הבלוג-החוקר חוזר בגדול עם תחקירים אזוטריים חדשים ורעיונות נוספים יתקבלו בברכה. והפעם: אין לי יומרות לגנוב את הבכורה מרוביק רוזנטל, אבל בטיולי האחרון בחו"ל, ישבתי עם קבוצה מייצגת של צעירי אומות העולם ולא הצלחתי להסביר להם במשך חצי שעה מה זה פרגון.
איה ושירלי. באמת מפרגנות? |
כדי להגיד מילה כמו "לפרגן" באנגלית, בספרדית או בשוודית לצורך העניין, צריך להגיד שני משפטים לפחות. אומרים ששפה מגדירה את גבולות המחשבה ומעידה על התרבות. לאסקימוסים יש 30 מילים שונות לתיאור שלג, כי לשלג משמעויות רבות בעולמם.
לסינים, כמו שכבר סיפרתי לכם בהקשר אחר, אין מילה לפרטיות והמבקר בסין מרגיש למה… אז איך יכול להיות שדווקא לנו, היהודים, יש פועל רב חסד כמו "לפרגן"? האם זה בכלל מסתדר עם התרבות המאד לא מפרגנת שפיתחנו או שזה נשאר בשפתנו מימים טובים יותר?
הפניתי את הקושייה לרות אלמגור, יועצת הלשון של "קול ישראל" ולהלן תשובתה:
"הפועל המקורי, Firgunen, בא מגרמנית ועבר לעברית דרך היידיש. ביידיש זו מילה שימושית בעיקר כדי להצביע על כך שאני עושה את זה (מפרגן) ואתה לא…"
אז זהו, רות, שהמילה הזו נורא טעונה, עושה "ריגשי", זה נורא לא מתאים לתרבות הגרמנית…וחוץ מזה, גם הם לא בדיוק מפרגנים גדולים.
"אני לא יכולה לומר בוודאות שזה לא קיים באף שפה נוספת פרט לעברית וגרמנית בצורת פועל טריוויאלי. ולמה דווקא אצלם? לא יודעת אם יש מישהו שיכול לענות על השאלה הזו. אולי דווקא העמים שלא מפרגנים זקוקים לכזו מילה באוצר המילים שלהם. בעברית יש גם המון מילות סיבה ואף אחד לא יודע למה, אולי בגלל שהישראלים כל הזמן מחפשים תירוצים?… אני גם לא בטוחה שזו מלוא משמעותו המקורית של הפועל המקורי בגרמנית, זה דורש בדיקה."
כשמישהו מסיים משפט ב"זה דורש בדיקה" את מבינה שהתחקיר לא הסתיים. אז התקשרתי למכון לגרמנית באוניברסיטה העברית בירושלים. שולמית, מזכירת המכון, שגרמנית היא שפת האם שלה, לא שמעה על המילה הזו בחיים, אבל הבטיחה לבדוק וחזרה אלי עם הפנייה לד"ר דפנה מאך, קליברית מהחוג לגרמנית.
ד"ר מאך, אז יש מילה כזו בגרמנית?
(במבטא גרמני כ-ב-ד ומהוקצע כמו שלא שמעתי זה עידן ועידנים) "בהחלט, זה נושא את אותה המשמעות כמו בעברית וזה דגם סטנדרטי של פועל בשפה הגרמנית. זה אולי לא באופנה כמו פה, אבל זו מילה מוכרת באוצר המילים הגרמני."
נו, אז שולמית למדה עוד משהו בזכותי על שפת האם שלה (זה בסדר, ממי, גם אני לא יודעת חצי ממה שקורה באמת בנבכי הרומנית, שפת האם שלי…), ואיה ושירלי השכילו ולמדו שגם אינגה ודנוטה מפרגנות.
אבסולוט כרמל 
תגובות
נדמה לי אצל בתיה גור, הסבר לכך שהפרגון קיים רק בעברית, כי רק אצלנו חושבים שאם נתת למישהו מחמאה שמגיעה לו, זה מוציא אותך גדול.
והיא דווקא התחילה בעידן האינטרנט, כשיוצרים ישראלים ביקשו לפרגן ליוצרים ישראלים אחרים באתר שלהם או בקבוצת דיון כלשהי, ולא ניתן היה לכתוב בעברית.
הם השתמשו במילה:
respect
וזה התפתח לביטוי:
respect, man
(נדמה לי גם שהביטוי "ריספקט" הגיע מהארלם כאשר זמרים ראפרים ביקשו לפרגן אחד לשני על קטע שירה מדהים שעשו).
אחר כך בא אייל קיציס ותרגם אותה בחזרה לעברית והשתמש בה בתוכניות שלו: "כבוד, בן אדם"
לפרגון יש משמעות יותר מורכבת מסתם כבוד או מחמאה וגם עם על הריספקט הולבשה חלק מהמשמעות הזו, האם זה גם בהטיית הפועל?
