש ניגודים מדומים וניגודים מהותיים, טבעיים. הניגודים המדומים יוצרים את מנגנוני הכוח והסטריאוטיפים ואנו שואפים להשתחרר מהם, אבל הניגודים הטבעיים אינם מצויים בתחרות, הם משלימים זה את זה וכל אחד מהם עולם ומלואו, שונים כל כך ושווי ערך בבריאה, תרין רעין דלא מתפרשין (זוג שלא נפרד), אפס ואחד. האבחנה ביניהם דווקא עוזרת לנו להשתחרר ממנגנוני כוח ולהתגבר עליהם מבלי לעשות את הטעות הפוסט מודרניסטית של הפגזת כל הבסיסים.

השנה אני לומדת קורס בתיאוריות פמיניסטיות מתקדמות בגלל מלגת דוקטורט שקיבלתי, ואני שמה לב שאחת הבעיות המהותיות שגורמות לרדוקציה והתנגדות לפמיניזם, היא העדר האבחנה בין גבר ואישה כבני אדם בגוף לבין נשיות וגבריות או זכרי ונקבי כשני יסודות בבריאה. גבר ואישה הם ניגודים מסדר שני ששרטוט הגבול ביניהם מסובך ומלא סתירות ושניהם צורות ביטוי של המהות הזו שנקראת אדם (להזכירכם, ב"בראשית" פרק א' דובר על "אדם" ברבים, "זכר ונקבה ברא אותם"). אך הזכרי והנקבי הם האפס/אחד, הפלוס והמינוס, שני ערכים מוחלטים שונים מהותית ושווים ערכית, שותפים שווים ובלתי ניתנים להפרדה לבריאה ולתנועה בעולם (כפי שאין זרימת חשמל בלי המינוס). 

הפמיניזם לא יוצא נגד גברים, הוא יוצא נגד פטריארכאליות ופטרנליזם שדפקו את תפיסת העולם לגברים ונשים גם יחד ויצרו מבנים מדעיים וארגוניים טבעיים/ניטראליים לכאורה מתוך היגיון של זמנים שבהם התייחסנו רק למהות הזכרית של "האדם", תקופות שבהם היו לנו נקודות עיוורון וחוסר מודעות רבות יותר לגבי טבע המציאות. התפתחות משמעותה היכללות. Transcend & Include קורא לזה קן וילבר. לא זורקים כלום. (האלכימיה של החדשנות, זוכרים?). אז זה יועיל לכולנו לשאול שאלות יסודיות על המבנים הללו ולראות את עצמנו כאדם שלם יותר במובן של כוללני יותר. אני אישית בכלל לא בטוחה שיש חפיפה מלאה בין נשיות/נקביות למגדר בשר ודם, זה עדיין נושא לבירור עבורי.  

מן המצר קראתי יה ענני במרחביה

כשלמדתי קבלה חיפשתי את האפס/אחד של החיים, מהו הניגוד הבסיסי הזה שמיוצג אולי ע"י הצבעים אדום ולבן, שכל הניגודים המהותיים האחרים הם רק ביטויים שלו? אני עוד לא בטוחה איך לקרוא לו אבל אני חושבת שמצאתי אותו. הוא מתמצה במשפט "מן-המצר, קראתי י-ה; ענני במרחב י-ה" (תהלים קי"ח, ה'), זה המנגנון: צר, רחב. כיווץ, פתיחה/הרפיה. זהו האפס/אחד של הגוף שלנו שכן הוא מתאר את 2 האפשרויות היחידות שיש לשרירים שלנו ומהמקום הזה נוצר התפקוד המורכב של כל המערכת. אך נראה שמה שנכון על השריר נכון גם על "שרירי" המחשבה, התפיסה ותשומת הלב המבוססים על היאחזות והפרדות שהן החזקה והרפיה, ונכון גם על הרגשות. הייתה תקופה שבה ניסיתי לסווג את כל הרגשות שאני חווה ומכירה לפי התבנית הבסיסית הזו ואכן היה ברור שיש קשת שלמה של רגשות שמכווצים ומצרים ויוצרים חוויה של סגירות וקשת אחרת של רגשות מרחיבים, פותחים ומרוממים. לא מצאתי רגש שנופל מחוץ לתבניות הבסיסיות הללו.

אז אני חובבת גדולה של הדואליזם ואתגרי העולם הזה, כן. אני לא אוהדת את הניסיונות לשבור הבדלים כי ההבדלה היא בבסיס הבריאה, "בראשית" מתחילה בהבדלה בין מרכיבי הקיום והמטרה שלנו אינה להשיב את היקום לתוהו ובוהו. לא עשינו את כל הדרך הזו כדי לחזור אחורה, היקום/אלוהים לא אידיוט משועמם. דווקא העבודה בתוך החיים עם הבינאריות יוצרת מגוון יצירתיות מופלאה ומאפשרת לנו נקודות מגע רבות עם האחדות שבשוני, הנקודה שהיא האינסוף, הנון דואליזם שיכול להיחשף רק באמצעות צחצוח חרבות דואליסטי, הליכה, עשייה, קדמה. 

ההרמוניה האמיתית של האפס והאחד היא העשר (ולא בכדי בחרו בקבלה עשר ספירות לתיאור המטאפיזיקה של המציאות). זה כשהעולם הדואלי מסתדר על פי היגיון אחר על מנת להתעלות ולכלול. והדרך מאפס/אחד לעשר חייבת לעבור במספרים שבדרך, המושלמים בחלקיותם. אלו החיים. חשבתם פעם למה המילה חיים בעברית היא ברבים? הגדרת החיים היא מבוססת אינטראקציה, היא ההרמוניה של השונות בשיתוף פעולה, אבל תחילה על כל רכיב לדעת את חלקו בתזמורת. לכל מספר יש סיפור ועל כך מרמזים גם הפסוקים הפותחים של ספר היצירה. העולם הזה הוא גם הפרס וגם המחיר של תהליך ההתגלות וההתפתחות, השיוף העצמי המופלא והנורא הזה. ובאחרית הימים כשנשוב לגן עדן, ברור לי שלא אנחנו ולא הגן נימצא באותו המקום.