פרגון בעיני זה לדעת לתת למישהו מקום כשזה הרגע שלו, לטאטא את האגו שלך הצידה ולהסכים לא להיות במרכז תשומת הלב מתוך בטחון בגדלותך ובמי שאתה ומה שיש לך, לא מתוך צרות עין, כאב או נחיתות. זו בעיני המשמעות המלאה של פרגון אחרת זה לא פרגון. כבוד ומחמאות על גווניהם השונים אפשר לתת גם כשמקנאים או כשאין עומק כוונה מאחורי זה. בפרגון מובלעת ההנחה הזו שגם אם אין לי את מה שיש לה אני מסוגלת לשמוח איתה על מה שיש לה ממקום אמיתי.
זו ההתייחסות למקום הנפשי של נותן המחמאה. אבל האם זה באמת ראוי למילה נפרדת? האם נתינת מחמאה מוצדקת תוך דחיקת האגו של דוברה הצידה היא אכן מעשה כה הירואי, שמחייב מילה נפרדת, שעומדת בזכות עצמה? בתרבות שלנו חושבים שכן, ובתרבויות אחרות – נראה שלא.
כמו הרבה דברים גם מילה זו הגיעה לשפה שלנו מתוך הריק הגדול. מכיוון שאנחנו ידועים בחוסר הפרגון שלנו, בתרבות העין הצרה שלנו, היינו צריכים מילה שתתאר בדיוק מה מפריע/ חסר לנו.
מילת הפרדוקס – דווקא.
"דווקא בגלל המצב הבטחוני, מכירות החברה עלו". תרגום?
מקורו של הפועל הוא במילה "פֿאַרגינען" ביידיש. אם כך, לא רק שהיידיש הקדימה את העברית בענין הזה אלא שהגבירה "גנבה" את המושג מהשפחה.
דוקא הדגשת ההבדל בין "כבוד" ל"פרגון" מדגיש, בעיני, גם את ההבדל בין התרבויות (או לפחות בין התרבות הצפון אירופאית לישראלית). בתרבויות אירופאיות יודעים לתת "כבוד" אחד לשני, אבל לא יודעים "לפרגן". מה ההבדל? כשאתה נותן כבוד למישהו אתה לא חייב באמת לכבד אותו במלא עומק הכוונה (כמו שכרמל הבחינה), וזה מה שקורה בתרבויות האירופאיות המנומסות. אבל "פירגון" כמו שהוא קיים אצלנו, הוא יותר עמוק מנימוסים וגינונים חיצוניים. הוא באמת מדבר על היכולת לשים את האגו בצד ולאהוב, במידה מסויימת, את הבנאדם האחר. זו מעין אחווה שקיימת אצלנו ולא קיימת בתרבויות האירופאיות (המנומסות אך גם מנוכרות) ולכן אני רואה את זה כדבר חיובי בתרבות שלנו ולא שלילי.
פירגון היא בדרך כלל הבעת הערכה בחסד , לא ממש כי יש מקום, אלא כיוון שיש צורך, של הדובר, לצאת בסדר עם האגו שלו תוך הקטנת והגדלת מקומו – בה בעת – בהירארכיה של פניו בפניו; ואין פה שום חריגה מהדפוס התרבותי – הישראלי – של: לדבר בה בעת על מה שדעתך מניחה ועל מה שמונח בפניה, כאילו היו תופסים אותו חלק מהמשך שהעבר מפגין בהווה.
כרמל שלום,
הפועל firgunen אינו מוכר לי מהשפה הגרמנית, ולא מצאתיו במילוני גרמנית-גרמנית שונים. בדיקה נוספת שערכתי עם ידיד מהחוג לגרמניסטיקה באוניברסיטה המקומית העלתה תוצאה דומה. מוזר.
הסבר מסויים שיכול אולי לתפוש במקרה זה, קשור לפועל דומה, אשר בה מהמילה 'פיגורה', שנכתב כ-figurieren, שפירושו להעמיד פוזה או להתנהג בצורה מסויימת, אולם אין בפועל את האות 'ר', במובן 'לפרגן'… אינני יודע.
מדוע היהודים מפרגנים? שאלה באמת טובה; אני חושב שהדבר נעוץ במנטליות הגטו ובמנטליות עובדת היותך מיעוט, אשר במסגרתה אתה ושכנך היהודים מבקשים 'להתבדות לטובה' ולהעניק חיזוקים הדדיים קטנים ביום-יום הקשה. תופעות מסוג זה מוצאים גם בהומור יהודי, שנועד להיטיב עם הרגע ולהפגיש שתי נשמות. בגרמניה ובתרבויות אירופאיות לא קיים פירגון, אלא במקרה הטוב ג'סטה המורכבת מריטואל קבוע, השומר על הפרדה בין גופי הקניין ותחושת הריחוק (שנעלמת עם אלכוהול בלבד).
אצל היהודים, לעומת זאת, אפשר גם להשתטות ולהתבדח מלגימה קלה של יין קידוש, או אפילו מי ברז…